מגיע להם יותר, הם מיוחדים

הממונה על השכר במשרד האוצר, אילן לוין, צודק. לא כי צריך "לנטרל את זכות השביתה" בסקטור הציבורי כפי שהציע ברגע אחד אומלל, אלא משום שתוספת השכר לעובדי המגזר הציבורי, 7.25% לפי ההסכם האחרון, הפכה פתאום ל"ספתח" בלבד בידי האיגודים המקצועיים.

עוד לפני החתימה על אותו הסכם הוא דרש מההסתדרות להתחייב על כך שאף אחד מהאיגודים לא ידרוש תוספות נוספות לאחר מכן, אבל בהסתדרות סירבו בנימוס. שר האוצר יובל שטייניץ, הבוס של לוין, חתם על ההסכם והגדיל להוסיף שמדובר בהסכם טוב לשני הצדדים, שהושג ללא יום אחד של שביתה. באמת יפה.

עוד לא עבר חודש מיום החתימה, ועובדי הנמלים קיבלו תוספת כפולה כמעט מזו של יתר העובדים. עובדי המנהל והמשק בבתי החולים הממשלתיים קיבלו 8%-10%, העובדים הסוציאליים קיבלו 22.5%, הפרקליטים קיבלו 19% ויש עוד סקטורים שהכריזו על סכסוך עבודה, בציפייה לקבל יותר גם הם.

עובדי הכור בדימונה למשל, או חברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות. אלה האחרונים, כמו גם הרופאים שמסיימים היום (ד') שביתת אזהרה בת 48 שעות, נהנים אמנם מתוספות השכר הניתנות לכל עובדי המגזר הציבורי, אך הם מתפקדים כאיגודי עובדים עצמאיים שאינם כפופים להסתדרות הכללית. ככאלה, הם תמיד דורשים יותר, ותמיד מקבלים יותר.

סוד קבלת ההטבות

הבעיה מתחילה כשכל סקטור במגזר הציבורי רואה את עצמו כייחודי, ומשוכנע שמגיע לו יותר. הפרקליטים, למשל, טענו לאחרונה כי יש להכיר בעבודה הייחודית שלהם ועל כן להעניק להם תוספת שכר מיוחדת ללא קשר לתוספות האחרות שכבר קיבלו. הדרישה שלהם הגיעה להכרעה של בורר מוסכם - נשיא בית הדין הארצי לשעבר, סטיב אדלר.

האחרון קיבל את הטענה כי יש לראות בהם סקטור ייחודי, והעניק להם תוספת שכר מיוחדת וקבועה בשיעור 3.5% שהעמידה את הוספת הכוללת שלהם על כ-19% בסה"כ. אבל לא שיעור התוספת הוא שמעניין בסיפור, אלא הסופרלטיבים שחלק להם אדלר:

"הפרקליטים הם קבוצת עובדים איכותית, מסורה, מיוחדת וייחודית בשירות המדינה, חוד החנית של שלטון החוק... הפרקליטים המופיעים בפני בתי המשפט מייצגים את האינטרס הציבורי, אמונים על שמירת כספי הציבור ועל שמירה על הסדר הציבורי, מניעת פשעים ובפועל על שמירת הביטחון האישי של כל אזרח ותושב המדינה... עומס העבודה הרב והאחריות הכבדה המוטלים על כתפיהם של הפרקליטים כקבוצה הינו חריג בשירות המדינה, וכך גם שעות עבודתם הרבות והבלתי שגרתיות. אין ספק בעיני כי מעמדם של הפרקליטים בשירות המדינה הוא ייחודי".

את הדברים האלה שאמר אדלר אפשר היה להדביק לשורה ארוכה של סקטורים במגזר הציבורי:

העובדים הסוציאליים לא מסורים ואיכותיים? והפסיכולוגים? ואם הפרקליטים אמונים על מניעת פשעים, מה יגידו השוטרים שמועסקים לכל הדעות בשכר עלוב? להם אסור להתאגד, ולכן אף אחד לא מדבר עליהם בכלל.

כי בסופו של דבר המבחן הקובע הוא לא מיהו הסקטור הייחודי יותר מכל, אלא מיהו הסקטור שמחזיק בכוח ארגוני ובכושר מיקוח רב יותר. את זה יודע אילן לוין, ולכן הוא הציע להגביל את זכות השביתה. זו לא אידאולוגיה, זה חיסכון כלכלי טהור.

הדרישה של לוין לקבוע הסכם מסגרת במגזר הציבורי מבלי שכל הסקטורים השונים מבקשים מיד לחרוג ממנו, היא מהלגיטימיות שבדרישות. יישום של הדרישה הזאת יכול היה להביא לראשונה לסולידריות בין איגודים מקצועיים, גם אם זו סולידריות כפויה, שלפיה הסניטר בבית החולים לא צריך לקבל תוספת נמוכה מזו של הרופא או האחות.

האחריות של אילן לוין

אבל כדי שהאידיליה של לוין תיושם במציאות, גם לו יש אחריות: פעם אחת ולתמיד צריכים משרד האוצר וההסתדרות לפתוח את טבלאות השכר במגזר הציבורי, לתקן עיוותים היסטוריים, למחוק את הסעיף הפיקטיבי של השלמת ההכנסה, להעלות את שכר היסוד ולקבוע דרגות קידום ריאליות המותאמות לכל סקטור וסקטור. רק אחרי שזה ייעשה אפשר יהיה לדרוש מהאיגודים המקצועיים להסתפק בתוספת שכר אחידה לכל הסקטור הציבורי, שלא תיפרץ לטווח ארוך של מספר שנים.

את טבלאות השכר הפרטניות של כל סקטור אפשר יהיה לעדכן במסגרת של ועדה משותפת, במקרה שבו חל שינוי מהותי בתנאי העבודה של אותם עובדים. העובדים הסוציאליים דרשו בצדק שינוי כזה בטבלאות השכר, אבל השינוי הזה נחוץ לא רק להם.

הדרישה שלהם אמנם נדחתה, אבל ההסתדרות חייבת לדרוש את המהפכה הזאת עבור הסקטור הציבורי כולו. גם למשרד האוצר יש אינטרס בכך, כדי להביא לשקט תעשייתי אמיתי לשנים הבאות. האם שני הצדדים יגלו אחריות או שיסתפקו בסיסמאות בעיתונים? לעת עתה, תרשו לנו להיות פסימיים.