שוק המשומשות בצניחה? קבלו את מכוניות הבונקר המפתיעות

כמו בכל חג פסח, גם השנה יצאו המוני בני ישראל אל הטבע ואל הפריפריה כדי ליהנות משפע הפריחה והלבלוב של האביב. אלא שהשנה הם גילו בין מרבדי הפרחים והשדות הירוקים גם שדות ענקיים של מכוניות משומשות.

בסמוך לכל ציר תנועה מרכזי אפשר למצוא כיום מגרשים עם עשרות ומאות מכוניות משומשות, שסוחרים נואשים מנסים למצוא להן בית. ההיצע אין-סופי ותנאי התשלום מצחיקים: שלמו 5,000 שקלים, גהצו את כרטיס האשראי על כמה תשלומים שאתם רוצים - בלי ריבית - וצאו עם מכונית.

המצב אינו שונה בהרבה בלוחות המקוונים, שכל גיגבייט פנוי בשרתים שלהם מלא במודעות מכירה. אלה הם תנאי שוק מצוינים למי שרוצה לקנות רכב משומש "עם כסף ביד", אבל בהחלט לא מצב חיובי למי שמנסה למכור את רכבו הישן, ומגלה ש"מחיר המחירון" הוא ברוב המקרים לא יותר מבדיחה עצובה. אפילו "משפחתיות יפניות" - ההתגלמות האולטימטיבית של מיתוס "שמירת הערך" בישראל - נאלצות כיום להתמודד עם המשקל העצום של מכוניות הליסינג הזהות, שמכביד על השוק.

איך יוצאים מהמעגל הזה? למי שכבר נמצא בפנים אין לנו הרבה עצות פרט לסבלנות, לאורך רוח ולגמישות במחיר. אבל, מי שניצב כיום על סף רכישה של רכב חדש או משומש יכול לצמצם את הסיכון. לטובת המחפשים-בהווה והמוכרים-לעתיד יצאנו לתשאל כמה סוחרי רכב ותיקים בחיפוש אחרי "שומרי הערך" העתידיים.

סופר מיני יפנית

הפלח המכונה "רכב שני במשפחה" הוא ביזנס גדול בשוק המשומשות הישראלי. הוא מושך אליו משפחות שצורכי המגורים (פריפריה) או העבודה מחייבים אותן לרכוש רכב קטן וזול למשימות של ניידות בסיסית - תנועה עירונית, סידורים וכולי - לצד משפחתית "אמיתית" או לרכב פנאי בגודל מלא. הקטגוריה הזו פונה גם למשפחות צעירות בתחילת דרכן, הורים הרוכשים רכב ראשון עבור ילדיהם וכדומה.

לטענת הסוחרים, את שמירת הערך הסולידית ביותר בפלח הזה מבטיחות מכוניות הסופר מיני היפניות. בשוק יש הרבה מכוניות כאלה מהשכרה וקצת פחות מכך מליסינג, אבל מעט מאוד מכוניות מידיים פרטיות. מכונית מיד ראשונה פרטית, כמו טויוטה יאריס, דייהטסו סיריון, סוזוקי סוויפט ומאזדה 2 (שמתחילה להצטרף כיום להיצע בשוק), נחטפות כמעט באותו השבוע שבו הן יוצאות למכירה, ובמחירים קרובים למחיר המחירון הרשמי. הביקוש נותר ער גם ביד השנייה והשלישית.

בשל המחסור התמידי במכוניות סופר-מיני יפניות בשוק, עלה בשנים האחרונות גם קרנן של הקוריאניות הקטנות כתחליף. גם אלה נהנות ממוניטין אמינות מכובד, אבל רוב ההיצע הוא מליסינג/מהשכרה. מי שרוצה לחפש יונדאי גטס או שברולט אביאו פרטית יתקשה מאוד לשים יד על אחת כזו.

דוגמה בולטת: הונדה ג'אז. לדברי הסוחרים, הג'אז הקטנה, שמעט יחידות שלה מסתובבות בשוק, היא בבחינת "תוכנית חיסכון". מעט מאוד משומשות כאלה מסתובבות בשוק, ואצל רוב הסוחרים יש עבורה רשימת המתנה קבועה.

מיניוואן יפני

בתיאוריה, ולעתים קרובות גם במעשה, יש יחס הפוך בין מספר הילדים במשפחה לתקציב הפנוי. זו הסיבה לכך שלמיניוואנים משומשים יש, וכנראה יהיה תמיד, ביקוש רציני בישראל. הסטטיסטיקה מראה שיש בארץ לא מעט משפחות עם ארבעה ילדים ומעלה, שצריכות פתרונות תחבורה הגיוניים ואמינים, אבל ההיצע בשוק לא גדול.

