תכירו: ויקי ואקנין, סוכנת

יום חמישי לפני ארבעה שבועות התחיל לא טוב לוויקי ואקנין. גיהנום בלוב, השבטים במדינה הכאוטית הזאת במצב הצבירה האולטימטיבי שלהם: כולם נלחמים בכולם, בהמות וחלקי גופות מתעופפים באוויר, ערים שלמות מופצצות ומנותקות מחשמל, הצרפתים מצטרפים מהאוויר. ובתוך כל הסלט הזה, הדבר היחיד שמטריד את הגברת הצעירה ויקי ואקנין הוא השחקן האפריקאי שלה, שחשוב לה מאוד שהשם שלו לא יפורסם, "שלא יעשה לי פאדיחות", טיפוס שפעם דיברו עליו במכבי חיפה בתור הבטחה ושבאותו בוקר הבריז לקבוצה שוואקנין סגרה לו בסין.

והאפריקאי של ואקנין החליט שמכל המקומות בעולם, הוא את הקריירה שלו מתעקש להמשיך בלוב. וככה, הלילה של ואקנין התחיל בניסיונות נואשים למצוא קו טלפון זמין בלוב ואחריו את האפריקאי. לא ברור מה חסר סיכוי יותר. הלילה נמשך עד הבוקר והדבר שוואקנין הכי לא רצתה שיקרה לה, קרה: האפריקאי עשה לה פאדיחות והבריז.

לא משהו שלא קורה לסוכני שחקנים, אבל לא אחת כמו ואקנין תהיה מוכנה שטיפוס כמו האפריקאי יכתים לה את הרקורד. או פרננדז. ואם ואקנין חושבת שעדן בן בסט, עוד שחקן שלה, המקום שלו בנבחרת ("איך, איך מלך השערים של הליגה לא בנבחרת, איך, תסביר לי?!"), אז גם פרננדז ישמע על זה. ואקנין תתקשר אליו ותגיד לו בדיוק מה היא חושבת על ההחלטה שלו לא לזמן את החלוץ למשחקים מול לטביה וגיאורגיה. ואקנין ניהלה את השיחה בדרך שבה היא מנהלת דברים, והשיחה הסתיימה בניתוק. לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהאנגלית של פרננדז לא בשיאה והצרפתית של ואקנין עוד פחות.

 סוכנת השחקנים ויקי ואקנין / צילום: עינת לברון

***

כזאת היא עורכת הדין המתמחה בדיני נזיקין ויקי ואקנין. אחוזת תזזית, קרוסלה של נשמות תועות, דוהרת על המאזדה 2 הירוקה מטאלית שלה, רגע היא במתקן האימונים של מכבי חיפה בכפר גלים, תיכף בבית קפה בקניון חיפה והנה כבר בבאר שבע, וכל הזמן, אבל כל הזמן, הסלולארי צמוד לה לאוזן. "הלו, כן, אני בפגישה, אבל אני יכולה לדבר. אתה שומע, דיברתי עם אלונה היום והיא אמרה לי להציע להם את בסיט לעונה הבאה", היא יורה ואז אומרת, "טוב, אבל אני בפגישה, אני לא יכולה לדבר עכשיו". והופ, מנתקת.

בסיט. איברהים בסיט. עוד אחד מהשחקנים שמיוצגים בסוכנות של ואקנין. אלונה היא כנראה אלונה ברקת, אחרי הכל ואקנין הספיקה להיות באותו יום בבאר שבע, והאיש שצלצל לסלולרי של ואקנין הוא השותף שלה, ניר אמיר, "סוכן מורשה פיפ"א", כמו שהיא מגדירה אותו. שיחה קצרה, לוואקנין לא היה הרבה זמן לדבר כי היא הרי בפגישה, אבל ככה זה עובד. הנשים שולטות, ומהיום גם בכדורגל.

"אני מקבלת כבוד ראוי לבחורה. בכל זאת, אני עדיין לא גבר. אבל מה, כל שחקן שאיתי, זה לא בגלל כל הדברים האחרים אקספט זה שאני מביאה להם תוצאות. תקשיב, שחקן לא מעניין אותו בחורה יפה, גבר מושך או מפלצת. יודע מה מעניין אותו? תוצאות. יודע מה זה תוצאות? כסף וקבוצה". זאת, בתמצית, תפיסת העולם שלה. ועכשיו אפשר להניח לעובדה שהיא אישה בעולם של גברים ולהמשיך הלאה.

