על הנסיעות של ביבי בוודאי שמעתם. על השעון היקר של ברק קראתם כאן אצלנו. גם המונח "וילה גלנט" מן הסתם לא זר לכם. ובכלל, נהנתנות בצמרת היא הבון טון התקשורתי בזמן האחרון. אלו הן אמנם דוגמאות לנהנתנות אישית, או בהגדרה אחרת העדר מידתיות ורגישות של נבחרי ציבור, אך מבחינת רימונה ליבוביץ, הן גם סוג של משל על המתרחש בבנק ישראל שממנו יצאה לאחרונה לפנסיה מוקדמת. הנמשל הוא האפשרות להוציא כספים ללא בקרה, ללא בדיקה ולטעמה גם ללא תקשורת נשכנית שמפשפשת.
ליבוביץ, בעברה יו"ר ועד עובדי הבנק, פרשה אחרי 20 שנה לאחר שלא הגיעה להסכמה עם הבנק על המשך דרכה שם. המוסד ששומר על השמנת של כולנו, היא אומרת, השתנה יחד עם האיש שעומד בראשו - מדוד קליין הסגפן לסטנלי פישר, שמורגל בסטנדרטים יוקרתיים יותר. הטענות יש להדגיש אינן ברמה האישית, אלא על הדרך שבה בחר לנהל את הבנק.
"קליין הוא איש צנוע", היא מספרת בראיון ל-G, "הלשכה שלו הייתה מינימליסטית, אפילו סגפנית קצת. פישר הוא איש שרגיל להיות בקרבת שועי עולם. הוא יושב לו בקומה שבע עם חלונות לכל ירושלים, מנותק מזה שיש עובדים שהם לא כלכלנים ויושבים במרתפים בלי חלונות".
רימונה ליבוביץ / צלם : אדוארד קפרוב
עם זה היא עוד הייתה יכולה לחיות, אבל בלתי מתקבלת על הדעת מבחינתה העובדה שהבנק מתנהל מבחינה כספית ללא כל פיקוח, מה שמאפשר הוצאות ללא חשבון. מערכת מחשוב ב-40 מיליון שקל; מערכת טלפוניה בעלות של מאות אלפי דולרים; כנסים גדולים וראוותניים שלדעתה לא ברור למי הם תורמים. והרשימה עוד ארוכה. ההתנהלות הזאת, לדבריה, היא תוצאה של שני גורמים: ראשית, העובדה שהמדיניות המוניטרית של הבנק והתקציב המשמש לצורך תפעולו חד הם, כך שאפשר "לדחוף" לתוך הגירעון גם הוצאות אחרות. שנית, אישיותו של פישר.
"בתוך גירעון של 34 מיליארד שקל (גירעון בנק ישראל לשנת 2010, ה' מ') מישהו ישים לב אם יהיה עודף גירעון או פחות? אתה הרי לא תמוטט את היצוא כי עולה יותר מדי כסף לרכוש דולרים. אפשר להתווכח אם רכישת הדולרים זה צעד נכון או לא, אבל זה לגיטימי. מה לא לגיטימי? שבתוך הכאוס הזה הבנק מזחיל עוד 50 מיליון שקל הוצאות".
בחמש השנים האחרונות של כהונת פישר, היא טוענת, תפחו הוצאות הבנק רק על מחשוב ומיכון מכ-10 מיליון שקלים לכ-50 מיליון, בלי שמישהו נותן על כך את הדעת: "אין עוד גוף עסקי במדינה שיכול להתנהל כמו בנק ישראל. אם מקום עבודה רוצה להחליף כלי רכב הוא צריך להרוויח או לקחת הלוואה. בנק ישראל פשוט חותם לעצמו על צ'קים".
- ולמה האישיות של סטנלי פישר קשורה לזה?
