"כבר לא שומעים מאילן בן-דב הרבה על בודהה, וטוב שכך"

כשנה וחצי חלפו מאז רכש אילן בן-דב את השליטה בפרטנר והפך מיבואן ומפיננסייר, שבלט באורח חייו הססגוני ובחיבתו להשמעת דברי הגות רוחניים, לאחד מהאישים הבולטים בכלכלה הישראלית, שניצב בקדמת הבמה העסקית. פרטנר, אומר אדם המקורב אליו, שינתה אותו. "יש עליו הרבה אחריות. קודם הוא היה מופקד על ארגון של 600 איש, היום של 9,000 עובדים וארבעה מיליון לקוחות. זה שינה את צורת החשיבה שלו. אם אחריות היא בגרות, יכול להיות שפרטנר ביגרה אותו".

בן-דב מודל 2011 כבר לא מתקלט במסיבות. הוא עדיין מגדיר עצמו "יהודי מאמין גאה" המקדיש מחשבה רבה ליחסים בין הבורא לברואיו וגוזר מכך את מניעי הפילנתרופיה שלו, ועדיין משתף את הסובבים אותו בפילוסופיה האישית שרקח לעצמו. הוא עדיין עונה "ישתבח שמו" לשאלה בדבר שלומו, ועדיין מקדיש זמן להתעמקות רוחנית, "אבל הרבה פחות", אומר מקורב. הימים שבהם הקדיש לילות ל"סשנים עם רבנים", כפי שמגדיר זאת המקורב, והימים להגות בודהיסטית כבר מאחוריו. זה לא רק בגלל פרטנר אלא גם בגלל המשפחה; "הוא חזר להיות אבא במשפחה עם תינוקות, יש לו סדרי עדיפויות אחרים", מסביר אדם המכיר אותו היטב.

 אילן בן דב / איור: תמיר שפר

"הוא נורא נהנה בתקופת הזוהר והסלבריטאיות להיות די-ג'יי בכל מיני מסיבות, אבל גם מזה הוא התבגר", אומר אדם המיודד עם בן-דב. "לא שהוא אמר לי במפורש, אבל אני מרגיש שכל העניין הזה, שאנחנו מכנים בשם הקוד 'רוחניות' נחלש אצלו. עכשיו, כבעלים של פרטנר, הוא צריך להתמודד עם הרגולטור ועם חובות עצומים שצריך להחזיר ועם תחרות חריפה. וטוב שכך, כי הוא לקח את זה בתקופה מסוימת רחוק מדי ומעצבן מדי, ואנחנו חיים במדינה שצריך לחשוב איך זה משפיע, מצטלם ומתבטא".

מכל מקום, כסוחר וכיזם נועז, בעל חושים חדים הפועל הרבה על אינטואיציה אישית, הוא מעולם לא נתן לפן הרוחני להאפיל על שיקולים עסקיים קרים. הוא אמנם הסביר ברגש איך חיכה בדיוק לשעה מסוימת כדי לחתום על עסקת פרטנר , וכיצד הוא מתחבר לערכים כגון enjoy ו-smile, והוא יכול ללכת להתייעץ עם רבנים, אבל הוא אף פעם לא ישאל אותם אם לעשות עסקה מסוימת ובאיזה יום לעשות אותה, אלא יותר ייהנה מהשיחה ברמה הכללית.

דמות בכירה בשוק התקשורת מסכמת: "כבר לא שומעים ממנו הרבה על בודהה, אבל גם כשהוא דיבר על עניינים גבוהים זה לא הפריע לו לעשות עסקים ארציים לגמרי, להיות פיננסייר גדול ולהביא הלוואות מהבנקים. הוא לא טיפוס קל, הוא חשדן תמיד ובודק מי מנסה לרמות אותו, אבל אני מעריך אותו".

