בדיקת "גלובס": עם שכר מינימום פשוט אי-אפשר לגמור את החודש

ב-1 באפריל עודכנה עלייה קלה בשכר המינימום, מ-20.70 שקל לשעה ל-20.91 שקל לשעה. העלייה נובעת מנוסחת העדכון האוטומטית הקבועה בחוק, לפיה שכר המינימום צריך להוות 47.5% מהשכר הממוצע במשק. העדכון יעלה את השכר המינימלי מ-3,850 שקל, ל-3,890 שקל.

ביולי השנה תעודכן עלייה של 200 שקל כחלק מ-4 הפעימות של העלייה בשכר, עליה הכריז האוצר, כשבאוקטובר הבא יעמוד שכר המינימום על 4,300 שקל לחודש. נזכיר כי הצעתו של ח"כ עמיר פרץ להקפיץ את השכר ל-4,600 שקל, נדחתה.

על רקע מחאות המגזרים השונים הדורשים העלאה בשכר, ועל רקע ההעלאה הצפויה בשכר המינימום, בדק "גלובס" איך אפשר לגמור את החודש עם סכומים של 3,000-6,000 שקל בחודש.

לצורך הכתבה נבדקו הוצאות המחייה של 4 משפחות בחודש ממוצע. נתוני האמת נלקחו ממשתתפים בקורסי תכנון תקציב משפחתי וקורסי "מדברות עבודה" להעצמה תעסוקתית, שמארגנת עמותת "ידיד" ברחבי הארץ.

מהטבלאות עולה כי תמיד גרף ההוצאות גבוה מההכנסות. הפערים נעים מ-1,000 שקל עד כ-3,000 שקל גרעון חודשי קבוע.

הפרופילים השונים ממחישים את הקצאת המשאבים לצרכים בהתאם: זוג קשישים שהכנסתם היא 6,000 שקל בחודש מקצים לפחות 1,100 שקל לצורכי בריאות, לעומת משפחה בת 4 נפשות שתוציא 100 שקל על בריאות.

משפחה חרדית בת 9 נפשות מוציאה 500 שקל בחודש על ביגוד, לעומת 100 שקל הוצאות הלבשה חודשיות של זוג הפנסיונרים. הוצאות בלתי מתוכננות ישברו את המאזן העגום ממילא, כאשר המשפחות לא יודעות כיצד יתמודדו עם תקלות בבית.

בכל הפרופילים המוצגים, טבלת ההוצאות כוללת הנחות בארנונה לזכאים והנחות בדמי התשלום לגני ילדים או למעונות. הוצאות אחזקת משק-הבית מתייחסת לעלות חומרי ניקוי. הוצאות הבריאות מתייחסות לחודש "רגיל" ללא הוצאות מיוחדות על תרופות או רופאים. הוצאות הביגוד מתייחסות לממוצע למרות שלא נערכות קניות מדי חודש.

מסתמכים על עמותות ועובדים שחור

טבלת ההוצאות והכנסות מלמדת כי פשוטו כמשמעו - לא ניתן להתקיים עם משכורות המינימום ביחס להוצאות הממוצעות (בהתאם לנתוני הלמ"ס).

"משפחה שמשתכרת משכורת וחצי לא מצליחה לגמור את החודש", קובע שי כהן, מייסד "כוח לעובדים", ארגון עובדים דמוקרטי ויו"ר הוועד המנהל של המכללה החברתית-כלכלית, "מה שמוביל לפתרונות הכוללים היקלעות לחובות, 'הליכה על השוליים' בבחינת עבודה 'בשחור' והסתמכות על עמותות אלטרנטיביות. העמותות הללו גם מסתמכות על תקציב המדינה, כך שעדיף להעניק את התוספת הזו באמצעות שכר שוויוני. העלאה כזו תחזיר את עצמה בצמיחה שתתבטא במיסים לטובת המדינה ולטובת החברה כולה".