"נגידים אחרים לא ניצלו את היעדר הפיקוח. הפיקוח היחיד הוא המצפון של הנגיד. דוד קליין הרגיש על כל שקל שהוא מוציא, שהוא לוקח את זה מהזקנה במסדרון. עובדה, בתקופתו היו המריבות הכי גדולות עם ועד העובדים. אבל לא אצל כל הנגידים זה ככה. אנחנו הרי מתבטלים בפני כל מי שבא מחו"ל. יש לנו איזה רגשי נחיתות כלפי אלה שבאים מהעולם הגדול. זה שאתה מדבר אנגלית במבטא זה עדיין לא הכול".
"העלאת השכר הייתה מוצדקת"
ליבוביץ, 47, החלה את הרומן שלה עם בנק ישראל עוד כסטודנטית לכלכלה באוניברסיטה העברית. היא הייתה אז נשואה טרייה לעו"ד יאיר ליבוביץ, נכדו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ. השניים הכירו בחיל האוויר, כשהיא הייתה מפקדת מגדל פיקוח טיסה, וליבוביץ היה טייס קרב. מאוחר יותר למדו יחד באוניברסיטה העברית - היא כלכלה, הוא משפטים.
בשנתה השנייה ללימודים ראתה מודעת דרושים לבנק ישראל. מנהל מחלקת המחקר היה אז פרופ' אבי בן-בסט וסגניו היו ליאורה מרידור ומאיר סוקולר. ליבוביץ התקבלה כעוזרת מחקר. ביום הראשון לעבודתה, היא נזכרת, עדיין לא הייתה לה סיסמה למחשב, וכיוון שמרידור נזקקה לגרף באופן דחוף, ליבוביץ' שרטטה אחד למענה על נייר מילימטרי.
בתום שלוש שנים, תקופת ההעסקה של החוזה, הוצעה לה קביעות כעוזרת כלכלנית. בינתיים היא סיימה את התואר וילדה את בנה הבכור, ואז הוצע לה להיות אחראית על הפקת הדוחות והנתונים בתחום המוניטרי. בד בבד המשיכה את לימודיה, סיימה תואר שני (בהצטיינות), והתקבלה ככלכלנית קבועה במחלקת המחקר. משם עברה לפיקוח על הבנקים, תפקיד שבו כיהנה כשש שנים, ומשם, למחלקת מטבע חוץ - חדר עסקות.
במשך כארבע שנים הייתה חברה בוועד העובדים, שאליו נכנסה בדיוק בתקופה הסוערת, כשהאוצר ניסה, שוב, לצמצם את שכר העובדים בבנק ישראל. "אני בכלל לא טיפוס של ועד. אני לחלוטין קפיטליסטית. במשפחה זה כל אחד לפי יכולתו וצרכיו, אבל בעבודה אי-אפשר שיהיה שוויון. אם הטובים ביותר לא מתוגמלים אז אין לך אינטרס. מובן שזה חייב להיות משיקולים ענייניים והוגנים, ולא לתת למישהו רק כי הוא מקורב, ולדפוק אחר כי הוא לא מסכים איתך או לא מכין לך קפה בבוקר".
יובל רכלבסקי, שהיה אז הממונה על השכר, טען כי הסכם ההתייעלות, שהקנה לעובדי הבנק תוספת של 13%, אינו חוקי, כיוון שלא קיבל את אישורו כפי שדורש חוק יסודות התקציב. הנהלת בנק ישראל טענה כי רק הסכם חריג דורש את אישורו ואף הלכה עם הטיעון הזה לבג"ץ. רכלבסקי לא נותר חייב, וטען שכל הסכם של בנק ישראל הוא חריג, כי כל מבנה השכר של העובדים בבנק חריג.
- 13% העלאה? זה באמת חריג.
"זה היה כפיצוי על צמצום של למעלה מחצי כוח האדם. אם כל העובדים היו נשארים הוצאות השכר היו גבוהות בהרבה. אז זה לא שווה? חוץ מזה, יש בעיה עם הפיקוח של הממונה על השכר על בנק ישראל".
