בסוף 2008 החליטה א', מהנדסת מחשבים באחת מחברות ההיי-טק הגדולות שפועלות בישראל, שנמאס לה. היה זה אחרי תקופה ארוכה של שמועות במסדרונות על סבב פיטורים נוסף שמתוכנן - הסבב השני בקריירה עבור א', לאחר שהסטארט-אפ שבו עבדה בתחילת העשור נסגר. הפעם, הפיטורים תפסו אותה בשנות ה-30 לחייה, עם בעל וילד, והיא קיבלה החלטה: בפעם הבאה זה יהיה אחרת.
לאחר מספר חודשי אבטלה התקבלה א' לעבודה כמתכנתת בחברת החשמל. אמנם המשכורת הצטמצמה וגם הפוליטיקה הפנימית התבררה כמתישה לעיתים, אבל עדיין תנאי ההעסקה שלה כעת נוחים לאין שיעור. סביבת העבודה שלה מאתגרת, ובחופשת הלידה הבאה שלה היא קיבלה באופן אוטומטי הארכה לשישה חודשים בלי שביקשה. ולא תודה, היא לא מתגעגעת.
א' היא הגרעין הקשה של ההיי-טק המקומי. אחת מ-80 אלף עובדים שעליהם מבוססת ליבת הטכנולוגיה של עמק הסיליקון המקומי. לידע, לניסיון ולאיכויות שלה יש ביקוש בכל חברת היי-טק שמתמחה במולטימדיה או בתקשורת. האבטלה שאותה חוותה אינה אמיתית, אלא מה שנהוג לכנות "אבטלה חיכוכית" - תקופת ביניים שעוברת עד שהעובדים מוצאים מקום חדש.
שונאים לקחת סיכונים
הסיבה לכך ש-א' החליטה לשנות כיוון אינה התנאים, העניין, או שיקולים משפחתיים. אחראי לכך גורם פסיכולוגי-כלכלי עמום שנקרא "שנאת סיכון", ובמקרה שלה הוא חוסר המוכנות להתמודד עם פיטורים או עם אכזבה נוספת ממקום עבודה.
א' ורבים אחרים כמוה לא חשו בעיה בלקיחת הסיכון של עבודה במקום לא יציב כמו סטארט-אפ כאשר היו צעירים יותר. הכול בשביל הסיכוי להתעשרות מהירה במקרה של אקזיט או התקדמות בחברה שצומחת במהירות.
אלא שככל שהשנים חולפות והעובדים מתבגרים, החלומות הופכים לפחות חשובים עבורם. הם התקדמו מבחינת היכולות המקצועיות, וגם הביטחון הכלכלי כבר נראה יותר בהישג יד, כך שהתועלת מלקיחת סיכון של עבודה במקום פחות בטוח, פשוט אינה שווה להם.
המונחים האלה, של "תועלת ממוצעת מהשקעה" ו"שנאת סיכון", אינם זרים לעולם ההיי-טק, אבל מהצד של המשקיעים. התיאוריות הכלכליות על תוחלת התועלת - כלומר, מקסום התועלת שניתן להשיג בהשקעה עם רמת שנאת סיכון מסוימת - מיושמות היטב במודלים הפיננסים על-ידי קרנות הפרייבט אקוויטי.
אבל גם לעובדים יש שנאת סיכון ופונקציית סיכון-סיכוי הייחודית להם. כל מי שפוטר אי-פעם מחברת סטארט-אפ שבה העביר עשור מחייו ללא האקזיט המיוחל בסוף, בעוד חבריו מתקדמים או לפחות חיים בנוחות בחברות אחרות, מבין זאת היטב: כשיש אפשרות בחירה בין סוגי התעסוקה, הבחירה היכן ללכת אינה טריוויאלית.
האפיונים המיוחדים של התחום הטכנולוגי יוצרים אתגר בניסיון להיכנס לראשו של עובד בתחום ולהבין מה יגרום לו לקחת סיכון ולעזוב מקום עבודה מסודר, או לחילופין, לוותר על הצעה אטרקטיבית מחברה פחות בטוחה.
"אם תתרחש פריחה בתחום ההיי-טק, גם שונא הסיכון הקלאסי יסכים לקחת סיכון גדול יותר מאשר בדרך כלל, ויעבור לארגון אחר", אומר פרופ' יעקב וייסברג, חוקר ומרצה בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן, שעוסק בתחום התמריצים עבור עובדי ההיי-טק.
המרחב הטכנולוגי כופה על העובד חשיבה עם ממד פסיכולוגי מורכב בכל הנוגע לשינוי במקום העבודה. המאפיינים הסובייקטיביים של האישיות והפרמטרים האישיים תופסים מקום קריטי הרבה יותר מהשקלול הרגיל של ההכנסות העתידיות כתוצאה מקבלת החלטה על מקום עבודה חדש.