נקודה אחרת שחשוב להזכיר היא דפוסי הצריכה השונים של המשפחות: משפחה מרובת-ילדים תפנה את המשאבים ברובם להוצאה על מזון, לעומת משפחה חד-הורית עם ילד אחד.

אבל עוני אינו מסתכם רק במחסור במוצרים קיומיים, כפי שאומר ד"ר איציק ספורטא, מרצה בכיר בבית-הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב: "בחברה של ימינו, עוני יתורגם גם לחסרים אחרים בהם חוגים לילדים. מכאן שתוספת שולית שתוכל להעשיר במעט את סל המזון של המשפחות בעשירון התחתון, לא תאפשר לחפות על מחסורים חשובים אחרים, שגם מוגדרים לדעתי כצרכים בסיסיים, בעיקר כשמרחיבים את הראייה לקונטקסט החברתי הכולל".

במהלך 4 השנים האחרונות השתתפו למעלה מ-3,000 נשים וגברים בקורסים של עמותת "ידיד", שמומנו בסיוע של קרנות מהארץ ומחו"ל, בנק הפועלים, המוסד לביטוח לאומי ועוד.

רותי קטנוב, מנהלת הפרויקטים של "ידיד", מדגישה את החשיבות של הנשים במעגל העבודה בהיבט הכלכלי למשק הביתי, ובהיבט של העצמה אישית. "נתון מרשים של 70% מהמשתתפות בקורס 'מדברות עבודה' שהיה לאחרונה בקריית-גת מצאו עבודה. אחת מהן לדוגמה מצאה עבודה כמזכירה במקום עבודתה במפעל עם שכר גבוה יותר ועם אופק להתקדם".

משפחה מאזור הדרום: 2 הורים ו-3 ילדים

הבעל משתכר 4,000 שקל, האישה מובטלת ועובדת בעבודות ניקיון מזדמנות שמכניסות 600 שקל בחודש מבלי לדווח.

מחצית מההכנסה של בני-הזוג מוקדשת למימון משכנתא וארנונה. מעניין לציין כי סעיף ההוצאה על המים תופס מקום מאוד גבוה ברשימת ההוצאות - 300 שקל לחודש - יותר מההוצאה על חשמל ועל חינוך (250 שקל כל אחד).

 הכנסה משפחה

אם חד-הורית מובטלת לילדה אחת במעון

האם, שמשתכרת רק 2,800 שקל מחודש (באמצעות הבטחת הכנסה וקצבת ילד אחד), מוציאה כמעט את השכר החודשי שלה על דיור: 2,000 שקל.

הוצאה כבדה נוספת היא על מזון - 800 שקל - ובכך למעשה היא מגיעה לאיזון בין ההכנסות להוצאות.

המשמעות היא שאת כל יתר ההוצאות - כמו חשמל, מים, חינוך ותחבורה שמגיעים יחדיו ל-800 שקל, היא אינה יכולה לממן בלי להיכנס לחריגה באופן קבוע.

האישה מספרת כי היא משתדלת להתארח בסופי שבוע אצל חברים ומשפחה, מה שחוסך לה הרבה מהוצאות המזון. בנוסף היא צמצמה הוצאות על נשנושים וקניות לא מתוכננות ומנסה להפחית בכמות העישון. אם היא מוזמנת לאירועים, היא אינה קונה מתנות אלא אופה דברי מאפה, או שאינה הולכת כלל.

 אם חד הורית

שני פנסיונים ניצולי שואה, חיפה

בבעלות בני-הזוג מכונית והדירה שבה הם מתגוררים. בנוסף הם מסייעים לילדים ולנכדים מדי חודש ב-500 שקל.

למעשה, זה הזוג היחיד שמסוגל לגמור את החודש מאוזן, אבל גם זה בקושי. את האיזון הזה אפשר לזקוף להבדל המהותי בינם לבין כל המשפחות האחרות - הם מתגוררים בדירה שנמצאת בבעלותם ואין עליה משכנתא.