מילא ישראל, אבל איך בדיוק הגיעה מייצגת שחקנים בת 29 שגרה בבית של ההורים שלה בקריית חיים עם קילומטראז' של שנה בביזנס לתפור עסקאות מכל המקומות שבעולם דווקא בסין? "השוק היחיד שפתוח לעולם להעברות עד יום שלישי הבא זה סין. ככה הסינים, עושים דברים אחרי כולם. מה יש שם? הכל יש שם. הנה, עכשיו הם קנו הסינים את החלוץ הברזילאי קלאו של פרטיזן בלגרד בארבעה מיליון אירו".

רגע, ואקנין, עצרי שנייה. עזבי את הפרטים הטכניים, איך הגעת דווקא לליגה בסין את זה עוד לא הבנו. "אה, נו, זה בזכות פאלי רמדאני". בזכות מי?! "פאלי רמדאני, לא שמעת עליו?! איך לא שמעת עליו? הוא סוכן שחקנים סרבי-גרמני ענק שיושב בגרמניה". היא שולפת מחברת מהתיק ומקריאה ממנה את רשימת השחקנים שהוא מייצג.

ואז היא נזכרת לספר איך התחברה אל רמדאני. "אני ראיתי שחקן שלהם מהסוכנות שמאוד מתאים למכבי חיפה, התקשרתי אליהם ושאלתי אם אפשר להציע אותו והם שלחו לי ייפוי כוח. באותו יום הם שלחו לי כרטיס טיסה לגרמניה להתרשם ממני. הם בחרו בי בגלל הכישורים שלי. בשוק הישראלי יש הרבה טאלנטים ואין בנאדם שמייצג פה את הסוכנות של רמדאני, אז הם בחרו בי כמובן. בטח שבלעדית. אני בנאדם ישר וזה מה שגרם להם לבחור בי. נפל בחלקי לעבוד עם אדם מסוג כזה ובכזה מעמד. אני מאחלת לעצמי להגיע למעמד הזה".

***

עד שוואקנין תגיע למעמד של רמדאני, היא מעבירה את הזמן שלה כאן. כרגע היא מייצגת שחקנים מהדרג השני, לא מעט בהתחשב ברקורד הקצר שלה. חוץ מבן בסט ובסיט, חתומים אצלה נסטיה צ'ה, אדריאן רוצ'ט, יוסי דורה, אמיר אבו ניל, סשה סטויאנוביץ', ליעד אלמליח, אבי כנפו, ואפילו טאלב טוואטחה של מכבי חיפה. הרבה תגליות עונה. עוד כמה אחרים, כי הרי לא נספיק לספר על כולם, ומושיקו מישאלוב. הכל התחיל ממישאלוב.

 טאלב טוואטחה, נבחרת ישראל, מוקדמות יורו 2012 / צילום: רויטרס

"את מושיקו הכרתי כשהיה במכבי ת"א ואנחנו העברנו אותו לקפריסין. זה היה השחקן הראשון שהעברתי לאירופה, כביכול אירופה, כי בשבילי קפריסין זה לא אירופה, אבל זה עדיין מחוץ לגבולות ישראל, ועד היום מושיקו בשבילי הוא בנאדם מיוחד. השאיפה של מושיקו היתה לצאת מהארץ ואני הגשמתי לו את זה דרך דדה חדד שאז עוד עבדתי איתו (חדד הצטרף בינתיים לסוכנות החדשה של אבי נמני - ח"ש). ולדדה יש קשרים בקפריסין".

מישאלוב היה הראשון, והשאיפה של ואקנין להוציא כמה שיותר שחקנים שלה לאירופה. פתאום היא נאנחת. "עולם הכדורגל הוא מאוד זוהר, אבל מאד מתיש. לא קל למכור שחקן או לשכנע מישהו לקחת, צריך להיות כשרוני. לדעת לדבר, לשכנע, לבחור דברים טובים כדי לא לאכזב אנשים. תביא שחקן לא טוב, לא ישכחו לך את זה. אני בנאדם מאוד חזק, מודה על עצמי. ואני, הגישה שלי, זה למכור מה שבאמת ולא בכאילו. רק אמת אני אומרת, אמת זאת מילת המפתח. היום מבינים ששחקן לא צריך להתעסק בדברים שהוא לא צריך, אתה מבין? הוא לא צריך להתעסק בהכל, רק בלהיות טוב. זה הדבר היחיד. ואני, אין לי רגע אחד מנוחה. חלון ההעברות מסתיים, ישר אני מתחילה להתכונן לעונה הבאה. עכשיו זה הכי הרבה בלאגן, כי בחוצלארץ נופלות עכשיו החלטות לגבי שחקנים וכל הסקאוטרים מתרוצצים כמו עכברים ורושמים דברים בפנקסים שלהם. עכשיו זה הזמן שלנו, ואני ממש, אבל ממש חייבת לטוס עכשיו. תבין אותי".

והופ, היא כבר איננה.