משחק הכיסאות: חילופי התפקידים של מנהלי ההיי-טק
התשואות בתחום ירדו באופן דרסטי
"השינוי הטכנולוגי הוא כל-כך מהיר, שעובדים מפסידים מההון האנושי שלהם ככל שהם מתבגרים יותר", אומר וייסברג. "הטכנולוגיה מתחלפת כל שנתיים ועל כן צריך לקחת בחשבון גורמים כמו גיל או היבטים שונים של אפליה, כששוקלים צעדי קריירה בתחום ההיי-טק".
הנושא המעניין ביותר הוא התגמול הכספי. לא ההכנסה החודשית הקבועה, אלא האופציות שעשויות להיות ממומשות בעת אקזיט שתבצע החברה הפרטית. נושא האופציות היה בעבר הדובדבן שבקצפת תנאי העסקה בעולם ההיי-טק. החלומות הגדולים של אוהבי ושונאי הסיכון גם יחד הם על האקזיט. בזיכרון הקולקטיבי של כולם התקבעו התמונות המפורסמות של עובדי כרומטיס שיכורים מאדי ההצלחה והאלכוהול בחוף הים כאשר החברה נמכרה ללוסנט ב-2000 תמורת 4.8 מיליארד דולר. לא כולם זוכרים שבהמשך האוויר יצא ממניית לוסנט במהירות שטנית, עד שחלק מהעובדים גילו שלא נותרו עם דבר ביד.
"אף שהאופציות היום פחות משפיעות על העובד לעבור מחברה לחברה, יש עדיין חברות רבות שמצליחות לשכנע עובדים להגיע לסטארט-אפ ולהגשים בו את החלום להתעשרות כלכלית ", טוען יניב שיריון, מנכ"ל תמיר פישמן אופציות, הגוף המנהל את תוכניות האופציות לכ-70% מהחברות.
הסטטיסטיקה לאורך השנים מעידה על ההבדלים: על-פי נתוני תמיר פישמן, שנאספו במיוחד עבור "גלובס", בין השנים 2005-2007 מימשו דרכם 11 אלף עובדים אופציות בסך כולל של 729 מיליון דולר, ואילו בין השנים 2008-2010 מספר העובדים שמימשו אופציות עלה ל-16 אלף, אבל הסכום צנח בכ-50% ל-380 מיליון דולר. יש לציין, שההכנסות הללו הן לפני מס שינוע בין 25% ל-40% על הרווח מהמימוש.
החשבון ברור. לדברי שיריון, ההשפעה של הירידה בהחזרים על ההשקעות בתחום ניכרת גם על העובדים. "בשנים האחרונות, כל התשואות בתחום ירדו באופן דרסטי. הסיכון של קרנות ההון סיכון שמשקיעות בחברות גדל, בעוד שכמות הסטארט-אפים שהצליחו קטנה יותר. לכן, גם הסיכון של העובדים גדל".
בין השנים 2005-2007 הרוויחו רק 170 עובדים ויזמים סך של מעל למיליון דולר, ואילו בין 2008-2010 הגיעו 120 עובדים לאותו הסכום. "חצי מיליון דולר הוא לא סכום שיקבל מי שסיים הרגע אוניברסיטה", מציין שיריון ומדגיש כי הנהנים הגדולים הם עובדים בודדים. "מי שקיבל סדרי גודל כאלה הם חברי הנהלה או עובדים מאוד בכירים. לא העובדים הרגילים".
כשמשקללים את הסטטיסטיקות מגלים כי המספרים אינם גבוהים כל-כך ואינם מצדיקים את התדמית שיש בציבור על עובדי ההיי-טק שמתעשרים מאופציות. יחד עם זאת, העבודה בחברות הסטארט-אפ עדיין מגלמת סיכוי להיפגש עם כסף גדול, סיכוי שלא קיים כמעט בקריירות אחרות.
הנתונים של תמיר פישמן לשנים 2008-2010 כוללים 14 אקזיטים גדולים של חברות סטארט-אפ שנמכרו. שאר החברות שבהן נהנו העובדים ממימוש האופציות היו חברות ציבוריות ישראליות שהנפיקו או שאופציות העבר של העובדים נכנסו לתוך הכסף בשל התאוששות של המניה. מהסכומים המכובדים הללו, יש לזכור, נהנים גם בכירים ישראליים במרכזים מקומיים של חברות זרות.
כך שאחוז ניכר מעובדי ההיי-טק נהנה במשך השנים ממימוש אופציות, אולם כ-95% מאלו שנהנו מהם קיבלו סכומים ששקולים לבונוס של משכורת או שתיים - לא משהו ששווה בשבילו לעזוב מקום עבודה יציב יחסית ולהיכנס להרפתקה.