הסעיף הבולט ביותר כאן הוא ההוצאה על בריאות - 1,100 שקל - שמהווה כמעט 20% מההוצאה החודשית שלהם.

 הכנסה קשישים

משפחה חרדית 7 ילדים, מרכז הארץ

האישה עובדת בסיעוד ובניקיון ומשתכרת 4,000 שקל, הבעל - תורתו אומנותו: 1,500 שקל בחודש. המשפחה מקבלת סיוע מגמילות חסדים ונאלצת לקחת הלוואות על הלוואות. האישה עובדת בניקיון בלי לדווח.

סעיף הדיור שוב בולט כזה שגוזל את עיקר ההכנסה - כאשר שכר הדירה והארנונה עולים למשפחה 3,500 שקל בחודש - יותר ממחצית ההכנסה.

הוצאה כבדה מאוד נוספת היא ההוצאה על מזון, ומיד אחריה ההוצאה על התחבורה - 560 שקל בחודש.

גם כאן בולטת ההוצאה על המים כהוצאה יחסית כבדה - 350 שקל, שכמעט משתווה להוצאה על החשמל - 450 שקל.

 הכנסה דתיים

מצמצמים במחצית הוצאות על מזון

נתוני הלמ"ס מראים כי משפחה המשתכרת שכר מינימום תוציא כמחצית ממה שמוציאה משפחה ממוצעת בישראל על מזון ודיור. ההוצאה הממוצעת על מזון היא 2,124 שקל, בעוד שמשפחה המשתכרת שתי משכורות מינימום וקצבת ילדים תוציא כ-2,000 שקל על מזון - נתח שמהווה 25% מהכנסותיה.

על תרבות וחינוך מוציאה משפחה ממוצעת כ-1,600 שקל בחודש, לעומת 950 שקל בקרב משפחה המשתכרת בשכר מינימום. הפערים בולטים גם בהוצאות על תחבורה ותקשורת: 2,424 שקל ולעומת הוצאה ממוצעת של כ-1,200 שקל למשפחה שמשתכרת שתי משכורות מינימום (שתמוקם בתחתית העשירון השלישי).

חשוב להזכיר כי נתוני הלמ"ס הם נתונים ממוצעים שמתייחסים לטווח במשק המוטה משני קצוות הקיצון, מכאן שרמות השכר הגבוהות מטות את הגרף מעלה ולא בהכרח משקפות את הממוצע הריאלי.

את ההוצאה הכבדה של הוצאות דיור חלק פותרים באמצעות מגורים אצל ההורים, או באמצעות מגורים במבנים ארעיים. הוצאות המזון מסתכמות בעיקר בפחמימות, הוצאות התחבורה מצטמצמות למינימום וכך גם כל הוצאה אחרת שהיא לא קיומית.

במילים אחרות - מדובר בהתמודדות עם עוני ובמלחמת הישרדות יומיומית, שמצריכה במקרים רבים לקיחת הלוואות והישענות על תרומות ורווחה.

 הוצאות של משפחות ישראליות

מה אומרים המומחים?

גיל אורלי: "יאכלו יותר פחמימות"

"תוספת השכר של האוצר לא תזיז את המשפחות הללו לעשירון גבוה, אולם מדובר בעלייה שתאפשר להחזיק את הראש במילימטר מעל המים".

אורלי מתייחס לצריכת מוצרי מזון בריאותיים יותר: "התוספת תאפשר להעשיר את סל המזון ואת הצריכה הבסיסית שכוללת בעיקר פחמימות".

בעניין זה נציין כי ועדת הרווחה והבריאות אישרה לאחרונה הקמת מועצה ארצית לביטחון תזונתי, שתפעל להבטיח צריכה סדירה של מזון הכולל את כל הרכיבים הנדרשים להתפתחות תקינה ולבריאות האדם, ובתוך כך תתמודד עם אי-הביטחון התזונתי ממנו סובלים שני שליש מהילדים העניים. את החוק יזמה עמותת "ידיד", והיא קודם על-ידי ח"כ רוחמה אברהם (קדימה).

