מחוברים: עינת בצלאל וחכים בוקהיט בפרויקט חוצה גבולות

זה סיפור אהבה. הכול מתחיל באהבה. או במוזיקה. היא עינת בצלאל, יהודייה, קיבוצניקית, זמרת. הוא חכים בוקהיט, מוסלמי סופי, בסיסט ומפיק שווייצרי, יליד דרום צרפת. והם הכירו דרך המייספייס של יעל נעים, שנבחרה לאחרונה לזמרת השנה בצרפת.

"בצבא", נזכרת עינת בטלפון, "הייתי זמרת ליווי של יעל. שנה עשינו חזרות, כל שישי לפני שנסענו הביתה. הופענו פעמיים - והיא חתכה לצרפת". חכים חיפש אצל נעים שני נגנים שהכיר, נכנס למועדפים שלה, האזין לעינת, ונדלק.

"שמתי שם אי.פי שלי, שישה שירים שעשיתי עם אודי שמחון. חכים חשב שאני שרה יפה אבל יותר מתאים לי גרוב ממוזיקת עולם. התחלנו להתכתב באינטרנט. הוא שלח לי ביטים, הקלטתי עם מלים ומנגינות והזמנתי אותו להופיע איתי. כשדיברנו בטלפון, התברר שנולדנו באותו יום, 10.12. בדצמבר 2007 הוא הגיע, הופענו בתמונע ובלבונטין ואחרי חצי שנה נסעתי לשווייץ. היינו כל-כך פוריים, שכתבנו והקלטנו סקיצות לתקליט שלם בשלושה שבועות עם הטכנאי שהקליט את האלבום האחרון של פיל קולינס.

"חכים שלח את הדיסק למועדונים ולרדיו בשווייץ. להופעה הראשונה הגעתי היישר מהטיסה ואחר כך היה טור של שבועיים, ראיון ברדיו בלוזאן, הופעה בחנות דיסקים בז'נבה. עם תרמיל על הגב עשינו בשנה וחצי 60 הופעות באירופה, באנגליה, בגרמניה, בהולנד. בצרפת הופענו אחרי המשט. אמרתי להם: 'אני יודעת שאתם חושבים שישראל היא מקום של חוסר צדק, אבל אנחנו פה לשתף אתכם בצד האחר'. והם פתחו את הלב והספקות התפוגגו והיה חשמל באוויר, ובאופן ספונטני שרתי עם גיטרה את 'מי האיש'".

תמהיל משובח

אנחנו מדברים לרגל הוצאת אלבומה החדש, 25 קטעים באנגלית, מחולקים לשני דיסקים. "כל השירים טומנים בתוכם מסרים אוניברסליים, אופטימיים ורוחניים, ואנו זוכים לתגובות נלהבות וחמות", מדווחת בצלאל על תמהיל משובח ומעורר השתאות של פ'אנק וסול, אר.אנ.בי ופופ, אלקטרוניקה טובלת בגיטרות אקוסטיות, גרוב מתמשך וסוחף שלא יותיר אתכם אדישים במהלך המסע, הרחק הרחק, בשפה ובתחושות, מבסיס האם.

"בגיל 6 היה לי סולו ראשון. בפסח, בקיבוץ דליה, מול אלף איש. המורה למוזיקה די הכריחה אותי. שרתי 'דומם שטה'. הייתי מאד נרגשת, אבל עמדתי בזה בכבוד. מאז, שרתי בכל ערב תרבות. השתפשפות טובה. פיתוח קול, בגרות במוזיקה, להקה צבאית. הייתי במפח"ש. למדתי שנה ברימון. היה מפיק שלקח אותי והייתי כבולה אליו בחוזה, עשינו תקליט בעברית שנגנז, הסתיים לא יפה, היה חייב לי כסף. הבנתי שאני צריכה לעשות דברים בעצמי, לבד. זה היה ב-2002. הקלטתי, במעט זמן, חומרים באנגלית.

"גדלתי בבית ילדים ורק בכיתה ה' הפרידו את המקלחות. לי זו הייתה חוויה אדירה, שפיתחה אותי לעצמאות, לנתינה, לסתגלנות. שמענו מוזיקה כל הזמן והאנגלית הייתה מפלט. כל דבר נשמע טוב באנגלית. אפשר להתפרע, להיות חופשיה במלים, לכתוב דברים מטופשים".

זה היה יכול להיות סיפור מתקתק אלמלא העובדה שעד כה שום אלבום של בצלאל לא יצא לאור. הראשון, בעברית, כאמור נגנז. האי.פי הושמע רק ב-88 ואצל דובי לנץ. לשלישי לא נמצא לייבל. וגם הנוכחי הופץ בינתיים רק באינטרנט. "האלבום הכפול", מסבירה עינת, "מכיל את התקליט שלא שוחרר רשמית בתוספת 14 שירים, מחולקים לאקוסטיים ולאורבניים, מתוכנתים, בסאונד מלוכלך, שאחד מהם יועד לאישתר ושני דאנס-פלור נכתבו למצעד האהבה בציריך. כתבתי אותם בדקה בערך, יצאו כל כך מגניבים, שאמרתי: למה לא לשיר? יאללה".

- ומה עכשיו?

"מאמינה באינטרנט. שלחנו מיילים לתחנות רדיו בארה"ב: הקטעים האורבניים לניו יורק, האקוסטיים לקליפורניה. היו מעט תגובות, אבל אי אפשר לדעת. פתאום גילינו, דרך מישהו, שמשמיעים אותנו בצרפת".

- ואיפה הבית שלך?

"לא יודעת. אני בקיבוץ באופן זמני. המשפחה האהובה שלי פה, אבל אני מרגישה חלק מהעולם, פתוחה לתת ולקבל. חכים הוא בן זוגי. דיברנו על זה שהכל אפשרי ואין גבולות כשעושים מוזיקה. שנינו לא דתיים. הוא רואה את הסופיזם כמקום רוחני של יצירה ואמנות. המוזיקה שהוא יוצר זה השירות שלו, זה הצינור, כך הוא משרת את האל. והוא מבין שהקונפליקט מסובך, שזה לא פתיר בקלות. בעוד שבועיים לא אוכל לטוס כי אני בהריון, מתחילה חודש שביעי. הכל פתוח. ומה שאלוהים יביא, הוא יביא בזמן".