1. הנגיד סטנלי פישר מעלה את הריבית בחצי אחוז כדי לרסן את האינפלציה וגם את מחירי הדיור. שר השיכון אריאל אטיאס משווק קרקעות לבניית אלפי יחידות דיור. שר הפנים אלי ישי חושב שתוכנית הנדל"ן של ראש הממשלה בנימין נתניהו היא "חארטה בארטה" ואין צורך בסופר-ועדות אלא בתגבור כוח האדם בוועדות התכנון והבנייה הקיימות. ונתניהו מוציא לדרך את תוכנית ה"סופר-טאנקר" לקידום יותר מ-100 אלף דירות ואף מחפש איש יחסי ציבור כדי לדחוף את קידומה גם בתקשורת.
ומה אמורים רוכשי הדירות להבין מכל מקבץ הפעולות וההצהרות הללו? שעושים מאמץ, בכל החזיתות, לרסן את מחירי הדיור. האם המאמץ הזה אכן יתורגם לירידת מחירים בשנה הקרובה? ספק גדול. ודאי לא תהיה ירידה משמעותית, אפילו אם מביאים בחשבון את האפקט הפסיכולוגי של מקבץ הפעולות וההצהרות בשוק הנדל"ן, המרתיע רוכשים.
ירידת מחירים משמעותית לא תתרחש בחודשים הקרובים משני טעמים: ראשית, הורדה או העלאת ריבית משפיעה על המשק באיחור של כמה חודשים. יתר על כן, רמות הריבית הנוכחיות עדיין לא שפויות, משקפות ריבית ריאלית שלילית וממשיכות לתמרץ משקיעים להסיט כספים מפיקדונות לא מתגמלים במיוחד לנכסים כמו מניות, סחורות ונדל"ן. שנית, המאמץ להגדיל את היצע הדירות יניב פירות בתוך שנה-שנתיים.
אין הוקוס-פוקוס בשוק הנדל"ן, אי אפשר לשנות מגמות רק באמצעות הצהרות, כי ממילא מדובר בתהליכי תכנון ארוכים שאמורים לחלחל לשוק באיטיות.
כל זה, אליבא דמומחי הנדל"ן, לא אמור להשפיע כלל על "מדינת תל אביב". שם הביקושים יציבים, היצע הקרקעות דל, ולכן שום תוכנית שיווק קרקעות או קידום תוכניות בנייה לא יצליחו להשפיע על הבועה באותה "מדינה". ובכן, המחסור בקרקעות במרכז הוא מיתוס שראוי לבחון אותו באמצעות כמה נתונים מדוח המבקר האחרון על מערכת הביטחון.
המונופול המשפיע והגדול מכולם במדינת ישראל הוא מינהל מקרקעי ישראל, המחזיק 93% משטחי המדינה. זה צוואר הבקבוק של הנדל"ן, צוואר בקבוק שתוכננה עבורו רפורמה, שתקועה כבר תקופה ארוכה. המונופול הזה משפיע יותר מכל על זמינות ומחירי הקרקע והוא סגור ומסוגר בפני הציבור הרחב שלא נגיש למכרזי המינהל. שיווק הקרקעות נעשה כמעט רק לחברות גדולות, שיש להן אינטרס מובהק לשמר את רמת המחירים הגבוהה.
מחנות שטחי האש של הצבא מכסים כ-39% משטח המדינה. וזה לא הכל: צה"ל מטיל מגבלות על שימוש אזרחי בכ-40% נוספים משטח המדינה. חלק ממחנותיו נמצאים באזורים עירוניים צפופי אוכלוסין, בעיקר במרכז הארץ, מחנות שמוכרים כמעט לכל אזרח: מהקריה, דרך תל-השומר ועד לגלילות. כלומר, הצבא, באופן פאסיבי, הוא שחקן מאוד דומיננטי בשוק הנדל"ן: צה"ל מחזיק שטחים באזורים שצמאים לבנייה ומגביל גם בנייה לגובה סביב המחנות.
כבר ב-1993 החליטה הממשלה לפנות מחנות צבא באזורי ביקוש ולהעביר את הקרקעות לניהול מינהל מקרקעי ישראל. ההחלטה התקבלה אז נוכח גלי העלייה והמחסור בקרקעות לבנייה במרכזים העירוניים. חלפו כמעט 20 שנה, ושום בסיס במרכז עדיין לא זז.