הכותב הוא מנכ"ל חברת"יבולים", לאימון פיננסי למשפחות ולעסקים.

שי כהן: "התוספת היא לעג לרש"

"לאורך זמן העלייה בשכר המינימום תגדיל את הפערים, כי התוספת היא לעג לרש. את כל מה שמרוויחות משפחות המשתכרות בשכר נמוך, הן מוציאות על מוצרים בסיסיים. השחיקה בשכר מרסנת את הצריכה, ומכאן נבלמת הצמיחה במשק. כך שאדם שצורך פחות בולם את מנוע הצמיחה.

"נחוצה מדיניות שוויונית שתרים משמעותית את שכר המינימום, בדומה לנהוג בארצות סקנדינביה. מדיניות כזו תוביל לגאות הרצויה במשק ולעליית מחירים 'נכונה' שנובעת מביקושים גוברים. העלאת שכר המינימום לרמת מחיה ריאלית, תשתלם לכולנו. ככל שהעשירונים התחתונים לא יהיו מסוגלים לתפקד, המדינה תצלול לתהום - לא רק בהיבט של הצמיחה אלא גם בהיבט של איכויות המערכות המשותפות המשרתות את כל העשירונים, ביניהן מערכת הבריאות והחינוך".

הכותב הוא מייסד "כוח לעובדים", ארגון עובדים דמוקרטי.

ד"ר איציק ספורטא: "נותנים ולוקחים"

"במקום להעלות את שכר המינימום, הממשלה צריכה להעניק את הפתרונות הכלכליים דרך שירותים אלמנטריים, ובעיקר בתחומי החינוך והבריאות. השירותים הללו אמורים להיות מכוסים ב-80%-90% על-ידי המדינה, והמצב היום הוא שאנחנו הורגלנו לשלם עבורם. במצב הפוך כל משק משפחתי, ובעיקר מהעשירונים הנמוכים, יוכל להפנות את משאביו לכיוונים אחרים.

"כיום מוסיפים לשכר אבל לוקחים מהצד השני, כך שברגע שתשלומי החינוך מתייקרים - העלייה בשכר מתקזזת. ההוצאות של משק-הבית צריכות להיות מופנות למה שמספק השוק ולא למה שאמורה לספק הממשלה.

"בשנים האחרונות חלה עלייה בצרכים שבעבר הוגדרו מותרות, כמו מחשב ואינטרנט. מדובר בהוצאות שהן מחויבות המציאות לכל אדם, והן מחושבות בסל הבסיסי".

הכותב הוא מרצה בכיר בבית-הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב.

אורי היימן: "צריך לספק הכשרה"

"צריך לתת חכות ולא דגים - לא כסף הוא שיוביל לצמיחה אלא הכשרה ומתן כלים אישיים שיובילו להעצמה תדמיתית ומעשית.

"ההתערבות צריכה להיות מערכתית בדמות דפוסי חשיבה והרגלים שידחפו את האוכלוסייה הזו קדימה.

"ההתערבות הזו מתחילה מתוכניות לימודיות לילדים ולנוער ועוברת להכוונה תעסוקתית ולאבחון פסיכולוגי שיסייע לאנשים לצאת מהמצב המקובע שבו הם נמצאים.

"כשמדובר בהעלאת שכר המינימום, לא מדובר בתוספת שתעניק ערך ריאלי לרמת החיים או בכזו שתגרום למשתכריה לקבל החלטה לרכוש דירה או מכונית, אלא מדובר בהיבט פסיכולוגי של תמורה הוגנת יותר בגין העבודה שאני עושה".

הכותב הוא מנכ"ל חברת "אוצר" לייעוץ ואימון כלכלי למשפחות.