ההיפך הוא הרצוי

1. פרופ' יוחאי בנקלר הוא אחת הדמויות המעניינות בשוק התקשורת העולמי. בנקלר הוא פרופסור למשפטים בהרווארד, וניתוחיו על ניטרליות הרשת ועל רגולציה בשוקי תקשורת, נקראים ונלמדים על-ידי מוסדות רגולציה בארה"ב ובאיחוד האירופי.

בימים אלה מבקר בנקלר בישראל ומשיחה איתו אפשר להבין רבות על הסדרת שוק התקשורת. מומלץ לאנשי משרד התקשורת ואנשי ועדת חייק להקשיב לו, משום שעמדותיו מבוססות על מחקרים כלכליים ועל ניתוחים שמשמשים את רשות התקשורת האמריקנית (FCC) ואת האיחוד האירופי.

אז מה בנקלר חושב על רגולציה שמבוססת על פירוק הרשת למקטעים (אנבנדלינג)? הוא זהיר בדבריו, כיוון שלטענתו אינו מכיר את השוק בישראל לפרטיו, אך הוא מציין כי הצלחת מודל זה, שעליו המליצה ועדת גרונאו ב-2008 ושעליו ממליצה עכשיו ועדת חייק, אינה חד-משמעית.

לדברי בנקלר, המודל הצליח רק במדינות שבהן הרגולטור היה תקיף ונחרץ, ופעל בכל הכוח על-מנת ליישם אותו, והדבר קרה רק במדינות בודדות. ברוב המקומות, הוא לא הוכיח את עצמו כמקדם תחרות.

בנקלר סבור שמודל של הפרדת שירותים מתשתיות הוא רצוי יותר, אבל הוא נזהר מלומר זאת בצורה מפורשת. כשהצגנו לו את הרעיון לבטל בישראל את ההפרדה המבנית לטובת פירוק למקטעים, בנקלר היה נחרץ וברור: מודל כזה הוא ההיפך מהכיוון הרצוי. לדבריו, זו הליכה אחורה לרגולציה ישנה שלא מגבירה השקעות, וספק אם תגביר תחרות.

בנקלר לא שומר מילים טובות במיוחד למודל צריכת האינטרנט בישראל, במסגרתו הצרכן משלם פעמיים על השירותים: פעם אחת לבעלת התשתית (הוט או בזק) ופעם נוספת לספקית האינטרנט (ISP).

לדבריו, יש לאסור על חברות התשתית למכור אינטרנט ישירות לצרכנים. מי שצריך למכור את השירות בכללותו (תשתית וכן ספק), הן ספקיות האינטרנט שייצרו תחרות. הוא ציין כי בבריטניה, שהיא חלוצת המודל, ניכרת הצלחה וניתן לראות ירידת מחירים בשוק האינטרנט.

2. פרופ' בנקלר הוא לא היחיד שלא מרוצה מהמודלים העולים מתוך משרד התקשורת ומוועדת חייק. סמנכ"ל ההנדסה במשרד התקשורת, חיים גרון, הגיש לאחרונה לוועדת חייק את התייחסותו לשימוע שפרסמה בדבר הסדרת שוק התקשורת.

במסמך, שהופץ במשרד התקשורת ובמשרדים נוספים, מותח גרון ביקורת קשה על עבודת הוועדה - הן בהיבט של המסקנות הסופיות והן בהיבט של העבודה והצורה שבה פעלה.

גרון, בשל המחלוקות בינו ובין מנכ"ל המשרד, עדן בר טל, החליט להגיש את הנייר על דעת עצמו, ולא כסמנכ"ל במשרד, על-מנת שלא ישתמע שמא מדובר בעמדת המשרד.

הנייר, שהגיע לידי "גלובס", פותח בביקורת על כך שאף שהוועדה קיימה שלושים פגישות, בהן גם עם כל מפעילי התקשורת, היא לא מצאה לנכון לפרסם ניתוח של התובנות שהובילו אותה במסקנותיה המרחיקות לכת לגבי שוק התקשורת.

