לעזוב את הריבית, להחמיר בצעדים

כישלונם של הצעדים שהטיל בנק ישראל על הספקולנטים הזרים, באמצעות הטלת חובת דיווח וחובת נזילות, מחזיר את הנגיד סטנלי פישר לשאלה - מה אפשר לעשות עם התחזקות השקל.

בשלב ראשון, ברור מה אסור לעשות: לעצור את תהליך העלאת הריבית. על אף שמהלך זה מהווה כוח לתיסוף השקל, ורק מגדיל את פערי הריביות בינינו לבין המשקים המפותחים, בנק ישראל חייב להמשיך להיאבק מול האינפלציה בפועל, הציפיות לאינפלציה ואינפלציית הנכסים שפוקדים את המשק זה תקופה ארוכה.

פישר כבר בזבז זמן רב, ודחה העלאות ריבית חדות יותר, משום שניסה לטפל עם כלי הריבית גם באינפלציה וגם בשער החליפין. הדחייה הזו עלתה לנגיד באמון ביכולתו של בנק ישראל לרסן את העלייה המתמשכת במחירים במשק. הניסיונות של פישר "לפצל" את הריבית ולהשיג שני יעדים מנוגדים בבת אחת לא עלו יפה, וכבר גרמו נזקים.

השלכות הרסניות

בהעלאת הריבית האחרונה בסך חצי אחוז, שהפתיעה את השוק, ביקש פישר להבהיר שהוא מחזיר את מאבקו באינפלציה לראש מעייניו - זה מאבקו העיקרי של הנגיד על פי חוק, והוא חייב להימשך. יתרה מזו, המשך הצמיחה החזקה במשק הישראלי מאפשר לו זאת.

לכלל המשק, ההשלכות המקרו-כלכליות של אינפלציה בלתי מרוסנת הרסניות פי כמה מהשלכות של שער חליפין נמוך. ובכל זאת, המשך התיסוף פוגע בתחרותיות של המוצרים הישראלים בטווח הקצר, והיצוא עדיין מהווה כמחצית מהתוצר. לכן על בנק ישראל להעמיק את הצעדים שנקט, או כמאמר המשפט המפורסם: "אם לא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח".

על בנק ישראל לירות חזק. במקום חובת נזילות של 10%, להטיל חובה של 40% או 60% - כפי שעשו הברזילאים. אין עוד חלופות רבות, ובנק ישראל אינו יכול להילחם מול היחלשות הדולר בעולם. במקביל, פישר צריך ללחוץ על שר האוצר, יובל שטייניץ, שיקדם את ביטול הפטור ממס הניתן לזרים על רווחי מק"מ. המצב המגוחך, שבו פישר מטיל מגבלות ושטייניץ מעודד בתמריצי מס, חייב להיפסק, ומיד.