מורי ארקין: "אין מנהל ששווה שכר של 1.5 מיליון שקל בחודש? מי שאומר את זה לא יודע על מה הוא מדבר"

על סדרי העדיפויות: "אם היו משקיעים מיליארד שקל 100 אלף ילדים היו מגיעים להישגים; במקום זה משקיעים בהתנחלויות ועוד השקעות מגונות אחרות" ■ "אין כאן תרבות של אכול ושתה כי מחר נמות, אולי לחסרי היכולת הכלכלית יש תפיסה כזו על בעלי ההכנסות הגבוהות"

"מי שאומר שאין מנהל ששווה שכר של 1.5 מיליון שקל בחודש אינו יודע על מה הוא מדבר". כך אומר איש העסקים מורי ארקין בראיון המתפרסם השבוע במגזין "ליידי גלובס"

רק בחודש שעבר מימש ארקין מניות של פריגו (PRGO) בשווי 47 מיליון דולר. ב-2005 הפך לבעל מניות בחברה (ששווי השוק שלה הוא 7 מיליארד דולר), כשמכר לה את השליטה על חברת התרופות אגיס תמורת כחצי מיליארד דולר. האקזיטים המוצלחים שלו מבזק (מכירת מניות ברווח של 300 מיליון דולר ב-2007) ומאגיס לא שינו במאומה את ההתנהלות שלו, שיש לה חוקים משלה.

ההשקעות שלו מרוכזות בעיקר בתחומי הרפואה, "יש לנו אחזקה דומיננטית בכעשר חברות בתחום התרופות והציוד הרפואי בארץ ובעולם. דרגת המעורבות שלנו בהן היא בין רמת ה'בורד' לרמה היומיומית. בנוסף, החברה משקיעה בתחום הבנקאות. אנחנו בעלי מניות בבנקים אירופיים ואמריקאים, ויש לנו 1.5% בלאומי ובפועלים".

מזל

"ההצלחה שלי בעסקים היא 80% מזל ורק 20% חושים עסקיים", אומר ארקין, "יש לי חושים עסקיים, כן, קצת. הדגש הוא על ה-80% מזל. גם במכירת אגיס לפריגו היה לי מזל גדול. פריגו הציעו לשלם לי 50% במזומן ו-50% במניות. עיקמתי בהתחלה את האף בגלל התשלום במניות, אך כשהן עלו ב-400% הוכח לי מעבר לכל ספק שיש מזל בעסקים".

שכר בכירים

"זהו נושא טעון. יש אנשים, כמו שלי יחימוביץ', שהאינטואיציות המוסריות שלהם מתלכדות עם ההיגיון הכלכלי. אבל, לדעתי, אין מנוס אלא להפריד בין השניים. מי שאומר שאין אדם ששווה שכר של מיליון וחצי שקל בחודש, אינו יודע על מה הוא מדבר. אני מאמין שמנהלים יוצרים ערך, והם צריכים לקבל גמול שהולם את הערך שהם יוצרים לבעלי המניות, גם אם משכורתם מנקרת עיניים.

"הערך שהם יוצרים אינו רק לבעלי ההון הגדולים, אלא גם לאזרח שמושקע דרך קופות הגמל. אלי יונס, למשל, מנהל בנק עם תשואה יוצאת דופן על ההון - 12% לעומת 10% בבנקים אחרים. אדם שמביא 1.5 או 2 מיליארד שקל תוספת ערך לבעלי המניות, סביר שירוויח מיליון וחצי שקל בחודש".

- לא הפכנו לחברה הדוניסטית שמקדשת תענוגות?

"יחסית למה שקורה בעולם, ממש לא. אין כאן תרבות של אכול ושתה כי מחר נמות. אולי אצל אלה שהם חסרי יכולת כלכלית יש תפיסה שבעלי ההכנסות הגבוהות הם הדוניסטים. זו לא בהכרח המציאות".

אום אל פאחם

"הצדקת", קורא מורי ארקין לאשתו, דוריס. "היא דואגת שגם לי ישמרו מקום בגן עדן, ולא רק לה. כשאני מספר לה על הצלחה עסקית, עיניה מיד נוצצות והיא שואלת אם נוכל להגדיל את התרומה, במיוחד לגופים המעניקים הזדמנות נאותה לחינוך טוב יותר לילדים במצוקה".

דוריס היא בוגרת בסיס, בית הספר היחיד המציע מסלול לימודים מלא בפיסול, וביחד עם רותי קושניר ויוכי שרם הקימו השלוש את עמותת בסיס, המסייעת לביה"ס. במקביל, התגייסה לתמוך בגלריה של סעיד אבו שקרא באום אל פאחם. מורי: "זו גלריה המהווה אבן שואבת למוזיאון לאמנות פלסטינית, ומשמשת לתושבי אום אל פאחם אלטרנטיבה חיובית לתנועה האסלאמית. אנחנו מסייעים לפרויקטים ומוסדות במקום".

- ישראלי תומך באמנות פלסטינית? איך זה מתקבל באום אל פאחם?

"לצערי, תושבי המקום התפלאו כששמעו שמקור התרומות הוא מיהודי. זהו סימפטום של המצב הנורא. זיהום אוויר שקיצונים משני הצדדים גרמו להיווצרותו. גם הפוליטיקאים וגם הרבנים. בתרומות שלנו ליישובים ערביים אנחנו מנסים לתקן משהו, לטהר במקצת את האווירה המזוהמת שהשתלטה על החיים הציבוריים שלנו בכל הקשור בנושא הערבי, במיוחד עם 'ישראל ביתנו' בממשלה".

מורי ארקין מאמין בחינוך. חינוך לסובלנות, חינוך למצוינות. בני הזוג מרימים תרומות, בין היתר, לעמותת "חינוך לפסגות" שהקימה ד"ר שולה רקנאטי. "התרשמנו במיוחד מהעמותה, שמקדמת למעלה מ-2,000 תלמידים, כל אחד בעלות של 10,000 שקל בשנה. איני יכול להימנע מהמחשבה שאם הממשלה הייתה משקיעה מיליארד שקל, היו יכולים 100,000 ילדים להגיע להישגים. במקום זה משקיעים בהתנחלויות ובכבישים עוקפים בשטחים, ועוד השקעות מגונות אחרות".

הראיון המלא - ב"ליידי גלובס"