"הדנ"א שלו הוא לעשות עסקים"

שנה וחצי סוערות עברו על בן-דב מהרגע שבו הצטרף, מאוחר יחסית, למירוץ אחר רכישת השליטה מידי האצ'יסון, עבור בחששות של השוק והעיתונים שכתבו "אילן בן-דב הגיע, היכונו לתהליך פיטורים המוני" - מה שלא קרה; ומההערכות שפרטנר תצטרך לחלק דיבידנדים נאים כדי לעזור לבעל השליטה לממן את המינוף שבעזרתו קנה אותה, מה שדווקא כן קרה. שנה וחצי של חילופי בכירים, של מאבק ברגולטור ובהורדת דמי הקישוריות, של תוצאות נאות מצד אחד אבל של קריסת מערך השירות מצד שני, וצורך להיערך לקראת עתיד לא ברור של התעצמות התחרות בעקבות זכייתן השבוע של מירס ואקספון במכרז להיות מפעילות חדשות בענף ("ברור שהוא מוטרד מזה", אומר מקורב לבן-דב, "הוא חייב להיות מוטרד"). שנה וחצי שבהן פרטנר שינתה את בן-דב, ובן-דב שינה את פרטנר.

בסביבתו של בן-דב אומרים כי אין להתפלא שיבואן סמסונג ובעלי סאני שם עינו על המפעיל הסלולרי. שנים פלרטט עסקית עם הסלולר, הן כבעלי רשת חנויות דינמיקה ששיווקה עבור סלקום (ונמכרה לה לפני כשנה בשל רכישת המתחרה פרטנר), והן כמי שבשעתו היה ספק הטלפונים העיקרי של פלאפון, ואף חלק עמה מיזם סלולרי לתקופה מסוימת. "בגדול", אומרים בסביבתו, "זו לא הייתה הפתעה אלא התפתחות טבעית של הקריירה שלו. זה לא שהרכישה הזאת ניקרה לו כל הזמן בראש, כאג'נדה, כמחשבה 'יאללה יום אחד אני אקנה את החברה'. זה לא חלום חיים שהוגשם.

"צריך להבין שלאורך המשבר היו לסקיילקס (החברה שדרכה רכש בן-דב את השליטה בפרטנר) כמיליארד שקל בקופה, וזה במהלך השנה הנוראה 2009, כאשר מסביב כל הזמן דיברו על הסדרי חוב. לא עבר יום שבו לא הציעו לאילן לקנות משחיטה עסק כזה או אחר; אבל הוא לא קנה, אלא חיכה להזדמנות לרכוש משהו גדול ומשמעותי".

דמות מרכזית בשוק התקשורת מעריכה כי "האתגר של להיות מפעיל סלולרי התפתח אצלו במשך השנים. הוא לא מנהל, אבל הוא כן בעל חזון ובעל יכולות להפעיל ולעבוד עם צוות הנהלה. הוא סוחר במהותו, לא מנהל במובן של להתוות אסטרטגיה, לבנות תוכניות פעולה ולהוביל. זה לא הדנ"א שלו; הדנ"א שלו הוא לעשות עסקים, לחלום חלומות ולתת לאחרים לעשות, וזה לזכותו. התהליך שעבר עם החברות הציבוריות מאוד ביגר אותו, הוא הבין את ההבדל בין עסקים פרטיים לציבוריים".

הוא גם לא הצטרף למירוץ מיד. "אילן בן-דב דווקא התחיל את התהליך הזה די מאוחר יחסית", שחזר עמיקם כהן, אדריכל העסקה, בראיון ל-G. "יום אחד הוא ביקש להיפגש איתי, והגיע לפגישה עם ים של שאלות. ראית שהבן אדם מאוד-מאוד מתלבט. אם להשתמש בסלנג של בני הנוער, הוא לא היה 'סגור' על זה. ואפילו יותר מזה - הוא היה מאוד מהוסס. אבל בסופו של דבר הגיע למצב של התלהבות גדולה עד כדי כך, שהוא אמר, 'אני לוקח את פרטנר, לא אתן את זה לאף אחד אחר".

התלהבותו הייתה כה גדולה, עד כי הציע לרכוש את השליטה ב-17.5 דולרים למניה (אז, כ-65 שקלים, די דומה לשווי המניה היום). שניים מהמתחרים חשבו כי מדובר במחיר גבוה מדי. קרן פימי לא עברה את 15 הדולרים למניה בהצעתה, וקרן פרימרה הציעה פחות מ-16 דולרים. המתחרה הנוסף, שאול אלוביץ, הגיע סמוך יותר לקו הגמר, אולם בסופו של דבר סקיילקס היא שעשתה את העסקה, בכ-5.3 מיליארד שקלים, שחלקם מומנו בהלוואה של האצ'יסון המוכרת והשאר בהון העצמי (כמיליארד שקלים) ובחבילת מינוף של איגרות חוב ואשראי מהבנקים. לאומי פרטנרס חברו אליה והם מחזיקים כיום כ-6% מפרטנר.