המכירות בפלח המיניוואנים החדשים דעכו בשנים האחרונות ועברו בעיקר לשוק הליסינג וההשכרה. לפיכך, הכלים הבודדים מידיים פרטיות, שיוצאים לשוק במצב סביר, נמכרים לעתים ב-10% ויותר מעל המחירון. הביקוש הזה נשאר סולידי - ואף עולה לעתים - כאשר הרכב מתיישן, עובר ידיים ומחירו מוזל. השוק החרדי, למשל, צמא למיניוואנים בני 10 ומעלה, וכלים כמעט נשכחים דוגמת מאזדה MPV ומיצובישי גראנדיס הם להיטים גדולים במגזר.

כלים יפניים דוגמת מאזדה 5 הם להיטים קבועים בפלח הזה, אבל השוק לא בררן: גם כלים במצב סביר מתוצרת קוריאה דוגמת קיה קרניבל, וענקים מתוצרת ארצות הברית דוגמת גראנד וויאג'ר - מחליפים ידיים במהירות. לדברי הסוחרים, בשלוש השנים האחרונות עולה גם הביקוש למיניוואנים מפוארים מיבוא אישי, ואלה מהווים "אפיק השקעה" רווחי ומהיר במיוחד בשל הפער בין מחיר היבוא לבין מה שהלקוחות מוכנים לשלם בשוק המשומשות.

דוגמה אופיינית: טויוטה אוונסיס וורסו. לא הרבה מכוניות כאלה נמכרו בישראל כחדשות, ואלה שיוצאות לשוק המשומשות נחטפות כמעט מיידית אפילו אם בהיסטוריה שלהן מופיעה יד "מוסדית". גם למיצובישי גראנדיס המתחרה יש ביקוש סולידי בשוק.

כביש-שטח קוריאני

בניגוד לג'יפים היפניים, שירידת הערך שלהם איטית והדרגתית ושמירת הערך שלהם סולידית, הכלים הקוריאניים עברו את מה שהסוחרים מכנים "קפיצת באנג'י". בתחילת דרכם צנחו מחיריהם בשוק המשומשות באופן דרמטי, אבל בשלב כלשהו הירידה נבלמה ואף החלה עלייה. הסיבה לכך היא שכביש-שטח קוריאני משומש בן 6-8 שנים, דוגמת קיה סורנטו, יונדאי טראקאן, סנגיונג רקסטון ושות', הוא כיום כרטיס הכניסה הנגיש ביותר לפלח הג'יפים הגדולים.

טווח המחירים הטיפוסי של כלים כאלה בשנתונים 2004 עד 2007 נע סביב 60 עד 85 אלף שקלים - לא הרבה יותר מהמחיר של משפחתית יפנית פשוטה משנתונים דומים. במחיר הזה פונים הכלים האלה לכמה סוגי לקוחות: המחפשים רכב שבעה מקומות; המחפשים רכב גדול ובטוח - אלה שהיו רוכשים פעם לאישה וולבו, כדי לשמור עליה ועל הצאצאים; ו"חיות השטח".

האחרונים יודעים היטב שג'יפ קוריאני מהשנתונים הללו הוא כלי חסון ועמיד, שמהווה בסיס מצוין לרכב טיולים רציני. הכלים האלה מבוססים ברובם על שלדת סולם קשוחה, יש להם מרווח גחון לא מבוטל, מערכות הנעה כפולה עם מכניקה אמינה - כולל הילוך כוח - והם מהווים בסיס אידיאלי לשיפורים. זאת בניגוד לרכבי הדור החדש עם המתלים האלקטרוניים ועם התמסורת האלקטרו-מכנית, שהשדרוג/תיקון שלה דורש טכנאי מחשבים צמוד.

דוגמה בולטת: קיה סורנטו. כלי שזכה בזמנו לקבלת פנים צוננת בשוק הרכב החדש. כיום כלים כאלה במצב ראוי מתגלגלים מהר מיד ליד. לכלי יש יכולות עבירות מרשימות מאוד, וכלים שמורים בני 7-8 עדיין נמצאים גבוה בסולם הסטאטוס.

