גם לאחר פרסום דוחות 2010, כרגיל בשנים האחרונות, בנק לאומי נותר הבנק המוביל והרווחי ביותר. אבל ההכרעה בין לאומי והפועלים לא הושגה הפעם על ידי גליה מאור, אלא בזכות עקיבא מוזס, מנכ"ל כיל. בראשונה מאז 2006, עקף הפועלים את לאומי ברווח מפעולות רגילות, והציג רווח גבוה יותר ב-24% בפעילות בנקאית. מאור כבר לא רואה את ציון קינן במראה האחורית אלא במראה הצידית, מאותת לעקיפה.
לאומי הציג ב-2010 רווח של 2.378 מיליארד שקל, מול רווח של 2.228 מיליארד שקל של הפועלים, אבל אם נוריד את הרווח החד פעמי ממכירת מניות פז, מתברר שהפועלים רווחי יותר ב-17 מיליון שקל. ואם נתייחס לפעילות בנקאית נטו, ללא רווחי חברות כלולות, הפער גדל ל-434 מיליון שקל לטובת בנק הפועלים. ברווח מהמגזר העסקי מוביל בנק לאומי, במגזר הקמעונאי מוביל בנק הפועלים, וההכרעה הושגה רק בזכות ההחזקות הריאליות של לאומי. או במילים אחרות, בזכות החברה לישראל, כלומר כיל. לאור כל זאת, לא נתפלא אם במארס 2012 הסיסמה "להיות ראשון זה מחייב" תהיה שוב רלוונטית.
לאומי: אי הוודאות מקשה
השמירה על המקום הראשון גם בשנת 2011, השנה החמישית מאז שעקף את הפועלים, תהיה קשה יותר. בנק לאומי נמצא בחילופי דורות ויש לכך השפעה על הביצועים, כשאי הוודאות לגבי הבעלים לא תורמת. ביוני צפויה המדינה למכור את מניותיה, והניסוי בבנק ללא גרעין שליטה יתחיל.
הלימות
העדר בעלות ברורה יקשה על קבלת החלטות. למשל, בכל הנוגע להחלטה המתבקשת על מכירת השלוחה המפסידה ברומניה (ראו הרחבה למטה). סוגיה אחרת היא ההחזקות בחברה לישראל, אחת מההשקעות המוצלחות ביותר של לאומי. ההחזקות הללו, 18% מהחברה, רשומות במאזן לאומי לפי 1.63 מיליארד שקל כאשר שווי השוק שלהן הוא 5.88 מיליארד שקל. רווח ההון הנגזר הוא 2.8 מיליארד שקל. מדוע, אם כן, לא יתחיל לאומי לממש את ההחזקה? מכירת 3% בלבד תיצור רווח של 450 מיליון שקל ותסדר ללאומי את דוחות 2011.
בנוסף, ללאומי חיסרון מובנה מול הפועלים כיוון שיעד הלימות ההון ליבה שלו גבוה יותר. בעוד הפועלים מגדיר יעד מינימלי של 7.5% לאומי הגדיר 8%-8.5%. הלימות הון גבוהה פוגעת בתשואה על ההון, כאשר כל חצי אחוז נוסף בהלימות ההון מוריד את התשואה על ההון בשבע עשיריות האחוז. בשנה האחרונה, בגלל מדיניות הדיבידנד האגרסיבית של לאומי - חלוקת 60% מהרווח - פער ההון בין הבנקים הצטמצם ל-600 מיליון שקל.
כעת התשואה על ההון של שני הבנקים זהה. ומאחר שהפועלים יתחיל ביוני לחלק דיבידנדים שוטפים התשואה שלו על ההון תעלה, וסביר שבשנת 2011 הוא יציג תשואה גבוהה יותר.
ועוד נקודה. לאומי מחזיק הון סמוי נוסף במאזנו: בבעלותו 80% מחברת כרטיסי האשראי לאומי קארד. קבוצת עזריאלי רכשה בשנת 2008 נתח של 20% מלאומי קארד לפי שווי של 1.8 מיליארד שקל, ומשערכת את ההשקעה מדי שנה. מדוחות עזריאלי ל-2010 מתברר כי לאומי קארד משוערכת לפי 2.5 מיליארד שקל, בזמן שבספרי לאומי היא רשומה לפי 786 מיליון שקל.