לשיטת גרון, ללא הניתוח והרקע למסקנות, קיים קושי רציני להתייחס אליהן. לפיכך, הוא מציע לוועדה לעצור בשלב זה, להאריך את המועד להגשת תגובות ולפרסם את כל התשתית שהנחתה את הוועדה בעבודתה.

גרון מוסיף וכותב שהוועדה מצאה לנכון לעסוק בנושאים שאינם נכללו בכתב המינוי שלה, והרחיבה את המנדט שלה לעסוק בהסדרת השוק ולא רק בקביעת תעריפי בזק. לכן, לדבריו, ראוי שהיא תתייחס לכלל השוק ולא להסדרה של השוק הנייח בלבד. זאת, בשל העובדה שהמגזר המשפיע על שוק התקשורת בישראל ובעולם הוא השוק הסלולרי.

לא שוק סיטונאי, כן הפרדה מבנית

בשורה התחתונה, יוצא גרון נגד הכוונה של ועדת חייק להנהיג שוק סיטונאי, ומתאר שמודל זה כשל בעולם ואינו מתאים לישראל. לפיכך, גרון מאמין כי יש להנהיג מודל של הפרדת שירותים מתשתיות. כלומר, לחייב את חברות התשתית, בזק והוט, לא למכור ישירות שירותי אינטרנט ללקוח אלא באמצעות חברות בנות ובתנאים שווים לכל השחקנים בשוק.

גרון אומר שהמודל הנהוג בישראל של הפרדה מבנית מוכיח את עצמו, ויש להקפיד ליישמו כראוי שכן הוא המודל שמתאים לנו. לטענתו, אם יאומצו מסקנות ועדת חייק כפי שהוצגו בשימוע, הרי שהסכנה שטמונה בכישלון המודל לא כומתה, ולכן לא יכולים לדעת מה יהיה מחירה.

בשורה התחתונה, גרון מצביע על סיכונים רבים אם יאומצו המסקנות, והוא גם מציע פתרונות. בין היתר, הליכה למודל של הפרדת שירותים מתשתיות לצד ביטול הסדר התעריפים הנהוג היום ומעבר למודל של "קישוריות אפס", כלומר המפעילים לא משלמים עבור שיחות הנכנסות לרשת מתחריהם. הוא אף מבקש לשים דגש על מתן אפשרות לשחקנים קטנים לפעול בצורה חופשית על גבי רשתות קיימות - נייחות וסלולריות.

גרון כותב כי יש לבטל את דמי הקישוריות משום שהם מהווים חסם כניסה לשוק וכמו מס שמשלם שחקן חדש לשחקן ותיק. "מס זה מקורו בפרדיגמה שגויה, שלפיה המפעיל המשלים ברשתו שיחה שמקורה במנוי של רשת אחרת, מספק שירות ללקוח הזר ולכן זכאי לגבות בשל כך מס כניסה לרשתו", הוא כותב.

גרון מוסיף כי "לחילופין, המפעיל המשלים את השיחה מספק שירות למפעיל האחר או מסייע בידו לספק שירות למנוייו ומכאן זכאי לתמורה בגין שירות זה. כך או כך, נקודת המוצא של הפרדיגמה רואה בקישוריות שירות הניתן למי שהוא זר לבעל הרישיון הגובה את הקישוריות. ניתן לאמץ פרדיגמה שונה לפיה הקישוריות אינה שירות ללקוח זר, אלא שירות שנותן בעל הרישיון המשלים את השיחה למנוי שלו".

במידה רבה, גרון חוזר ליסודות שהנחו את המשרד בעבר שמאז שינה את עורו, לפיהם השחקנים הקטנים הם אלה שמביאים את החדשנות, ולא קבוצות התקשורת.