שלא יעבדו עליכם

1. זה היה השבוע שבו האי-מייל שלי קרס. לא הצליח לצלוח את כמויות ההצעות שזרמו מחברות הנסיעות לגבי דילים אטרקטיביים לפיינל פור של היורוליג בברצלונה. אלו הצטרפו להפצצות השבועיות הקבועות, אטרקטיביות אף הן, שנוגעות ליציאה למשחקי ליגה של קבוצת הכדורגל של ברצלונה, למשחקי ליגת האלופות של ברצלונה, או סתם "חודש של קלאסיקו במחיר אטרקטיבי". המחירים היו באמת אטרקטיביים. עבור שייחים מדובאי.

נזכרתי בזה השבוע אחרי שיחה עם בעלים של אחת מאותן חברות חדשות שצצו כאן בשלוש השנים האחרונות. חברות שצצו מאז שבארסה הפכה להיות מה שהיא: סוג של קבוצה ישראלית שהיא המתנה האולטימטיבית ללפני גיוס, לבר מצווה, בת-מצווה, מסיבת רווקים, יומולדת 5. ההצלחה של לא מעט חברות כאלו נובעת לא רק מההצלחה הכבירה של ברצלונה ומהעובדה שהיא ממותגת באופן כל כך גבוה בישראל, אלא בגלל שנסיעה לאירוע ספורטיבי בחו"ל משום מה נתפשת כמורכבת וכיעד כמעט בלתי מושג עבור האוהד הפשוט. בעיקר בגלל המחסום הפסיכולוגי שנמכר לאוהד הישראלי תחת הכותרת "בלתי אפשרי להשיג כרטיס כניסה למשחק של בארסה".

אבל למען האמת, להשיג כרטיסים למשחקים גדולים בחו"ל זה עניין הרבה יותר פשוט וזול דווקא בברצלונה. מי שבאמת רצה לראות את משחק ליגת האלופות אתמול (ד') בקאמפ נואו נגד שחטאר (1-5 לבארסה), בסך הכל היה צריך להיכנס לאתר הרשמי של הקבוצה הקטאלונית, ולגלות שהיא מוכרת כרטיסים ב-60 אירו בלבד (או 112 אירו למי שרצה לשבת ממש על הדשא). ולא כמו הסברה הרווחת כי כרטיסים נמכרים ל"סוסיוס בלבד". כרטיסים כמו בעולם החופשי נמכרים למי שיש כרטיס אשראי. עבור 42 אירו בלבד אתם יכולים כרגע לרכוש באתר האינטרנט של המועדון כרטיס למשחק הליגה בשבת בקאמפ נואו מול אלמריה.

לא שיש לי משהו נגד החברות האלו. שירוויחו, יתפרנסו ויגזרו על חשבון האוהד הישראלי התמים. אבל למה להפיל לי את האי-מייל על מצג שווא?

2. ארגון שחקני הכדורסל הכריז סכסוך עבודה נגד המינהלת בעניין המו"מ על חידוש החוק הרוסי. נכון לעכשיו, מאיים הארגון בראשותו של ניר אלון להשבית את הליגה החל מ-14 לחודש במידה שהמינהלת לא תחזור לשולחן המו"מ להמשך הדיונים על החוק הרוסי ועוד אי אלו תנאים שקשורים להעסקת הכדורסלן הישראלי.

הדבר האחרון שאבנר קופל צריך עכשיו, רגע לפני הפיינל-פור ורגע לפני שהוא מקבל סטמפה סופית מהלוטו על המשך הארכת החסות לליגה (13 מיליון שקל בשנה), זה סכסוכי עבודה והשבתה של הליגה. זו גם היתה בדיוק נקודת הלחץ של ארגון השחקנים: לבוא בנקודת הזמן הזאת ולפוצץ את הכל, "כי אחרי שתיגמר העונה, מי יקשיב לנו בכלל", אומר גורם בארגון. ניר אלון מנסה להשיג עבור השחקן הישראלי עתיד טוב יותר, בגלל שהשחקן הישראלי לא מוכשר מספיק. וגם כי השחקן הישראלי לא יכול להתמודד מול ההעדפה הברורה של קבוצות להעסיק זרים בגלל המיסוי הנמוך עליהם. בפועל, החוק הרוסי כמובן מזיק לשחקן הישראלי, שבמקום לחרוק שיניים ולזכות במעמדו דרך עבודה קשה ושיפור מקצועי, משמין מנחת ומקבל דקות חינם וגם חוזים גבוהים בהתאם בגלל המחויבות של קבוצות לשים שני עציצים כאלו על הפרקט בכל זמן נתון.

 גל מקל, יובל נעימי, גלבוע/גליל, הפועל ירושלים, ליגת העל בכדורסל / צילום: מינהלת הליגה

אלא שכאן הסכסוך בין המינהלת לארגון השחקנים בכלל לא נובע ממניעים ענייניים. אלא עניין של שמירה על יחסי הכוחות ואגו. קופל לא מוכן להתקפל מול ארגון השחקנים שבכל יום מגיע עם דרישות נוספות תוך נפנוף באיומי ההשבתה. דוגמאות לשבירת מאזן האימה יש בשנים בכמה מקומות בעולם (NBA ו-NFL הן הדוגמה הטובה ביותר) כשארגוני השחקנים הפכו לגופים שחזקים יותר מהליגות עצמן.

במקרה הנוכחי, הסירוב של המינהלת להיפגש עם השחקנים הוא על הדרך. קודם כל כי יש הסכם כתוב וחתום עד תום העונה הנוכחית לגבי החוק הרוסי. ואם יש הסכם אז יש הסכם.

העניין השני מבחינת המינהלת לסירוב לחדש את המו"מ נובע מ"יציאה מכללי המשחק המקובלים". הכוונה היא לאותה ישיבה ב-3 במארס בין המינהלת לבין ארגון השחקנים, שהיתה ישיבה פנימית עם פרוטוקול שעליו נכתב למעלה "מסמך פנימי חסוי לצורכי מו"מ בלבד", שאותה בחר ארגון השחקנים להוציא החוצה לתקשורת. באותו מסמך נכתב בין היתר כי המינהלת מעוניינת לבטל את החוק הרוסי. אבל עוד נכתב שם כי ארגון השחקנים דורש להוריד את כמות השחקנים הזרים ל-3 בלבד. מישהו רואה כאן 80 שחקנים ישראליים ברמה סבירה מינוס שיכולים לשחק בליגת העל? מישהו בכלל יכול למנות שמות של 25 שחקני כדורסל ישראלים שמשחקים העונה בליגה?