- למה את מתכוונת?
"בין בנק ישראל לאוצר יש תחרות אינהרנטית, ואי-אפשר לתת לאוצר את המפתח בעניין בנק ישראל. האוצר יכול, בעניינים מסוימים של אי-הסכמות, להשתמש בזה כשוט נגד הבנק. שר האוצר הוא הבוס של האוצר - והוא אמור לאשר תוספות שכר? יש פה בעיה אינהרנטית".
סטנלי פישר / צלם: בלומברג
כך או כך, הדרישה של רכלבסקי גלגלה את ליבוביץ לפעילות בוועד. "רצנו לוועד במטרה מוצהרת להגיע להסכם עם הממונה על השכר, כי גם אנחנו הבנו שיש דברים שהם לא בסדר. הנהלת הבנק סירבה להכיר בזכותו של הממונה, אבל אנחנו הבנו שזה לא יעזור. אפשר לסרב להכיר בלוח הכפל, אבל זה לא יעלים אותו".
- אי-אפשר לומר שלא הרווחתם ביושר את התדמית שנוצרה לכם בקרב הציבור. הייתם מודעים לכך שהתנאים שלכם הרבה יותר טובים מהתנאים בשירות הציבורי?
"לא, וגם היום עובדי בנק ישראל לא כל-כך מודעים למצב. תמיד אתה מסתכל על מה שקורה מסביבך. אתה מסתכל על עובדי רשות ניירות ערך, על עובדי מבקר המדינה, על מערכת הבנקאות. האלטרנטיבה של עובדי בנק ישראל זה ללכת לעבוד בבנק. אתה מסתכל על השכר בבנקים ושואל את עצמך, למה אני צריך להרוויח פחות. אתה לא מסתכל על הכלכלן במשרד הדתות ואומר איזה מזל יש לי".
ב-2005 התיישב סטנלי פישר על כס נגיד הבנק. בניגוד לקודמו קליין, פישר היה בדעה אחת עם ועד העובדים, שאין מנוס מניהול משא ומתן מול הממונה. באותה תקופה רכלבסקי סיים את הקדנציה, ולנעליו נכנס עוזר ברקוביץ' ז"ל. הדיונים מולו החלו מההתחלה, וירדו לרזולוציות של הוספת עשר דקות עבודה בכל יום; רמת ההשתתפות של הבנק בארוחת הצהריים של העובדים. "לא השאירו פינה אחת לא מכוסה", אומרת ליבוביץ. "זה בסדר, אבל ככה מפספסים את הכסף הגדול".
כשברקוביץ נפטר, חודשים ספורים בלבד לאחר תחילת כהונתו, התחיל שידור חוזר של כל התהליך עם הממונה החדש אלי כהן, שלא הכיר בכל מה שסוכם ואף הציב דרישות חדשות. מאחר שיו"ר הוועד דאז, לנקרי, סיים את הקדנציה ולא רצה להמשיך לנוספת, ליבוביץ נכנסה לתפקיד.
בד בבד החל מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לדרוש מעובדי בנק ישראל להשיב לאלתר כספים חורגים שקיבלו. ליבוביץ אומרת שהנהלת הבנק הייתה סלקטיבית לגבי הטיפול בדוחות המבקר: מצד אחד, היא טוענת, ההנהלה טיפלה מיידית בכל מה שנוגע לביטוח הלוואות לעובדים; מנגד, היא לא נגעה בטענות הדוח שהתייחסו להענקת תוספת אוטומטית של 40% ותק למי שמתמנה לחבר הנהלה, רק קראה לזה בשם אחר.
"הבנתי שאני הבעיה"
בתום משא ומתן ממושך מול הממונה כהן, וערב חתימת הסכם השכר החדש, ליבוביץ מצאה את עצמה במצב בלתי אפשרי. רגע אחרי שחתמה כיו"ר ועד העובדים על זיכרון הדברים של ההסכם, ורגע אחרי שסטנלי פישר חתם עליו בשם ההנהלה, קיבל הנגיד רגליים קרות.