הפועלים: "מספק את הסחורה"
אחרי שלוש שנים קשות, הפועלים חזר לתמונה ונמצא כעת בתנופה עסקית. האשראי גדל, ההפרשות לחובות מסופקים קטנות, נתח השוק במשכנתאות עולה. תוצאות הפועלים מצוינות ודומות לרווחי 2006, רק שאז הפועלים החזיק בבנק יהב, מסד, אוצר החייל וקופות גמל.
"הפועלים מספק את הסחורה", אומר האנליסט יובל בן זאב. "הבנק חזר לרמת רווחיות של מעל 600 מיליון שקל ברבעון, ובשנת 2011 הוא צפוי להיות המרוויח הגדול מעליית ריבית בנק ישראל שתגדיל את הכנסות הריבית שלו".
אבל מעל התמונה הוורודה מרחפת גם עננה: החקירה נגד המנכ"ל קינן בפרשת ההלוואה ליו"ר הקודם, דני דנקנר. התיק של קינן נמצא כעת בפרקליטות המדינה, אצל אביה אלף, מנהלת המחלקה הכלכלית.
אם אלף תרצה לסגור את התיק בניגוד להמלצת המשטרה יהיה עליה להסביר, להתפתל ולהסתכן בהוקעה של חלק מהתקשורת כ"משרתת ההון הגדול". ההחלטה הפשוטה מבחינתה תהיה המלצה על כתב אישום וזימון לשימוע.
אם כך אכן יקרה קשה לראות את קינן ממשיך בתפקידו, וסביר כי הוא יצטרך לצאת לחופשה עד לאחר השימוע. כך שכל תוצאה למעט ניקוי מלא של קינן תשפיע על הבנק מבחינה ניהולית, ותעכב תהליכים ויוזמות.
דיסקונט: שנת מבחן לבכר ושפיגל
נאום אמיץ כפי שנשא יו"ר דיסקונט, יוסי בכר, ביום הצגת הדוח השנתי, לא נשמע כאן זמן רב. "תוצאות הבנק אינן משביעות רצון ואינן עומדות בציפיות", הודה בכר. "תהליך שינוי הוא הכרחי. פוטנציאל הרווחיות שלנו לא מוצה והוא גבוה בהרבה ממה שמשתקף בתוצאות. אנחנו בעיצומו של שינוי, נעבור מאסטרטגיה של צמיחה לאסטרטגיה של רווחיות, תוך שליטה טובה יותר בהוצאות, ונעשה זאת בשיתוף פעולה עם העובדים", אמר.
דיסקונט סיים את 2010 עם רווח של 724 מיליון שקל - נמוך ממזרחי טפחות הקטן ממנו - ועם תשואה של 6.9% על ההון - הנמוכה מכל הבנקים. בכר, כפי שאפשר לראות, לא מטאטא את הבעיות מתחת לשטיח, ומתמודד איתן כהווייתן. כמובן שקל לו יחסית להתנער מהמצב הקיים, כי המדיניות הנוכחית אינה מזוהה איתו אלא רשומה על שמו של המנכ"ל הקודם, גיורא עופר. ועדיין צריך להוריד בפניו את הכובע על היושרה.
יחד עם המנכ"ל, ראובן שפיגל, נעשה בבנק מאמץ גדול להתמודד עם בעיות שלא טופלו במשך שנים. שפיגל, למשל, מנהיג בבנק ניהול מוקפד המבוסס על הקצאת יעדים ומדידה על ציר הזמן. השנה הקרובה תהיה שנת מבחן לשניהם. אין לצפות לתוצאות מהירות, זה ייקח שנתיים או יותר, אבל כבר ביוני יהיו אינדיקציות איפה הדברים עומדים. אם יושג הסכם טוב עם העובדים ותוצג תוכנית אסטרטגית ריאלית, נדע שדיסקונט בדרך הנכונה.
הבינלאומי: נגמרו התירוצים
ביום חמישי הציגה גם מנכ"ל הבינלאומי, סמדר ברבר צדיק, את הדוח השנתי של הבנק. זה היה "דוח רווח והסבר", והמנכ"ל הייתה עסוקה בלהסביר איך הגיע הבנק לתוצאות פושרות כמו ירידה של 15% ברווח, ותשואה של 8%. אז הסברים יש למכביר, וכולם נכונים - שביתת עובדים, עלויות הסבה, לא חסר - אבל לשנת 2011 כבר נגמרו התירוצים. כעת יש שקט תעשייתי, הסבת המחשוב נגמרה, המשק צומח. זה הזמן לראות תוצאות.