אדם שמכיר היטב את העסקה טוען כי המינוף של בן-דב גבוה מאוד, "ויש לכך השלכות. במינוף גבוה כל-כך, מספיק שהרווחים ירדו מ-900 מיליון שקל לשנה ל-500, כלומר לרווחיות סבירה ולא גבוהה; עלולה להיווצר בעיה איך לשרת את החוב. כרגע העסקה נראית בסדר, אבל המבחן האמיתי יהיה בעתיד, כאשר יתברר לאן הולך שוק התקשורת המשתנה. אם זוהי עסקה טובה, נדע בעוד שלוש שנים".

בסביבת בן-דב טוענים גם היום כי הוא חושב ש"המחיר מצוין", שהעסקה אינה ממונפת יותר מעסקות דומות בשוק, וכי "נכון להיום חברת האחזקות סקיילקס מחזיקה ביחס חוב מול נכס נמוך מ-50%, שהוא בין הנמוכים במדינת ישראל לחברת אחזקות".

מכירת נכסים מסיבית

מחיר מצוין או לא, כפי שהשוק צפה הדיבידנד הגבוה לא איחר לבוא, והוא בלט על רקע מדיניות הדיבידנדים השמרנית של האצ'יסון, הבעלים הקודם - 1.4 מיליארד שקלים דיבידנד לשנת 2009, אשר עוררו הד ציבורי רחב, ואת מחאתה של ח"כ שלי יחימוביץ' אשר כינתה את האקט שערורייתי וציני (ראו מסגרת). "אז אנשים קופצים", אומרים מקורבים לבן-דב. "זה לא מרגש אותו. בסופו של יום הדברים מתנהלים אחרת בעולם העסקי".

הדיבידנד ההוא גם גרם למחזיקי אג"ח מסדרה א' של פרטנר, סדרה ענקית בת מיליארד וחצי שקלים לערך, להגיש התנגדות, דרך עו"ד אופיר נאור ממשרד נאור גרשט, שייצג את חלקם. "אני, כמייצג בעלי אג"ח", אומר נאור, "טענתי כי זה עלול להביא למצב שהסיכון הפיננסי גדל".

מה שקרה בעקבות ההתנגדות הפתיע את נאור, שרגיל למאבקים קשים ומלאי טינה עם בעלי חוב שהוא יוצא נגדם. "די מהר קיבלתי פנייה טלפונית, מאילן עצמו. זה מאוד נדיר. בדרך כלל מעמידים מולנו עורכי דין ואנשי תקשורת. העובדה שהוא פנה באופן ישיר כבר יצרה בסיס טוב, ואחר כך הוא ניהל איתנו משא ומתן, והביא חוות דעת שהסיכון לא משתנה. הוא איש מאוד רציני ומאוד יצירתי, ומהר מאוד הגענו להסדר שעל-פיו כל ירידה בדירוג האג"ח מתחת ל-AA מינוס תפצה בתוספת ריבית של 1%".

גם בן-דב, כך מקורביו, העריך את גישתו של נאור וסבר כי הוא פשוט עורך דין שעושה את מלאכתו. אדם המכיר את בן-דב היטב טוען כי אופייני לו לפתור, באמצעות האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שבה ניחן, הרבה מצבי עימות טעונים.

באופן מוזר, בן-דב הגיע לשיא הקריירה שלו כשנה לאחר שחווה שפל קשה, הפסדים וחובות כבדים באחת החברות שלו, טאו תשואות, שהשקיעה בנכסים פיננסיים ובנדל"ן. בן-דב, מספר מקורב, לא התייאש כיוון ש"מקננת בו אמונה פנימית שחלק מהמכשולים אינם בורות עמוקים אלא מהמורות. וכשאדם נתקל במהמורה הוא יכול לומר, שקעתי. אבל הוא גם יכול לראות אותה במישור הוורטיקלי, ולומר, מהמורה זה מקום לשים את הרגל ואת היד ולטפס למעלה".