"הוא אמר לי, 'אני תמכתי בעובדים לאורך כל המאבק. עכשיו, מה מבטיח שמחר בבוקר לא תקומו פתאום עם דרישות חדשות? לא עשיתי את כל המאבק הזה רק כדי לקבל מחר מאבק חדש'. הוא פחד מהמיליטנטיות שלי ומהעובדה שהייתה לי תמיכה מקיר לקיר של העובדים. הוא ולנקרי דרשו ממני שקט תעשייתי במשך חמש שנים, ולזה לא הייתי יכולה להסכים".
- ככה פתאום הרעיון צץ במוחו? הוא לא חשב על זה קודם?
"לא. אמרתי לו שיותר טוב שיכתוב שלא יהיה ועד בחמש השנים הבאות. אמרתי שאני מוכנה להצהיר שאני בעד התייעלות, בעד קדמה תוך שמירה על ניקיון כפיים, על שיקולים ענייניים; אבל לא הייתי מוכנה לחתום על כך שלא אתנגד לשום דבר שעשוי להשתנות. הם ראו שאני לא פראיירית. פישר אמר לי שהזהירו אותו כל הדרך שהוא צריך לבוא ביד קשה לעובדים, כי הוא ילך איתנו ויגיעו להסכם ובסוף יהיו עוד דרישות".
- ואז החלטת לפרוש. יצאת לחל"ת של שנה.
"הבנתי שאני הבעיה - בי אין להם אמון, בגלל התמיכה שיש לעובדים בי ובגלל המיליטנטיות שלי. אז הלכתי. חודשיים אחר כך חתמו על ההסכם, ואני עד היום לא יודעת מה יש שם".
כשליבוביץ חזרה מהחופשה, באוקטובר 2008, היא גילתה, לטענתה, שהבנק לא ממש מעוניין בה. היא קיבלה משכורת, חדר, הוצאות נסיעה; הכול - חוץ מעבודה. אפשר אולי לדבר על עצם אחת שנזרקה לכיוונה: היא הצטרפה לסבב העובדים המציגים סקירה עולמית בדיון המוניטרי פעם בחודש, כך שפעם בשלושה חודשים היא הציגה מצגת לוועדה המוניטרית.
- למה הם ייבשו אותך, לדעתך?
"כדי לייאש אותי, כדי שאני אלך. בנק ישראל זה מקום ליס מנים, לא למישהו שפותח את הפה, שאומר את דעתו ולא מתחנף".
- תמיד היה ככה בבנק, או שמשהו השתנה בשנים האחרונות?
"תמיד זה היה ככה, וכיום זה מחמיר. יש מנגנון מובנה שמבטיח שלעולם בנק ישראל יהיה שמן מדי, ומסואב במקומות הרגישים לסיאוב. אין מגבלת תקציב. תחשבי שהיום את רוצה להחליף את האוטו שלך לאאודי A8 (מכונית יוקרה. ה' מ'). את הולכת לחנות ומזמינה בלי להתחשב אם זה טוב או לא טוב. זה לא היה עושה אותך שמנה, מפונקת ובזבזנית? לבנק ישראל יש כל הכסף שהוא רוצה. אין לו מגבלת תקציב. אז לגבי שכר העובדים התעורר הממונה על השכר ואמר, רגע, אתם לא יכולים לשלם כמה שאתם רוצים. אבל מה עם שאר הדברים?