מכונית ספורטיבית

יש הרבה סיבות להמליץ על רכישת מכונית ספורטיבית: ריגושים דינמיים, שיפור מיומנות הנהיגה, שדרוג הסטאטוס החברתי ועוד. אבל גם שמירת ערך סולידית במיוחד היא שיקול. מדובר בחוקי ביקוש והיצע בסיסיים: מעט מאוד מכוניות ספורטיביות חדשות נמכרות בישראל מדי שנה, וההיצע בשוק לא מצליח לענות על הביקוש. ומנין מגיע הביקוש? אילו היינו חסרי נימוס ורגישות חברתית היינו מצטטים את מה שאחד הסוחרים אמר לנו בצורה ישירה למדי: "הספורטיביות החדשות של היום הן מכוניות הערסים של המחר".

אנחנו נציין רק שלמכוניות כאלה היה, ותמיד יהיה, ביקוש ער בקרב בני נוער שרק קיבלו רישיון ובקרב רווקים ורווקות צעירים עם תקציב קטן ועם שאיפות חברתיות גדולות. הביקוש בפלח הזה אינו בררני במיוחד, ולא ניצמד בהכרח להגדרות של ג'רמי קלארקסון ושות' למכונית "ספורטיבית". אפילו אאודי A3 עצלה, עם מנוע בהספק 102 כוחות סוס ועם תיבה אוטומטית, משתייכת לקטגוריית המשומשות הנחשקת הזו.

לשיפורים יש חלק לא קטן בשמירת הערך בפלח הזה, אך מדובר בהליכה על חבל דק: מכונית שעברה שיפורים קוסמטיים בטוב טעם, כמו גלגלים רחבים וכולי, יכולה למשוך אליה יותר לקוחות ולהשיג מחירים טובים. אבל הגזמה יכולה ליצור את האפקט ההפוך - במיוחד אם מדובר בשיפורים מכניים שפופולריים בפלח הזה ושחוקיותם אינה ברורה, כמו התקנת מפלטים "פתוחים", גלגלים חריגים ותכנות מחדש של מחשב המנוע. הסוחרים והמקצוענים מעדיפים "ספורטיבית בתולה" - כזו שנרכשה על-ידי לקוחות בוגרים לצורכי סטאטוס ונשארה במצבה המקורי.

דוגמה בולטת: מאזדה MX5. כמה עשרות מכוניות כאלה עלו על כבישי הארץ מדי שנה בעשור הקודם, ורובן עוברות כיום "מיד ליד" כמעט מבלי להגיע ללוחות המודעות. מכונית מהנה, עתירת סטאטוס גם אחרי כמה שנים, אמינה מאוד, וקלה לתחזוקה (למעט הגג).

כמה טיפים בסיסיים

לא לפסול ליסינג על הסף: השוק אמנם מלא במכוניות ליסינג שחוקות, חבוטות ועם "תאונות קצה שלדה" ו"רעש בגיר". אבל יש מכוניות ליסינג במצב טוב, עם שלדה נקייה ועם מספר קילומטרים סביר. כדי להשיג אותן תצטרכו לתחקר, ולעתים להפעיל קשרים בחברות הליסינג. מכונית כזו אינה נופלת ממכונית מיד פרטית, וחברות הליסינג נוטות לתמחר אותן בהתאם. מה שצריך לזכור הוא שללקוח הבא בתור, שיקנה ממך את המשומשת, לא אכפת שמצאת את המציאה אחרי הרבה חיפוש ופרוטקציה. הוא יתמחר אותה במלוא ירידת הערך של הליסינג. אותו כלל נכון לגבי רכישת רכב "אפס קילומטר מליסינג".

האבזור על חשבונך: מכונית משומשת היא לא דירה. גם אם אבזרת את מכוניתך באבזור "אישי" ומפואר כמו ריפוד ייחודי ושאר תוספות, הסיכוי שההשקעה תגולם במחירון הוא קלוש. סביר יותר להניח שהכול יישחק בירידת הערך.

המחירון כהמלצה: פרט למקרה של מכונית סופר מבוקשת במצב סופר מצוין, מחירי המחירון הם בבחינת המלצה בלבד. עורכי המחירונים נוטים חסד לשוק המוסדי וליבואנים, ומתעלמים מהערך האמיתי של המכוניות החדשות שממנו נגזרים מחירי המשומשות. לפיכך, מחירי הבסיס מנופחים מלכתחילה והשוק יודע זאת היטב. הסיכוי שלך למכור מכונית בת 3 במחיר מחירון, בעת שהיבואן מציע את המכונית לחברי הוט ב-15% פחות, הוא קלוש.