ריבית נשך בכרטיסי האשראי

רק אחרי שערוריות הסליקה בכאל בסוף 2009 נפל האסימון בבנק ישראל. התגבשה תובנה כי מתחת לאף צמחו גופים גדולים, מרובי פעילות אך מפוקחים למחצה, בטח לא בסטנדרטים של פיקוח על בנק מסחרי. הכוונה כמובן ל-3 חברות כרטיסי האשראי.

הריביות הגבוהות שגובות חברות האשראי בכרטיסי האשראי החוץ-בנקאיים מעוררות זה זמן מה אי-נחת בירושלים.

השילוב בין ריביות גבוהות - שמגיעות לכדי 20% - למוצר שהצרכן לא תמיד מבין, ולעלייה בהיקף הפעילות שהופכת מנישה לתחום מרכזי, גרמו כבר לפני חצי שנה לבכירי הפיקוח על הבנקים לנוע בחוסר נוחות בכיסאותיהם.

מצד אחד, בבנק ישראל שמחים שיש גורם נוסף שמחולל תחרות במערכת הבנקאית, ומעוניינים ליצור עוד רובד של אשראי בין האשראי הבנקאי לשוק האפור, גם אם אשראי יקר יותר בהגדרה בגלל תמחור סיכון והעדר מידע.

מצד שני נוצרת תחושה של מחירי אשראי טורפניים, שנגבים רק כי אפשר לגבות ריביות גבוהות. האם הריביות הן הריביות הראויות, והאם צריך לתת אשראי ללקוח כה מסוכן, עד שכדי לפצות על הסיכון נגבית ממנו ריבית של 20%?

התשובה אינה חד-משמעית, אבל שיעור הריבית נראה בעייתי, ומראית-עין היא פקטור. לקחי השנים האחרונות צרובים בזיכרון של בנק ישראל. ברפורמת העמלות כפו חברי הכנסת על בנק ישראל להתערב, בניגוד לרצונו, במה שנתפס ציבורית כעוול וכמחירים מופרזים. באחרונה ראינו תרחיש דומה עם ריבית על יתרות זכות בעו"ש.

אם לא יקרה דבר, התערבות חיצונית בריביות בשוק החוץ-בנקאי היא רק עניין של זמן.

לפי שעה בבנק ישראל עוד לא נקטו אף פעולה. לא העבירו מסר, לא רמז רגולטורי, לא בקשה ולא הנחייה - אלא ציפו שהחברות יקראו את המפה בעצמן. לפיכך, המהלך ששוקל דוד הוא צעד נכון; צעד מקדים וחיוני, לפני התערבות חיצונית, שאיש אינו רוצה בה. האם ירימו גם תמר יסעור מלאומי קארד ודב קוטלר מישראכרט את הכפפה?