פרט לאמונה הפנימית בן-דב הגיב גם בצעדים חיצוניים הכרחיים הכוללים מכירת נכסים מסיבית (בניין הליפסטיק בניו יורק, קניון מול הים, מניות דסק"ש ודלק, ועוד) והזרמת הון אישי לחברה. היום טאו עדיין לא סיימה עם צרותיה, אבל מתוך חוב של 2.5 מיליארד שקלים החזירה כבר כ-2 מיליארד. "המהלך הזה יצר לו אמינות כזאת", אומר מכר, "שכאשר הגיעה עסקת פרטנר, והוא הסתכל בעיניים למי שהיה צריך להסתכל ואמר לו, 'בטח בי', הוא לא היה צריך להגיד למה או לדבר על זה בכלל. גם בנק לאומי נכנסו איתו כשותפים בפרטנר, כי הוא הוכיח שהוא עושה מה שהוא אומר".

לאחרונה חיזקה טאו את יכולותיה בהתחברות לעטין המזומן החדש של בעליה, והודיעה כי תשקיע עד 150 מיליון שקלים במניות סאני, החברה האם של סקיילקס, המחזיקה בפרטנר, בפרמיה של עד 15% ממחיר השוק. מן הסתם טאו בונה על עליית ערך המניה ועל הדיבידנדים העתידיים.

ראש בראש עם בזק

פרטנר היא בלי ספק ליגה אחרת עבור בן-דב, שהורגל למערכות קטנות ולא התאמן בהתנהלות הזהירה והדיפלומטית המאפיינת את רעיו למגזר ה"טייקונים". "בפרטנר הוא הגיע למערכת מאוד גדולה ומורכבת", אומר בכיר בשוק התקשורת, "והוא לא מיומן לנהל אותה, בגלל האופי והרקע שלו שהם הרבה יותר בצד המסחרי. ופרטנר, במובנים רבים, היא מין דינוזאור שמאוד קשה לעשות בו שינויים גדולים מדי בעוד אילן היה רגיל בעבר לעסקים קטנים וקומפקטיים יחסית. יש לו הרבה יותר מגבלות לכוח בגלל הרגולציה".

בן-דב לקח על עצמו להוביל את המאבק מול משרד התקשורת נגד הורדת דמי הקישוריות, בעוד שתי החברות הסלולריות האחרות, שכבר למדו על בשרן כמה אוהבים לשנוא סלולר וכמה נתפסים לכל מילה שלהן כדי להציג אותן באור ציני, פעלו יותר מאחורי הקלעים. את הקריאה שלו בוועידת התקשורת של "גלובס" ביולי בשנה שעברה - להשוות תנאים לתקשורת הניידת והנייחת ולהוזיל גם את מחיר השיחה מהנייח לנייד - פירשה בזק כהתקפה אישית; ומנכ"לה אבי גבאי, בתוקפנות לא אופיינית, פרסם הצהרה שאומרת "אם אילן בן-דב חושב שבזק תשלם לו את החוב שלקח כדי לרכוש את פרטנר, הוא טועה. לא מפה תבוא לו הישועה".

"כשאתה מנהל את הקמפיין מול הרגולטור שרוצה להיטיב עם הלקוחות, הלקוח מאוכזב וכועס עליך עוד יותר", מסבירה דמות מרכזית בתחום התקשורת. ובכיר אחר בשוק אומר ש"בן-דב פעל בביטחון עצמי מופרז וביהירות בעניין הזה. הוא הכניס את עצמו לפינה ועלה על עץ של מאבק, אפילו פרסונלי, עם השר כחלון, בעוד שהיה ברור שהממשלה תנצח וביום שאחרי זה אילן יהיה בעמדת נחיתות.

"החברות האחרות מאוד נהנו מההסתערות של אילן, מה גם שהוא ניהל את הקרב הלא נכון. הרי על השינוי בדמי הקישוריות המפעילים מפצים את עצמם מהר בדמות הכנסות ממקורות אחרים, והקרב היותר נכון היה בנושא המכרז למפעילים החדשים, שזה איום לאין ערוך יותר גדול למפעילים הקיימים, שכן זה עשוי לייצר תחרות אמיתית".

