אל-מסרי: "העיר רוואבי היא חלק מבניית מדינת פלסטין"

כמעט שלושה חודשים חלפו מאז הפסיד בשאר אל-מסרי במאבק על פרויקט נוף ציון שבמזרח ירושלים. איש העסקים הפלסטיני מאמין שבסוף האדמה תהיה שייכת למדינת פלסטין. לזוכים בפרויקט של חברת דיגל, רמי לוי וקווין ברמייסטר, הוא מאחל הצלחה, אך אומר כי "הם מבזבזים את כספם". את נוף ציון מתאר אל-מסרי כ"פצצה מתקתקת שמחכה להתפוצץ. מדובר ב-90 יח"ד של יהודים המוקפות ב-15 אלף יח"ד של פלסטינים".

דיגל, היום בשליטת יהודה לוי (ובעבר גם בידי מאיר שמיר), נקלעה למשבר בעיקר בגלל פרויקט בעייתי זה, הנמצא בסמוך לכפר ג'אבל מוכבר. הקמתו החלה לפני יותר מ-10 שנים, אך עד כה נבנו רק 91 יחידות דיור מתוך 395 דירות יוקרה מתוכננות.

"מעורבותי לא הייתה סודית"

מאבק השליטה בחברת הנדל"ן נפתח בסוף 2010, לאחר ש"גלובס" חשף את זהותו של אל-מסרי (שהגיש הצעה תחת שם של חברה קפריסאית), אותו מייצג עו"ד דב ויסגלס. בתחילה הביעו מחזיקי האג"ח תמיכה בהצעתו להשקעה בחברה, שלפיה ישולמו 60 אג' לכל 1 שקל ע.נ אג"ח במסגרת הסדר חוב, אך הלחץ שהופעל עליהם מצד המגזר הדתי-לאומי תרם להעדפת הצעתם הזהה של לוי וברמייסטר. דיגל עדיין לא פרסמה אפילו את הדוחות לרבעון השלישי של 2010 ומנייתה מושעית מהמסחר.

- האם הופתעת מהתגייסות הימין למניעת השתלטותך על נוף ציון?

"הייתי בשוק. חשוב להבהיר שמעורבותי לא הייתה סודית. נפגשתי עם הבעלים ועם הנושים מספר פעמים בעבר ורק כשסגרנו את ההצעה, העדפנו להגיש תחת חברה קפריסאית. הופתעתי מעוצמת ההתנגדות ומהאפקטיביות שלה. לולא הגורמים הקיצוניים, היינו סוגרים את העסקה מזמן".

- מה חיפשת בפרויקט?

"פלסטינים אמרו לי שהם לא מצליחים לרכוש בית במזרח ירושלים, אז חשבתי שזאת הזדמנות. אבל פעילי הימין רכשו מניות בחברת דיגל וחסמו את ההצעה שלי. בית ההשקעות דש איפקס היה הוגן איתי ולא נכנע ללחצים, אך הקיצונים הצליחו לבטל את העסקה".

- מה היו התוכניות שלך לנוף ציון אם היית זוכה? הרי יש שם משפחות יהודיות.

"אין שום דבר שאני יכול לעשות למענם. הם קנו דירות, חלקם ממניעים כלכליים. חלק מהם פנו אלינו ואנו עשויים לקנות אם המחיר יהיה נכון. יחד עם זאת, אנחנו רוצים לפתח את שאר הפרויקט. אנחנו חברה פלסטינית ובונים בשביל השוק הפלסטיני. אם הייתי בונה לשוק הישראלי, קרוב לוודאי שהייתי קונה נכס אחר, יותר אטרקטיבי. לא מדובר בנכס אטרקטיבי לישראלים, מדובר בנכס אידיאולוגי. אנחנו רוצים לפתח את הפרויקט הזה למען משפחות פלסטיניות, משום שיש מחסור גדול של דירות לפלסטינים במזרח ירושלים. אין בזה שום דבר רע".

- האם הרמת ידיים?

"הצעתנו עדיין בתוקף והיא גם הטובה ביותר ובמזומן. ההצעה של לוי וברמייסטר אינה במזומן. אני לא מעוניין בנכס של חברת דיגל ברחוב רוטשילד, אלא רק בנוף ציון".

- עדיין יש סיכוי לרכוש את הנכסים שם?

"אנו מחכים לתגובת בנק לאומי, שלצערנו עדיין לא הגיב, וגם זאת סוג של תגובה. בכל מקרה אנו לא מושכים את ההצעה שלנו ויודעים שהיא הטובה ביותר. אם הייתי בעל מניות בדיגל, הייתי מודאג מכך שבנק לאומי לא מקבל את ההצעה שלי".

- האם אתה מתעניין בפרויקטים נוספים במזרח ירושלים?

"בעקבות הסיקור התקשורתי הרב קיבלנו מספר גדול של פניות של תושבים שהציעו לנו נכסים, מהם שמונה יהודים שהציעו לנו נכסים במזרח ירושלים. הציעו לנו גם נכסים בת"א, טבריה ומערב ירושלים, אבל אנחנו לא מעוניינים. אנו רוצים רק נכסים מסחריים שיכולים להיטיב עם תושבי פלסטין בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. הרעיון הוא לקבל אדמה עם רישיון, כי בשביל פלסטיני במזרח ירושלים להשיג אישורי בנייה זה תהליך מאוד ארוך. אני מקווה מאוד שהרשויות בישראל יתנו לנו רישיונות בנייה".

- השבוע אישרו בנייה נוספת של דירות ליהודים במזרח ירושלים. מה אתה חושב על זה ועל הזכייה של לוי וברמייסטר בפרויקט נוף ציון?

