שוק השחקנים: כך הוא נראה באמת

כדי להבין עד כמה הפך המושג "שוק השחקנים" למוטיב מרכזי בכדורגל העולמי, צריך פשוט לבחור כל נקודת זמן 20 או 25 שנים לאחור. למשל, גמר גביע אירופה לאלופות ב-1985 בין סטיאווה בוקרשט לברצלונה. בתום 120 דקות ירדו מהדשא באצטדיון בסביליה 22 שחקנים - כשכל ה-11 של סטיאווה היו רומנים וכל ה-11 של ברצלונה היו ספרדים. מתוך 26 שחקנים שהשתתפו במשחק רק שניים היו זרים, שניהם מברצלונה - ברנד שוסטר הגרמני וסטיב ארצ'יבלד הסקוטי. אפילו במהדורה הראשונה של הצ'מפיונס ליג (1992/93), 20 מ-24 השחקנים ששיחקו בגמר בין מארסיי למילאן היו שחקנים מקומיים.

"חוק בוסמן" כמובן היה הזרז הגדול ביותר ליצירת המושג שוק שחקנים כפי שאנחנו מכירים אותו היום, אבל הרבה חוקים או שינויים דמוגרפיים נוספים הפכו את הכדאיות להעברות שחקנים - מהקלות מיסוי לשחקנים זרים, דרך האסטרטגיה של מועדונים לשרוד רק באמצעות מכירת שחקנים.

עד כמה הטירוף לקנות מכל הבא ליד הפך לנחלת הכלל אפשר ללמוד מ"דו"ח ההגירה" שמפרסם השבוע ארגון ה-PFPO (הארגון העולמי למיפוי שחקני הכדורגל המקצוענים), שכולל העברות שחקנים ב-104 ליגות ברחבי העולם על פני 69 התאחדויות בשנת 2010, ובסך הכל מקיף 1,569 קבוצות כדורגל בעולם.

1. ייבוא

את הסחר העולמי בשחקני כדורגל זרים, קצת במפתיע, מובילות הליגות בקפריסין וביוון. 219 כדורגלנים זרים נחתו בקפריסין ב-2010, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, כאשר היוונים סיפקו לא פחות מ-205 מקומות עבודה לשחקני כדורגל מחוץ למדינה. השוק האנגלי הפך להיות מאוד קשה לכניסה עבור זרים, מאחר וגם ככה הוא כבר מוצף, ולמרות הכסף הגדול בפרמיירליג, רק 143 שחקנים זרים הגיעו לאנגליה במהלך השנה החולפת.

גם ישראל היא יבואנית שחקנים לא רעה בכלל - לא פחות מ-93 שחקנים זרים הגיעו לישראל במהלך שנת 2010 לשתי הליגות הבכירות - ממוצע של 2.9 שחקנים זרים לקבוצה - מה שמדרג את ישראל במקום ה-15 מבחינת ייבוא בעולם.

אחת המדינות שהופכת לאטרקטיבית יותר ויותר עבור שחקנים מבחוץ היא ארה"ב, בעיקר בזכות ה-MLS: לא פחות מ-116 שחקנים זרים נכנסו לשתי הליגות הבכירות במדינה, שיעור גבוה יותר משיעור הזרים שהגיעו לגרמניה (113) או איטליה (112).

25 מועדוני כדורגל בעולם ייבאו במהלך 2010 מעל 12 שחקנים זרים בעונה אחת (!). מעל כולם פאפוס הקפריסאית שהביאה 18 זרים; אחריה סלטיק הסקוטית, עם 16 החתמות של זרים (ביניהם הישראלי בירם כיאל, שהצטרף בקיץ האחרון ממכבי חיפה).

 יבואניות שחקנים מצטיינות ב-2010

2. גיל

מהו הגיל האולטימטיבי לחתום בקבוצה בחו"ל? ובכן, הממצאים מראים שככל שליגות נחשבות לטובות יותר, כך המועדונים מביאים את השחקנים בגיל צעיר יותר מתוך אסטרטגיה להרוויח אותם בגילאים "הנכונים" ולכמה שיותר שנים.

מבין הליגות הגדולות באירופה, הסרייה A האיטלקית היא הליגה הבכירה שמייבאת השחקנים בגיל הצעיר ביותר - 23.56 שנים. לליגה הצרפתית מגיעים שחקנים בגיל 24.6, לבונדסליגה בגיל 24.77, הפרמיירליג אוספת את השחקנים בגיל ממוצע של 24.99 - בדיוק הגיל שבו יוסי בניון נחת באנגליה (אז בווסטהאם יונייטד).

האם הליגה הברזילאית היא ליגה "גריאטרית"? לגמרי כן. הגיל הממוצע שבו מגיעים שחקנים זרים לברזיל עומד על 29.04 - יותר מבוגר מכל ליגה אחרת בעולם. בכלל, הרבה מהליגות הדרום-אמריקניות - ברזיל, קולומביה, צ'ילה, בוליביה, ונצואלה ומקסיקו - תופסות את רוב המקומות הגבוהים מבחינת שיעור הגילאים שהן מביאות שחקנים.