למי שמוכן להסתכן גם תמורת סכומים צנועים יותר (ברוטו) כמו 100-300 אלף דולר, יש סיכוי גבוה יותר ליהנות מהכסף. לפי נתוני תמיר פישמן, 2,800 עובדים קיבלו בשנים האחרונות סכומים כאלה כתוצאה ממימוש אופציות, אולם גם הם השתייכו לדרגי ניהול.
לדברי שיריון, "בקטגוריה של 100 אלף דולר ומטה כבר אפשר למצוא יותר עובדים מהשורה - בעיקר ראשי צוותים או מנהלי פרויקטים, "אבל לא רבים יהיו בדרגות פחות בכירות מכך", הוא אומר.
* אז מה המסקנה? שלעובד הסטנדרטי אין סיכוי להתעשר בהיי-טק?
שיריון: "יש, רק שהוא לא גבוה. ויש עוד נקודות החלטה בדרך. למשל, מה קורה כשיש מספר חברות סטארט-אפ שמעוניינות בו כעובד? איזו מהן תצליח? הרי צריך ליפול על החברה הנכונה וכדאי לזכור שמרבית החברות נסגרות בסופו של דבר. כך שאין סיכוי גבוה לקבל הרבה כסף, זוכה לכך רק חלק קטן מהעובדים, אבל זה קיים".
גברים נמשכים יותר לסטארט-אפים מנשים
עדות למה שחושבים העובדים בהיי-טק מספק יהודה חופרי (37), שעבד בעבר במספר סטארט-אפים וכיום נמצא בקומברס. אחד השיקולים שהפריעו לו במעבר לארגון גדול היה פוטנציאל האקזיט שלא קיים בחברות מהסוג הזה - ולא רק באופן ספציפי במקרה של קומברס, שעדיין עובדיה שרויים בחוסר ודאות עקב מצבה הפיננסי הבעייתי. "בסטארט-אפ אתה לרוב משתכר סכום נמוך יותר מאשר במשרה בארגון גדול, אבל אתה עושה את זה מתוך התלהבות ואמונה במוצר ובעקבות המחשבה שיהיה בסוף אקזיט".
מה שעזר לחופרי לקבל את ההחלטה לעבור לקומברס היה היכולת של החברה לספק תמריצי שכר וגם העובדה שנדרשו ממנו פחות שעות עבודה, מה שאיפשר לו להקדיש יותר זמן למשפחה.
ההעדפה לעבור בארגוני היי-טק גדולים לעומת סטארט-אפ מקבלת משנה תוקף מבחינה מגדרית לפי נתונים שעולים מסקר שערכה עבור "גלובס" חברת השמת העובדים Jobinfo.
מהנתונים עולה כי 63% מאוכלוסיית הנשים העדיפה לעבוד בחברה בוגרת, בעוד ש-48% מהגברים בחרו באופציה זו. 46% מהגברים העדיפו לעבוד בחברת סטארט-אפ בעוד שרק 32% מהנשים. השאר, בשני המקרים, העדיפו מקום עבודה מסודר יותר, במחלקה טכנולוגיות של חברות גדולות מהמגזר הציבורי, כמו בזק וחברת החשמל.
"הפנייה לסטארט-אפים הולכת ודועכת ככל שגיל המועמד עולה", אומרת מנכ"לית Jobinfo, אילנה אחימאיר. "אצל הגברים הנטישה מתבצעת בגילאי 45 פלוס בצורה חדה, בעוד שאצל נשים נטישת מגזר הסטארט-אפים מתחילה כבר בגילאי 30 פלוס".
ב-Jobinfo טוענים שהאופציות כבר אינן נושא מרכזי במערכת השיקולים של העובדים המתלבטים. "אנשים פחות מאמינים היום באופציות ויותר מסתכלים על גובה המשכורת והעניין המקצועי", טוענת אחימאיר. זאת, למרות שמנתוני חברת ההשמה עולה כי 28% מהעובדים בתחום מימשו אופציות במהלך הקריירה שלהם.
ייתכן שהאופציות כבר לא שוות את הנייר שעליו נכתבו; גם נכון שרק אחוזים בודדים מאוכלוסיית ההיי-טק התוססת הצליחו להמיר אותן לבתים נטולי משכנתא ולמסעות קניות ללא חשבון. אבל נראה שלמהנדס או למתכנת מהשורה, שאינו סמנכ"ל או מנכ"ל ושאינו מתכנן להקים חברה משלו, אין דרך בטוחה יותר להיפגש עם כסף גדול.
בפרויקט השתתפו: שמוליק שלח, בתיה פלדמן, צחי הופמן, גלי וינרב, נועה פרג, רועי גולדנברג וגתית פנקס
הדרך אל האופציות
ממשים אופציות
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
