אליפות בעונה פיננסית

1. יום שישי, את יודעת - יש בעיר קומבינה: ביום שישי התקשר אלי א': "שים כסף בווינר על הכח נגד רמת השרון" הוא המליץ לי בחום. יש "דיבור" בעיר שהולכת להיות הפתעה. למי מכם שלא עוקב באופן סדיר אחרי משחקי הליגה הלאומית, נספר שרמת השרון נאבקת על העלייה לליגת העל, בעוד הכח עמידר נלחמת נגד הנשירה לליגה השלישית. רק במוצאי השבת גיליתי שהפסדתי קופה נאה: כנגד כל הסיכויים ניצחה הכח את רמת השרון.

זה המקום להבהיר שאין לי שום אינדיקציה לחוסר ספורטיביות במשחק, ואין לי עניין להטיל דופי בספורטאים ואנשי מקצוע שלפחות חלקם עשו ככל שביכולתם כדי לשמור על טוהר המידות. אבל העובדה שמדובר היה בהפתעה שלפחות לחלק מהאוהדים היתה ידועה מראש, יש בה כדי להטריד, ובעיקר כדי להוכיח שלא תמיד צריך להידרש למאבקי האליפות או ההישרדות של ליגת העל.

לפעמים "שיר השכונה" שלנו, זה שהמנגינה שלו מלווה את כל הספורט הישראלי ובעיקר את הכדורגל, בוקע בעיקר מהשוליים ומקרין על המרכז.

2. ובכל זאת, כמה סיפורים שניתן היה לסכם איתם את העונה, לו כמובן לא היינו מצויים בפתחו של הפלייאוף המוזר הזה שמחלק את הליגה לשלושה חלקים לא שווים. ראשית נעטר באות הצטיינות את מכבי חיפה, יעקב שחר ואלישע לוי. יהיה מי שיאמר שמכבי חיפה זוכה מההפקר, שהפועל ת"א התעקשה לירות לעצמה ברגל, שמכבי ת"א בזבזה אשראי אדיר מבעליה וקהלה, ובכל זאת: אם בתחילת העונה ראינו את מכבי חיפה השפופה, תולדה ישירה של ההלם בתוספת הזמן של העונה הקודמת, הרי שככל שהתקדמה העונה, החלה מכבי חיפה לשכנע יותר ויותר, עד שנדמה כי היא מגיעה לסיבוב המכריע כשהיא בכושר שיא.

הכדורגל כמעט שלא מצליח להרשים, אבל הסבלנות של שחר, שעומדת בסתירה לעצבנות שהוא מגלה ביציע, מוכיחה שוב ששקט הוא המצרך החשוב ביותר למועדון כדורגל בישראל. כמה בעלים היו שולחים הביתה את אלישע לוי אחרי הביזיון באירופה? כמה בעלים היו נקלעים לסחרור תקציבי עקב הלחץ לחזק את הקבוצה בפגרה ולא להישאר מאחורי גולדהאר, הראל וטביב?

שחר הביע אכזבה - אך לא מיהר לפטר, חיזק בשוליים - אך נמנע מהוצאה כבדה. למרות שהוציא ארבעה שחקני הרכב לאירופה בקיץ (ארבייטמן, קינן, כיאל וטשיירה), הצליח שחר להעמיד קבוצה שהפסידה רק שני משחקי ליגה במהלך העונה כולה. וכל זה - בסוג של "עונה פיננסית" מבחינתו.

גם עונת 2010/11 מוכיחה, אפילו ביתר שאת, שיעקב שחר הוא הדבר השפוי ביותר שקרה לכדורגל הישראלי במשך אולי כל שנות קיומו. את הדיבידנד הוא יקצור בדמות עוד צלחת אליפות, ואם לא - תסמכו עליו שהפעם הוא יחתוך היכן שצריך.

3. שתי התל-אביביות הן תמונת מראה של מכבי חיפה. עליונותה המקצועית של הפועל, זאת שבאה לידי ביטוי ב-1-4 המרשים ב"משחק העונה", נשחקה בידי האנדרלמוסיה שאפפה את הקבוצה הזאת: הבעלים לא מדברים, כספים לא מועברים - ואם עד לרגע מסוים עמדו גוטמן ואבוקסיס כחומה בצורה ומנעו מהברדק הניהולי לחלחל אל הדשא, בא אירוע הלב של גוטמן והותיר את אבוקסיס כמבוגר האחראי בשטח. לשיא השפל הגיע המועדון כשאלי טביב רמס ברגל גסה את סמכות המאמן ונכנס לחדר ההלבשה במשחק עם בית"ר ירושלים, כדי לתדרך את השחקנים במקום אבוקסיס ההמום.

המוזר הוא שהכתובת היתה על הקיר, אלא שכולם התעלמו ממנה: עוד כשדובר על הצטרפותו של טביב להפועל, היו לא מעט שהזהירו ששכרם של האדומים יהיה בהפסדם. אז היה דאבל מרגש ואחריו הופעה היסטורית בליגת האלופות, אבל בעוד היא נאבקת להגן על תוארה, נכנסה הפועל לאזור של אי-ודאות לקראת העונה הבאה: מי יעזוב? מי יישאר? אה, כן - וגם בקשר לשחקנים אפשר לשאול את אותה השאלה...

4. ואיזה מסכנים האוהדים... השיר שנכתב במקור על אוהדי הפועל, יכול להיות המנונה החדש של מכבי דווקא. מה היה חסר למכבי העונה כדי לפחות להתמודד על האליפות, אם לא לזכות בה? תקציב עתק היה, מאמן נערץ על השחקנים והקהל היה גם כן, סגל שעל הנייר נראה מרשים למדי - ובכל זאת, העונה של הצהובים מסתיימת במפח נפש.

עם קצת מזל הם יצליחו לקלקל להפועל ת"א את ההגנה על התואר, אבל אוי למכבי אם בכך מסתכמים כרגע חלומותיהם של אוהדיה. שוב הוכח כמה קשה לנהל קבוצה ללא בעל בית פעיל. אמנם מיטש גולדהאר נתן כאן הופעה מרשימה מול התקשורת, כאשר החליף את נמני באיווניר, אבל אם אוהדי מכבי הבינו היטב את הדברים שלו על רוח המכביזם, נדמה שאצל שחקניו העשירים הם חלפו ליד האוזן: "תחזירו את הכבוד לחולצה" היה כתוב בשלט התחנונים שהניפו אוהדי מכבי במשחק האחרון של העונה הסדירה מול הפועל ב"ש.

הבעיה היא שלשחקנים שלהם אין כבוד: לא כלפי עצמם, לא כלפי המקצוע שממנו הם מתפרנסים - ובטח לא כלפי אוהדי מכבי ת"א.

5. ערב משחקי הפלייאוף בליגת העל, ערב פסח אחרי יותר מארבעים שנה שבהן הכדורגל הישראלי פוסע במדבר, והדבר שהכי מעציב אותי כחובב כדורגל מקומי הוא שלא שמתי משהו בווינר על הכח עמידר. אם כבר הכדורגל המקומי הפך לפארטייה, תנו לפחות להיות חלק ממנה.