הנה נתונים הממחישים את גודל הפיאסקו: צה"ל עתיד לפנות בשנים הקרובות כמה בסיסים במסגרת העברת היחידות לנגב - כ-2,000 דונם במתחם תל-השומר, כ-2,000 דונם בצריפין, כ-720 דונם בגלילות וכ-70 דונם במתחם השלישות ברמת גן. אלפי דונמים לפחות, השווים עשרות אלפי יחידות דיור באזורים חמים. ולכל הפינוי יש גם הצדקה כלכלית מובהקת מבחינת המדינה: עלות העתקת הבסיסים אל קריות המודיעין והתקשוב בנגב נאמדת בכ-20 מיליארד שקל. במערכת הביטחון העריכו בעבר שהמדינה עשויה להכניס סכומים הרבה יותר גבוהים משיווק הקרקעות ומהקלות הבנייה לגובה במרכז. מדברים על מיליארדים מהגז? למדינה יש פוטנציאל להכנסות של מיליארדים לפחות מנדל"ן.
וזה לא הכול: שדה דב בת"א, מתחם תעש ברמת השרון, מחנה סירקין בפתח תקוה ומטווח 24 בראשון לציון שווים עוד עשרות אלפי יחידות דיור, אבל פינוי המתחמים הללו בשנים הקרובות הוא כנראה פנטזיה שלא תתממש. כדי לממש פנטזיות, לא מספיק חזון, לא מספיקים תכנונים נהדרים על הנייר ולא מספיקים פטפוטים. צריך גם אנשים שיקבלו החלטות ולא יתמחו בגרירת רגליים, שעולה לאזרחים במחירי נדל"ן מהחלל.
2. מינויו השבוע של פרופ' דיויד גילה לממונה על ההגבלים העסקיים הוא ניצחון לניקיון הדעת, לפלורליזם המחשבתי ולהיגיון הבריא. מנגד, הוא תבוסה לגניבת הדעת, לאחיזת העיניים ולניסיון להשליט בשיח הכלכלי בישראל דיקטטורה מחשבתית. זו דיקטטורה מהסוג הגרוע ביותר - נאורה כביכול.
תזכורת קצרה: מרגע פרסום מועמדותו של גילה ברבים, החל קמפיין מכוער נגד מינויו. התברר שתפיסותיו של גילה לא תאמו, לכאורה, את תפיסת עולמם של כמה אנשי תקשורת שעוטפים את עצמם בכללי התנהגות של קדושים. זו הייתה סיבה מספיק טובה מבחינתם לנופף בפגיונותיהם ולצאת למלאכת חיסול החשבונות.
חופש הביטוי פינה את מקומו לאומרי הן מקצועיים שקיבלו הוראה מלמעלה: להכפיש. הקמפיין כלל שקרים גסים, מניפולציות זולות ושיטות תעמולה דוחות, המכופפות כל נורמה של הגינות ואופייניות למשטרים חשוכים. המטרה הייתה לצייר את גילה כאויב העם, אויב התחרות ומלחך הפנכה של בעלי ההון.
למרבה הצער, אפילו התנועה לאיכות השלטון הייתה שותפה, גם אם בעקיפין, לקמפיין נגד גילה, בפרסום השגות על עמדותיו ומועמדותו, המבוסס כמובן על... תעמולת הקמפיין. זה מצער במיוחד, כי אין לפעולות הללו שום קשר עם "איכות" השלטון, אלא ל"איכות" הטהרנות והצדקנות לכאורה שבשמה התנהל הקמפיין.
למרבה המזל, הקמפיין כשל. אפשר לקוות שהכישלון התעמולתי יכניס קצת שפיות לדיון הכלכלי בישראל. בניגוד למה שמנסים למכור לנו, הדיון הוא לא בין טובים לרעים, לא בין תומכי התחרות ומתנגדיה, לא בין תומכי הצרכנים ומתנגדיהם, ולא בין תומכי הטייקונים למתנגדיהם. אנו בטוחים שהאיש הרע כביכול, פרופ' גילה, ידאג לתחרות ולצרכנים הרבה יותר מאלה שנשלחו למשימת חיסול מועמדתו ומרבים לצקצק בלשונם על תחרות.
כישלון הקמפיין הוא גם מסר חשוב מאוד לרגולטורים ולבכירי המשרדים הממשלתיים, שחלקם מקבל הוראות הפעלה מאנשי תקשורת במסגרת יחסי שלטון-עיתון, וחלקם האחר נרתע מהבעת דעה עצמאית פן יבולע לו ויזכה ל"טיפול המיוחד" של פרופ' גילה. המסר הוא: אל תיבהלו, שלא ייהלכו עליכם אימים, שלא יפעילו עליכם טרור מחשבתי - פעלו לפי צו מצפונכם ולא לפי גודל התמונה שאתם מקבלים בעיתון. זכרו: היגיון בריא ומחשבה עצמאית היו תמיד המתכון לרעיונות מנצחים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.