מקורבים לפרטנר טוענים כי הרושם כאילו יצא למאבק בוטה נגד השר ונגד בזק הוא "אגדה אורבנית. היה נכון למי שהיה נכון להציג את זה בצורה הזאת. אילן לא יצא נגד בזק, הוציאו אותו. אבל הוא כן יצא, והוא יוצא גם היום, נגד חוסר הסימטריה בטיפול הרגולטורי במגזר הסלולר לעומת המגזר הנייח. היום, שנה אחרי, מתחילים להבין מה שהוא אמר אז. אלה שני ענפים מתחרים. אילו המגזר הקווי היה מסכן כל-כך, היה צריך לעזור לו. אבל מה לעשות שהתחום הקווי בישראל רווחי יותר מהסלולרי? בעיני אילן יש כאן מדיניות של איפה ואיפה, וזה מפריע לו".

מצעד הבכירים העוזבים

מיד עם כניסתו של בן-דב לפרטנר, נודע על פיטורי 120 עובדים מהחברה, מה שגרם לרבים לחשוב שהנה מתחילה ה"התייעלות". מקורבים לחברה מסבירים את הצעד: "דוד אבנר בשנת 2009 (טרם כניסתו של בן-דב), בצעד יוצא דופן במשק, קם מול העובדים ואמר, אני מבטיח שלא יהיו פיטורים במשך השנה הזאת. בארגון גדול כל-כך אנשים עוזבים כל הזמן ואחרים באים במקומם. אבל באותה שנה מנהלי מחלקות חרקו שיניים ולא פיטרו גם עובדים שלא תפקדו. בסוף השנה הם עשו סדר, וכל העובדים שלא התאימו שוחררו, ואחרים גויסו במקומם. בפועל, פרטנר סיימה את 2010 עם מצבת עובדים גבוהה ב-400-500 איש מהשנה הקודמת".

עם זאת, את החלפת הראשים המסיבית בצמרת קשה להסתיר. בינואר 2010 הודיעה החברה על מינוי משנה למנכ"ל, אלי גליקמן, וסימנה למעשה יורש לאבנר, שככל שעבר הזמן ברור היה כי הוא ובן-דב לא ממש רואים עין בעין. בינתיים עזב, בין השאר, ארז פז, סמנכ"ל השיווק והגיע יעקב קדמי, סמנכ"ל השיווק המיתולוגי של החברה בראשיתה; אלון ברמן, ראש חטיבת התקשורת הקווית, עזב כשמוזגה החטיבה לתוך החברה; עודד דגני, סמנכ"ל קשרי מפעילים, עוזב בימים אלה; וכן עזבו אחראי הרגולציה עו"ד קובי זכאי ומנהל מערכות המידע גדי גילון. מובן כי עזיבות בכירים גורמות אחר כך לשינויים גם בדרגים שמתחתיהם, כך שמעשית החילופים בהנהלת הבכירה, הבינונית והזוטרה גדולים יותר.

אבל ההפתעה האמיתית הייתה שיורש העצר הודח בטרם התיישב על הכס: באוגוסט הודיעה החברה כי את מקומו של אבנר ימלא דווקא יעקב גלברד, האיש שליווה את בן-דב מתחילת הדרך בעסקה ויעץ לו לבצעה, ומי שבשלב מסוים דובר כי יהפוך לסגן יו"ר פעיל בחברה. גליקמן פרש מיד, ובימים אלה הוא מתמנה למנכ"ל חברת החשמל.

"זה היה תרגיל מוזר, מה שקרה עם גליקמן", אומר אדם המכיר היטב את החברה. "בנו את גליקמן לקונסטלציה שבה דוד אבנר נכנס לדירקטוריון וממשיך להיות חלק מצוות הניהול; אבל זה לא עבד, וגליקמן, שהוא איש מצוין, לא הספיק להוכיח אם הוא מסוגל או לא".

בכיר בשוק התקשורת מנתח: "ההכתרה של גליקמן, ואז ההצרחה שעשו - שגלברד עובר להיות מנכ"ל ואלי הולך הביתה - היו מיותרות ושגויות. הרי גלברד היה בסביבה כל הזמן, ואילו הייתה כוונה שהוא זה שיחליף את דוד אבנר, למה למנות את גליקמן? תזזיתיות כזאת בארגון מסוג פרטנר מראה חוסר חשיבה קדימה, וחוסר הבנה בהתנהלות בארגון גדול. זה בא מחוסר ניסיון ומחוסר בגרות, ולא היה צריך לקרות".