"הם פשוט מציבים עוד מכשולים להתפתחות העתידית. מי גר באותן יח"ד בנוף ציון? לא ישראלים נחמדים ושוחרי שלום, אלא קיצונים דתיים, לפחות ברובם, שלא מתמזגים עם הסביבה. ללוי וברמייסטר אני אומר בהצלחה, אך אתם בוודאי מבזבזים את הכסף שלכם ואת הזמן שלכם, אם זה קהל היעד שלכם".

סיכון ביטחוני לשעבר

אל מסרי נולד ב-1961 בשכם, אז תחת שלטון ירדני. בנעוריו, תחת שלטון ישראל, הוא נעצר וישב בכלא ללא משפט פעמים אחדות. הוריו ביקשו להרחיק אותו מהצרות ושלחו אותו ללמוד בתיכון בקהיר. בהמשך הוא סיים תואר בהנדסה כימית באוניברסיטת וירג'יניה שבארה"ב. לאחר סיום לימודיו עבד באנגליה, בערב הסעודית ובארה"ב במשרות כלכליות שונות. כניסתו לישראל נאסרה שנים רבות בטענה שהוא מהווה סיכון ביטחוני.

בתקופת הסכמי אוסלו חשב שהגיע הזמן לחזור, ולאחר שקיבל אזרחות אמריקנית יכול היה לעשות זאת. כך עבר עם אשתו האמריקנית, ג'יין, ושתי בנותיו מוושינגטון לרמאללה, והקים את חברת ההחזקות מסאר (Massar). בבעלותו עסקים מתחומים שונים, כמו העיתון "אל איאם" (השני בתפוצתו ברשות). פרויקט הדגל שלו כיום בתחום הנדל"ן הוא העיר רוואבי (Rawabi) הכוללת 6,000 יח"ד.

- האם רוואבי היא אבן פינה בדרך למדינה פלסטינית?

"רוואבי היא ללא ספק יוזמה שהינה חלק מהתהליך של בניית המדינה. היא לא הפרויקט היחיד. כל יוזמה עסקית תתרום לבנייתה והקמתה של מדינה פלסטינית יציבה ומשגשגת".

העיר הפלסטינית הראשונה מוקמת בפאתי העיר רמאללה וצפויה להפוך לעיר הגדולה בגדה, עם 40 אלף תושבים. רוב הבתים שנבנים הם בשטחים של לפחות 150 מ"ר לדירה, בעיה עבור אל-מסרי, שצריך לשכנע את המקומיים להסתפק בדירה של 110 מ"ר בלבד. אל-מסרי מעריך שהסיכון הגדול בפרויקט הוא דווקא הפוליטי ולא הכלכלי.

- באילו בעיות נתקל יזם פלסטיני?

"אנחנו עדיין תחת כיבוש, כלומר יש חוקים צבאיים, ולא ניתן לפעול בתנאים כלכליים נורמליים. זה חלק מהחיים שלנו. אנחנו לא יכולים לקבל את זה, ואנחנו לא יכולים לתת לזה להפריע לנו לפעול. כל מי שמשקיע בפלסטין עושה זאת, לפחות בתחילת הדרך, משום שלבו נמצא בפלסטין, הוא אוהב את פלסטין ומשתייך אליה. המניע לא יכול להיות כלכלי טהור. ברגע שאתה עובר את השלבים הראשונים אז אתה צריך להסתכל יותר על האספקטים הכלכליים הטהורים ולתת לחיבה שלך לפלסטין להוות משקל נגד לסיכונים הפוליטיים שאכן מאוד גבוהים".

רוואבי (גבעות בערבית) היא פרויקט ענק, הגדול שנבנה בשטח הרשות על-ידי המגזר הפרטי, כמעט ללא התערבות מצד הרשות. אל-מסרי נתקל בקשיים רבים והצליח להתגבר על מרביתם מלבד כביש גישה לפרויקט, כי משרד הביטחון לא מאשר.

"ביבי קושר את האישור למו"מ עם הרשות: אם יישבו לשולחן הדיונים אז תאושר סלילת הכביש. משאיות נכנסות ויוצאות ונגרם נזק לכפר ליד", אומר אל-מסרי. מסביב לרוואבי ארבעה כפרים פלסטינים וההתנחלות עטרת. "יש להם הכול", אומר אל-מסרי על המתנחלים.

לאל-מסרי יש דעה נחרצת על המתנחלים. "הם הסמל המובהק ביותר של הכיבוש והם לא אוהבים אותנו. אני בטוח שיש שם גם כאלה שחיים שם רק מסיבות כלכליות, אבל הרוב לא". אל-מסרי החליט שבכל הפרויקט לא יירכשו מוצרים מחברות ישראליות הפועלות בשטחים. "אנו לא רוצים לקנות מוצרים מההתנחלויות, אבל אנו לא קוראים להחרמה של אותן חברות. קיוויתי שארגונים ישראלים יעמדו לצדנו בעניין זה, אך הכוח של הקיצונים בישראל עצום".

- מה עומד מאחורי ההחלטה לא לרכוש מוצרים של ההתנחלויות?

"מכרנו וקנינו מחברות ישראליות ולמעשה רוב חברות הבנייה בפלסטין קונות מלט, חול, צבע, מסמרים ועוד מחברות ישראליות. הכרזנו שעם הכסף שלנו אנו לא מוכנים לקנות מוצרים של ההתנחלויות. אין לנו בעיה לקנות מוצרים ישראליים. יש לנו בעיה עם מוצרים של ההתנחלויות - וזאת זכותנו".