האנרכיה כבר כאן

1. השלב הזה מגיע בחייה של כל קבוצת כדורגל מצליחה: הריקבון. חבל מבחינת הפועל ת"א שאצלה התפשט הריקבון רגע לפני שלבי ההכרעה של העונה הזאת: ההפסד לבני יהודה אתמול (1-0) היה איבוד הנקודות השלישי של האלופה בחמשת המחזורים האחרונים. כוח ההרתעה של הפועל נעלם כלא היה, ומכבי חיפה רצה לאליפות כרגע נגד עצמה בלבד (ונגד הקיזוז).

הריקבון מתפשט בהפועל מסיבה פשוטה: כל העובדים הבכירים של המועדון לא רואים את עצמם במועדון בעונה הבאה. איתי שכטר יוצא "להתרשם" מקבוצות בגרמניה; וינסנט אניימה סגור בליל הצרפתית; ערן זהבי מתראיין לעיתון פורטוגלי ומספר שיש לו "סיכום" עם ספורטינג ליסבון; דני בונדר "מחזיק" בהצעות מרוסיה; בן שהר חוזר לאספניול אחרי שנת השאלה; ואליד באדיר כנראה פורש; גילי ורמוט יודע שסעיף שחרור מצחיק עבור שחקן כמוהו (750 אלף אירו) יטיס גם אותו מכאן בקיץ הקרוב; אפילו טוטו תמוז ואביחי ידין כבר התחילו לבדוק את השטח. חוזה בהפועל ת"א לעונת 2011/12 זה משהו לא ממש אטרקטיבי שאף אחד לא מתלהב לממש.

בהפועל יש 7-8 שחקנים שנמצאים כרגע באווירת סוף קורס, וככה זה גם נראה על המגרש. מענק האליפות בחוזה? הוא חשוב, בטח שהוא חשוב, אבל הוא קטן לעומת חוזה העתק שמובטח באירופה.

במצבים כאלו אתה מסתכל על ראש המערך המקצועי, המאמן, ומחפש אצלו את הפיתרונות. אתמול אחרי ההפסד סיפר גוטמן לתקשורת כי "אמרתי לשחקנים שלי שההתעסקות שלהם בשנה הבאה לא מכובדת. מבחינתי זה תם". אלא שגוטמן בעצמו נמצא באווירת סוף קורס. הרי כבר לפני כמה חודשים הוא מינה את הסופר-אייג'נט פיני זהבי לחפש לו קבוצה באירופה. גוטמן נמצא כרגע באותה סיטואציה בדיוק כמו השחקנים הסוררים שלו. והשחקנים קולטים את זה.

מצד שני, קשה לבוא בטענות אל גוטמן והשחקנים שלו. בשנתיים האחרונות הפועל השיגה הכל במונחים ישראלים: קמפיין מצוין בליגה האירופית, קמפיין סביר בצ'מפיונס ליג, אליפות, גביע המדינה. זה הזמן להשתדרג מקצועית וכלכלית. חילופי דורות זה תהליך שמלווה כל קבוצת כדורגל שמגיעה לפיק. אבל הבעיה של הפועל היא לא מי שהולך לעזוב אותה - כמו מי שמנהל את העזיבות האלו.

במועדון מתוקן, גוטמן, שלקח את הפועל מהמקום האחרון בליגה אל המקום הראשון בתוך שנתיים וחצי בתפקיד, כבר היה צריך מזמן לקבל חוזה חדש על השולחן. רוצה? תישאר. לא רוצה? נמצא מישהו אחר שיתחיל לנהל את חילופי הדורות ולבחור שחקנים חדשים. אבל במועדון שבו הבעלים לא יכולים להסכים ביניהם מי ישלם את חשבון החשמל, איך יתחייבו על חוזה חדש למאמן?

יוסי אבוקסיס, העוזר של גוטמן ומי שכנראה יירש אותו בתפקיד, התייחס בשבוע שעבר למצב ההכנות של הפועל לעונה הבאה. "הכל כרגע בקיפאון, המצב ממש לא טוב".

כמו שזה נראה כרגע, אוהדי הפועל עוד יתגעגעו לריקבון של סוף עונת 2010/11.

2. מילה טובה לאבי לוזון: הגדלת הליגה מ-12 ל-16 קבוצות לפני שנתיים היתה מעשה נבון. משתי סיבות: קודם כל, התחרותיות הגדולה שיש כאן, בעיקר הודות לפלייאוף העליון. מכבי חיפה והפועל ת"א נאבקות על אליפות; מכבי ת"א (מקום 3) וקרית שמונה (4) רוצות את הספוט שמוביל לאירופה; ובין המקום החמישי (בני יהודה) למקום התשיעי (הפועל עכו) מפרידות רק חמש נקודות. כולם רוצים לתפוס את המקום השישי שמוביל לפלייאוף העליון, שיבטיח עוד משחקים מול קבוצות גדולות וסיום מאתגר לעונה; ואם אפשר אז את המקום החמישי, שבמחזור הסיום של העונה אמור לארח את המוליכה מכבי חיפה (בני יהודה, למשל, תוכל שוב למלא את בלומפילד באוהדים הירוקים שיבואו לחגוג אליפות, ולגזור קופון רציני). כך שהמאבק על מקום בפלייאוף העליון הבטיח דבר פשוט: אין בטן אמיתית לליגה.

סיבה שנייה להצלחת הגדלת הליגות היא הבמה שמקבל השחקן הישראלי בעקבותיה - ולוקח אותה בשתי רגליים. תסתכלו למשל על שחקן כמו עדן בן בסט, שכבש כבר 16 שערים העונה. נסו לדמיין מה היה קורה איתו בליגה של 12 קבוצות: הפועל חיפה שלו היתה משחקת הגנתי, כי כל הפסד עשוי לסבך אותה בתחתית; והוא כנראה היה זקוק להרבה יותר זמן כדי להגיע לכמות הכיבושים הזאת שלו (ב-3 העונות האחרונות של ליגת ה-12 קבוצות, לא הצליח מלך השערים לעבור את רף ה-15 כיבושים בעונה).

אבל יש 16 קבוצות בליגה, ועכשיו רוצים את עדן בן בסט במנשנגלאדבך.

3. מילה רעה לאבי לוזון: טוב היתה עושה ההתאחדות אם היתה דוחה את המשחקים אתמול של הפועל ב"ש ואשדוד שתחת הנחיות פיקוד העורף חויבו להתקיים ללא קהל בעקבות הירי על הדרום.

שמעתי אתמול את לוזון מתרץ את אי-דחיית המשחקים בהתחייבות הקיימת של ההתאחדות למועצת ההימורים לעמוד בלו"ז המשחקים המקורי. אבל עם כל הכבוד לטוטו, הכדורגל שייך קודם כל לאוהדים, ורק אח"כ למהמרים. המצב הביטחוני לא מאפשר? תמצאו מועד אחר לקיים את ההתמודדות.