בכיר אחר בשוק התקשורת דווקא אומר שאולי לקח לבן-דב קצת זמן, אבל הוא הבין שבתקופה כה משמעותית לחברה לא מספיק אדם ש"צמח מבפנים" כמו אבנר, וצריך מנכ"ל מנוסה שניהל מערכות גדולות בעבר. "בן-דב הבין שמוטב לספוג אש בשלב הזה מאשר בשלב מאוחר יותר, ושלף את גלברד".

אצל אחדים נתפסים חילופי המנהלים דווקא כמהלך חיובי של הזרמת דם מנוסה ורענן לחברה. אולם איש אינו רואה זאת כמחמאה כאשר מרכזי השירות קורסים, והמועצה הישראלית לצרכנות טוענת שפרטנר מככבת בראש החברות הסלולריות במספר התלונות. מקורבים לחברה מגיבים כי הנתון של החברה הישראלית לצרכנות אינו מקובל עליהם, כיוון שכל המדגם מבוסס על עשרות בודדות של פונים. ולעניין השירות - לדבריהם, כמו בחברות הסלולר האחרות, ביטול קנסות היציאה שהנהיג שר התקשורת הכפיל את מספר הפונים למוקדי השירות ויצר עומס, וכי החברה עובדת על גיוס ועל הכשרה של אנשים חדשים כדי לצמצם את הבעיה.

העימות עם גלברד

נחזור לגלברד. ותיקי שוק התקשורת התפלאו מאוד למצוא אותו לצדו של בן-דב בעסקת פרטנר. אחרי הכול, בן-דב אמור היה להיות אויב מר לגלברד. הסיפור מתחיל בתחילת שנת 2000, אז הקים בן-דב יחד עם פלאפון את מיזם האינטרנט הסלולרי גו נקסט. "גו נקסט התחילה כחלום של אילן", אומר אדם שהכיר את ענייני החברה. "הוא הבין לאן השוק הולך, לכיוון תוכן, וידע גם שכדאי לו לחבור לחברת תקשורת".

ראשי פלאפון אז היו היו"ר קובי בן-גור והמנכ"ל יגאל בר יוסף, שניהם היו מיודדים עם בן-דב והחברה הייתה גם לקוחה גדולה של מכשירי הסלולר של סמסונג, שבן-דב היה ועודנו היבואן שלהם בארץ. החברה החלה לפעול, צברה כמה מאות אלפי מנויים משלמים, כמובן בעידודה של פלאפון שהעניקה חודשיים חינם כפיתוי ללקוחות. אבל אז התחלפה ההנהלה. בר יוסף עזב, ובמקומו מונה גלברד למנכ"ל.

גלברד סבר, די בצדק, כי עיסוק בתוכן שייך לליבת העסקים של חברת סלולר ולכן הוא אינו יכול להתבצע במין מיקור חוץ, ורצה לקנות את חלקו של בן-דב בגו נקסט. אבל בהיעדר מנגנון פרידה מוסכם מראש, החל סכסוך קשה על המחיר. גלברד רצה לשלם על-פי הסכום שהושקע בחברה, מה שהעניק לגו נקסט שווי של כ-80 מיליון שקלים, ולבן-דב מחצית - כ-40. בן-דב סבר שהחברה שווה פי כמה וכמה יותר. הימים היו ימי הבועה, והוא ראה לנגד עיניו שווי חברה של 500 מיליון שקלים וצפונה.

"בשלב הזה", משחזר אדם שמכיר את הנפשות הפועלות, "גלברד נקט פעולה אלימה וחד-צדדית. הוא אמר לא רוצה? - לא צריך. אייבש את החברה, אקים חברה חדשה, אפסיק למכור ולהציע גו נקסט. הוא הקים אופרציה שלמה, שבסופו של דבר לא עבדה יום אחד, עם שלושים-ארבעים אנשי תוכן". יש הטוענים כי גם הפסיק להזמין טלפונים של סמסונג, אולם זוהי שמועה, וייתכן שבלי קשר הרחיב את מעגל ספקי הסלולר של החברה.

כך או אחרת, הדם הרע זרם. גלברד לא רצה לשבת בדירקטוריון גו נקסט, ובמקומו מונה אמנון מדר. מרוב חשדנות הדדית, כל ישיבות הדירקטוריון הוקלטו. כעבור חודשים מספר הגיעו להסדר כולל, שעל-פיו בן-דב מקבל קצת יותר ממה שהוצע לו בהתחלה. כלומר, מבחינת בן-דב, הוא יצא מקופח. "אנשים אחרים לא היו סולחים לגלברד", אומר המכר, "זה נדיר שלא לוקחים דבר כזה אישית".