"קחי לדוגמה את מערכות המיכון של הבנק. מאז שפישר נכנס לתפקיד, ההוצאות קפצו. כל אחד רצה את הדבר הכי טוב שיש, אבל כיוון שלבנק ישראל אין מגבלת תקציב אז הוא קונהERP , מערכת לניהול נתונים, ב-40 מיליון שקל. כשרשות הכבאות רוצה לקנות מטוסי כיבוי, יכול לשבת נציב הכבאות ולהחליט שמחר הוא מזמין עשרות מטוסי כיבוי? לא, כי אין לו כסף. יכול להיות שכן צריך ERP, אבל איזה תהליך של אישור היה? זה שהנגיד והמנכ"ל רוצים, זה מספק? למה נציב הכבאות לא יכול להחליט על רכישה של מטוסים כיבוי?
"אין שחיתות בבנק ישראל, אין גניבה לכיס. אבל יש סיאוב. למשל, יכולה להיות מזכירה זוטרה שמאוד מקורבת לצלחת, אז היא תקבל שלוש פעמים ברציפות בונוס; וכלכלן שעושה דוקטורט לא יקבל אף פעם. נגיד שהיא מדהימה, מעולה, אז הייתי מצפה שאם היא מעולה שתקבל פעמיים. אבל שלוש פעמים? בכל זאת, הביזנס העיקרי של הבנק זה כלכלה, אז אם יש כלכלן שהוא טוב ועובד ומשקיע ולא מקבל בונוס אפילו פעם אחת, זה צורם. ואני אישית מכירה שני כלכלנים טובים שעובדים ועושים עבודה חשובה ולא קיבלו אף פעם בונוס".
הדוגמאות למה שליבוביץ מכנה סיאוב אינן נגמרות בהוצאות המחשוב או בבונוסים למקורבים: סכומי עתק, מאות אלפי שקלים לפי אחת הגרסאות, הוצאו לאחרונה על כנס "ידע", שבמסגרתו הציגה כל חטיבה את החידושים שלה. לצורך העניין, כל הבנק יצא ליום עבודה שלם, הוציא כסף על הסעות, על שילוט, על מזון. ליבוביץ לא הגיעה לכנס, כמחאה. "אתה רוצה להציג לי את החידושים שלך? שלח לי במייל, אקרא בעשר דקות. בשביל מה כנס שלם?".
דוגמה אחרת שליבוביץ מביאה היא מערכת הטלפוניה שהוחלפה בבנק. השמועות דיברו על כך שמכשיר טלפון עלה 300 דולרים, וזה עוד לפני המרכזייה. העלות העצומה כנראה לא הייתה ערובה לאיכות: מנהל חטיבת השווקים בארי טאף שלח לאחרונה להנהלה מייל שבו קבל על מגבלות המערכת החדשה. "יכול להיות שצריך להחליף את המרכזייה", אומרת ליבוביץ. "את המכשיר שלי בטוח לא היה צריך להחליף. הם יגידו מן הסתם שזו הוצאה חד-פעמית, אבל היא תחסוך לבנק מיליוני שקלים בהוצאות שוטפות. השאלה היא אם מישהו עשה את התחשיבים. בתוך כמה שנים הם יכסו את ההוצאה?
"והנה עוד סיפור: הייתה עובדת בתל אביב שעבדה במינהל מלוות המדינה. כשסגרו את המינהל העבירו אותה לירושלים. בכל יום שילמו לה נסיעות מנתניה לירושלים - תוספת של 2,000 שקל למשכורת - וסתם הושיבו אותה בספרייה במקום להגיע איתה לאיזה הסדר. אם היא לא עושה כלום, אז שתישאר בתל אביב. למה למעסיק לשלם עבור עובד חסר מעש?".
- את חושבת שיש עודף של כוח אדם?
"איזו שאלה. תראי למשל את מחלקת המחקר. חוץ מדוח בנק ישראל, שצריך להיות מוכן פעם בשנה, היא מחליטה לעצמה מה היא תעשה, מה היא תבדוק, אילו נושאים היא תחקור, מה יש שם. אני לא אשכח שפעם קראתי עבודה של מחלקת המחקר, שאחת המסקנות שלה הייתה שמשקי בית שבהם בני הזוג לא עובדים הם יותר עניים. באמת, ממש מרשים".