מזרחי טפחות: לא מפסיקים לחייך
"התוצאות של מזרחי במשכנתאות הם 'פנומנל', אני לא מבין איך הם עושים את זה", אמר לנו בשבוע שעבר בכיר בבנק גדול. ואכן, בעוד דיסקונט והבינלאומי מסבירים תוצאות בעייתיות, אלי יונס, מנכ"ל מזרחי טפחות, לא מפסיק לחייך. הבנק מכה מאז 2006 שוב ושוב את תחזיות האנליסטים, והוא עשה כך גם ב-2010 עם תשואה של 11.7%, ורווח של 804 מיליון שקל. אף אנליסט כבר לא טוען שמזרחי יאבד את ההובלה במשכנתאות.
ומה עם 2011? יעד התשואה של 15% שהציב יונס ל-2013 כבר לא נתפס כלא ריאלי. כדי להגיע לשם על הבנק לשמור על עלייה של 4% בלבד בהוצאות, ושל 8% בהכנסות. זה נשמע פשוט, אבל זה לא ממש קל. עובדה שבנקים אחרים לא עומדים בכך. אבל ליונס יש רקורד מצוין, והוא המנכ"ל היחיד שהצליח לשבור את "הטייס האוטומטי" בעלויות שכר העובדים. לא נתפלא אם גם בשנה הבאה מזרחי טפחות יהיה הבנק עם התשואה הגבוהה ביותר.
בלאומי ממשיכים להתחפר בבוץ בטורקיה וברומניה
בשבוע שעבר אישר דירקטוריון בנק הפועלים הארכת קו אשראי של 100 מיליון דולר לבנק פוזיטיף הטורקי. בנק לאומי מעמיד ללאומי רומניה קו נזילות מיוחד של 50 מיליון דולר מאז 2009, בנוסף לקו אשראי ללא מגבלת זמן של 79 מיליון דולר. בנוסף, בימים אלו בוחן הבנק המרכזי הרומני אפשרות להגביל את יכולתם של הבנקים הזרים למשוך את המימון שהעמידו לשלוחותיהם הרומניות.
בהיבט הזה, פועלים ולאומי דומים לנהג ג'יפ שנכנס לבוץ ומנסה לצאת על ידי לחיצה חזקה על דוושת הגז. כל מי שהיה פעם במצב כזה יודע מה התוצאה: המנוע של הג'יפ שואג, אבל הרכב רק מתחפר עמוק יותר בתוך הבוץ. 513 מיליון דולר כבר הושקעו ברומניה ובטורקיה על ידי שני הבנקים הגדולים, והסוף לא נראה באופק.
מהחלומות בטורקיה ורומניה לא נותר דבר. פוזיטיף מחק 173 מיליון שקל בשנתיים האחרונות, וב-2010 הציג תשואה של 0.4%. אחרי 155 מיליון דולר בהזרמת הון ועוד 100 מיליון דולר בקו אשראי, הג'יפ הזה תקוע עמוק בבוץ הטורקי: בלי היתר פיקדונות, ובמצב פוליטי רעוע, שאמנם התייצב מעט. ברומניה אין עוינות, סתם כישלון עסקי. לאומי רכש ב-46 מיליון דולר, הזרים עוד 83 מיליון דולר להון ועוד 129 מיליון דולר בקווי אשראי ונזילות. אבל אם בטורקיה יש רווח קטן, ברומניה יש הפסד גדול: 16.5 מיליון דולר בשנת 2010. שווי ההשקעה הנוכחי הוא 70 מיליון דולר. "הניסוי לא הצליח", אומר לנו גורם המעורה במתרחש. "בנק לאומי צריך לרדת מהרכבת ולמכור את רומניה".
כמה זמן ייקח עד שפועלים ולאומי יבינו את המסר, ימחלו על הכבוד, ימכרו את פעילותם ברומניה וטורקיה לכל מי שמוכן לקנות, ויתקפלו בחזרה לישראל? בינתיים זה לא קורה. יאיר סרוסי ודוד ברודט, היו"רים של שני הבנקים, נדבקים לטעויות שעשו קודמיהם, ובמקום לחתוך הפסדים הם מתחפרים בבוץ.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