 אילן בן דב / צלם: רוני שיצר

"נכון שאילן היה אמור להגיד, 'היהודי הזה בא ולקח לי פרי שגידלתי'", אומרים מקורבים לבן-דב. "אילן ידע שהוא צודק, שהוא זה שיזם את החברה המשותפת, אבל הוא ידע שבמקרה הזה הוא צריך להיות חכם. הוא הבין שיעקב עושה מה שנכון לחברה שלו, ואילן עשה מה שהיה נכון לו - לפתור את הסכסוך ולעבור הלאה.

"מי שהיה בחדר זוכר שברגע שנחתם הסכם הפרידה בין אילן לבין גו נקסט, אילן חיבק את מי שהיה שם מפלאפון, ואמר, 'תשמעו, אני מוסר לכם ילד, אני פה אם תצטרכו להתייעץ'. לא נשאר אצלו חלקיק אחד של משקע. באותו רגע הוא שחרר, והוא ויעקב היו בקשר כל השנים".

"לא הביא שום דבר חדש"

לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה חברה סלולרית הפרה הסכם עם בן-דב. באמצע שנות ה-90 עשתה זאת גם סלקום. אורן מוסט, שהיה משנה למנכ"ל החברה, משחזר כי "כשהצטרפתי לחבורת ההנהלה שהקימה את סלקום, קיבלתי לידיי הסכם שנכרת בין בלסאות (בעבר מבעלי סלקום) לבין רשת חנויות דינמיקה של אילן - להפעלת חנויות סלקום. אחרי שלמדתי קצת את התוכניות הבנתי שלא נכון שקמעונאי של ממכר משחקי מחשב ותוכנות יישא את דגל הרשת של סלקום, ונאלצתי לבוא לאילן ולהגיד לו, מה שסוכם זה לא מה שהולך להיות. מישהו אחר היה אומר, 'קפוץ לי, יש לי חוזה'; אבל אילן לקח נשימה עמוקה ואמר, 'אתה יודע מה, בוא נדבר איך כן לעשות את זה'".

בסופו של דבר הקימה סלקום רשת של חמישים-שישים נקודות מכירה למכשיריה בתוך חנויות דינמיקה, בן-דב הפך ליבואן מקביל של מכשירים סלולריים, וזה מה שהכשיר את דרכו לקבל בבוא היום את זיכיון היבוא של סמסונג.

היום האיש, שקצת נכווה והרבה הרוויח משתי חברות הסלולר פלאפון וסלקום, הוא הבעלים הגאה של פרטנר. הוא קיבל אותה לידיו לאחר שלושה רבעונים לא קלים, כאשר הכניסה שיזם דוד אבנר של פרטנר לשירותי טלפון קווי ואינטרנט עלתה לחברה ב-2009 ביותר מ-100 מיליון שקלים הפסד והגדילה את הפער מול סלקום. "חלק מהמהלך נעצר דרך התוצאות", אומר בכיר בשוק התקשורת, "ואילן, כשנכנס, אמר, נעשה חשיבה מחדש, נתחיל לחסוך כסף ולא נתפרע. מהבחינה הזאת הוא עשה טוב לאורנג'".

החטיבה שהוקמה לצורך המהלך נסגרה, וחלקים ממנה מוזגו בחברה ופרטנר קנתה את חברת האינטרנט המפעילה טלפון קווי 012 סמייל. "המהלכים של השבחת הרשת, היציאה מהפעילות הקווית וקניית 012 הם צעדים בכיוון הנכון", אומר בכיר בתחום, "אבל אם הייתה ציפייה שאילן, עם היצירתיות ועם התעוזה ועם החוצפה שלו, יעשה בפרטנר משהו שישנה את כללי המשחק ויפרוץ דרך חדשה, בינתיים זה לא נראה".

"אילן לא חושב שהוא הביא לחברה שום דבר חדש", מסכם מקורב לבן-דב. "התרומה שלו היא יותר בחיזוק הכיוונים שבאים מתוך החברה. אין לו תובנות כלשהן על מהפכה שהחברה צריכה לעבור".

shlomitlan@globes.co.il