"סדרי עדיפויות דפוקים"
לפני חודשים מספר ניגשה ליבוביץ למכרז לתפקיד מזכירת הוועדה המוניטרית והמועצה המנהלית. בשיחה שלה עם פישר ערב ההתמודדות הוא ציין שיש לה עדיפות כי היא כלכלנית, בעוד ששני המועמדים האחרים לא היו כלכלנים. היא לא זכתה. כשביררה למה, התברר לה שבכל הפרמטרים האובייקטיביים היא זכתה לניקוד הגבוה ביותר, ואולם בפרמטר של הערכות ממליצים היא זכתה לניקוד אפס. הממליצים שהיא ציינה - הכלכלן הראשי של הבנק, ומפקד הטייסת שלה בעבר - לא קיבלו פנייה מהבנק.
- את רומזת שפעלו כדי שלא תקבלי את התפקיד.
"ככה זה נראה, כן. באתי ואמרתי להם שאני לא אתפטר. אם הם רוצים, שיפטרו אותי".
ואכן, בתום חודשים אחדים של משא ומתן בינה לבין הבנק, היא יצאה לפנסיה מוקדמת. עכשיו היא מסתכלת על הדברים מבחוץ, פריבילגיה לא קטנה למישהי שהייתה בשירות הציבורי שלושה עשורים.
אחד הדברים שממשיכים להדהים אותה הוא כוחם האדיר של עובדי בנק ישראל מול היעדר כוחן של קבוצות עובדים אחרות. "העובדים הסוציאליים שבתו ארבעה שבועות; הפרקליטים שבתו; לאף אחד לא היה אכפת. אבל שלא תהיה בורסה יומיים - שומו שמיים. אסון עולמי".
- איך את מסבירה את זה?
"זה בדיוק כמו שעל כוס מים אנו משלמים כמה אגורות ועל יהלום כמה אלפים. את היהלום אנו לא צריכים, ובכל זאת אנו מוכנים לשלם עליו המון כסף".
- אז מה היהלום? בנק ישראל?
"אפשר לומר. זה פשוט סדרי עדיפויות דפוקים".
תגובה
מבנק ישראל נמסר בתגובה: "אנו תמהים על דבריה הבלתי מבוססים של הגברת ליבוביץ שזה עתה פרשה מעבודתה בבנק ישראל, אשר קצרה היריעה מלהעמיד את מלוא הדברים על דיוקם.
"נראה כי דבריה נובעים ממניעים זרים אשר באים לידי ביטוי בכך שהיא מערבת בין ענייניה האישיים וחוסר שביעות רצונה לגבי קידומה בבנק לבין ענייני מדיניות ועניינים מנהליים.
"יחד עם זאת, יודגש כי התקציב של בנק ישראל מתנהל בשקיפות, מפורסם מיד עם אישורו ונתון לביקורת. יתר על כן, מאז חקיקת חוק בנק ישראל החדש מתקיים דיון על התקציב בוועדת הכספים של הכנסת.
"בשנים האחרונות, התקדם בנק ישראל בתחומים רבים ובהם הסכם שכר חדש, חוק חדש לבנק ישראל, רה-ארגון מקיף בבנק וניהול מוצלח של המשבר הכלכלי מהקשים שחווינו. במסגרת כל זאת, פועל בנק ישראל גם לשדרוג תשתיות ומערכות טכנולוגיות מיושנות. לא בכדי בנק ישראל מוזכר בעולם כאחד הבנקים המרכזיים המובילים והמתקדמים. חבל שמהפכה זו נעלמה מעיניה של הגברת ליבוביץ.
"בנק ישראל אינו מוצא לנכון להגיב, מעל דפי העיתון, על טענות לגבי עובדים מסוימים, לרבות גברת ליבוביץ".
כתבות
ני"ע