הליגות בדרום אמריקה הן גם אלו ששחקנים חוזרים אליהן בכמויות הגדולות ביותר אחרי הסיבוב באירופה. 135 שחקנים ברזילאים חזרו ב-2010 לשתי הליגות הבכירות בברזיל - יותר מכל מדינה אחרת. בארגנטינה חזרו הביתה 131 שחקנים, ו-112 שחקנים סרבים סיימו בשנה שעברה את הסיבוב בעולם וחזרו הביתה. פלמנגו הברזילאית הצליחה להחזיר במהלך 2010 לא פחות מ-10 שחקנים ברזילאים מחו"ל לטובת המיזם החדש שלה, הרבה בזכות הכסף הגדול שהתחיל לזרום בכדורגל, וזה עוד לפני ההחתמה של רונאלדיניו בינואר האחרון ממילאן.

  יוסי בניון במדי ווסטהאם / צלם: רויטרס

3. ייצוא

ארגנטינה היא אמנם יצואנית השחקנים הגדולה בעולם. אבל מבחינת ייצוא מהמועדונים הבכירים (שתי הליגות הבכירות), כאן עדיין ממשיכה ברזיל להיות ספקית השחקנים העיקרית לחו"ל. 280 שחקנים ברזילאים עזבו את שתי הליגות הבכירות במדינה במהלך 2010 - ממוצע של 7 עזיבות לחו"ל לקבוצה.

בארגנטינה עזבו את שתי הליגות הבכירות 215 שחקנים (5.3 שחקנים בממוצע לקבוצה), ו-150 יצאו מסרביה (4.4 בממוצע לקבוצה). יצואנית השחקנים מספר 1 בעולם של שחקנים מקומיים היא ריבר פלייט, עם 14 שחקנים ארגנטינים שמכרו לחו"ל במהלך 2010. אודינזה האיטלקית היא הקבוצה שמכרה לחו"ל הכי הרבה שחקנים (מקומיים ולא מקומיים) - 23 בסך הכל.

האם הטענה לפיה קבוצות אפריקניות או דרום אמריקניות משווקות לחו"ל בעיקר שחקני התקפה נכונה? כן. למשל, 79.2% מהשחקנים שגאנה ייצאה היו שחקנים התקפיים (מס' 1 בייצוא "התקפי" בעולם); 72.6% מכלל השחקנים שייצאו מארגנטינה הם שחקנים התקפיים, ו-68.6% מהשחקנים הברזילאים. ומה לגבי איטליה, מולדת טקטיקת ה"קטאנצו" הבונקריסטית - האם היא מצטיינת בעיקר בגידול שחקני הגנה? נכון. רק 47% מהשחקנים שיצאו מאיטליה הם שחקני התקפה - השיעור השני הכי נמוך בעולם.

גם בחתך לפי יבשות אפשר לראות את המגמות: מיבשת אפריקה 81% מהשחקנים שיצאו לשוק ב-2010 הם שחקנים התקפיים (קישור והתקפה), ורק 17% שחקני הגנה (ועוד 1.9% שוערים); בדרום אמריקה שיעור שחקני ההתקפה שיצאו עומד על 69.25%; מאירופה יוצאים הכי פחות שחקנים התקפיים (59%) אבל הכי הרבה שחקני הגנה (32.3%).

מהי העמדה המבוקשת ביותר בכדורגל העולמי נכון לשוק השחקנים של 2010? שחקני קישור. 35.5% מכלל השחקנים שיוצאו למדינות אחרות היו שחקני קישור, לעומת 29.4% שחקני הגנה ו-27% חלוצים. שוערים מהווים 7.1% מכלל עסקאות הייצוא לחו"ל ב-2010.

שתי הליגות הבכירות באנגליה הן אלו שהכי קשה לשחקנים לשרוד בהן - לא פחות מ-241 שחקנים לא-אנגלים עזבו את הליגות האלו בעונה החולפת, ממוצע של 5.4 שחקנים לקבוצה.

4. לעזוב את הבית

מאיזו ליגה שחקנים מעדיפים לצאת רק בגיל מאוחר יחסית? מהנתונים עולה שהשחקנים ברומניה הם אלו שיוצאים בגיל המאוחר ביותר - 28.18 בממוצע.

מבין הליגות הבכירות, שחקנים מספרד יוצאים לחו"ל בגיל הכי מאוחר (27.5), בעוד שמאנגליה יוצאים בגיל הכי צעיר (21.8). ומה לגבי ישראל? לפי נתוני 2010, ישראל היא אחת המדינות שמוציאות שחקנים לחו"ל בגיל הכי צעיר (מקום חמישי בעולם), עם גיל ממוצע של 23.8.