"לא רק כדורגלן וזמר צריכים להיות עשירים - גם המדען"

תל אביב הבליינית מעולם לא הייתה סקרנית כל כך. עיניהם של יושבי הפאבים מעולם לא היו בורקות כל כך. בכירי החוקרים של מכון ויצמן למדע פשטו בלילה של יום חמישי האחרון על 40 ברים ובתי קפה ברחבי העיר, במסגרת פרויקט "מדע על הבר", שזכה להצלחה מדהימה - כבר בתחילת השבוע נסגרו הזמנות לשולחנות, ואלפים נותרו לעמוד בצפיפות. באותו לילה, בגדה האחרת של העיר, זימר ג'סטין ביבר בפארק חצי ריק.

אבל הצלחת הפרויקט לא מספקת את פרופ' דניאל זייפמן, נשיא מכון ויצמן למדע. הוא נשמע מתוסכל מכך שתשומת לב רבה יותר מופנית ל"בחור הצעיר הזה ששר" ולמתמודדי "כוכב נולד". כמי שקיבל על עצמו את המשימה להביא את המדע אל הציבור, מבחינתו הפשיטה על מקומות הבילוי של תל אביב היא רק ההתחלה.

"המהפכה רק התחילה"

פרופ' זייפמן (52) נבחר לתפקיד נשיא המכון כשהיה בן 46 בלבד. הפיזיקאי שעוסק במאיצי חלקיקים, באטומים, במלכודת אלקטרוסטטית, מדבר בראיון ל"גלובס" על חינוך וחשיבותם של לימודי הרוח, על מהפכות חברתיות וגידול ילדים, על מחקר בסיסי ואפשרות לחיים בכוכבים אחרים, ועל סקרנות וארץ האפשרויות הכי גדולות (ישראל).

"נראה לי שמגיע לציבור לדעת מה זה מדע", אומר פרופ' זייפמן בתשובה לשאלה למה הקשר עם הציבור חשוב לו כל כך. "המכון הזה ממומן בכספי ציבור, 30% מתקציבו הם מקופת הציבור. נראה לי שמגיע לו לדעת מה אנחנו עושים בכסף שלו".

- בין כה אף אחד לא שואל אותנו לאן להעביר את הכסף.

"זה לא משנה. העולם שאנחנו חיים בו הופך ליותר ויותר טכנולוגי ומדעי. אנשים לא שמים לב לכך שהמדע ופיתוח הטכנולוגיות משנים לחלוטין את המרקם החברתי, משנים לחלוטין את הצורה שבה אנחנו חיים. דוגמאות? אינטרנט, טלפונים סלולריים, טיפול בחולים. לפני 100 שנה הייתה תוחלת החיים 42 שנה, היום היא 82. ההכפלה הזו יוצרת שינוי חברתי אדיר, יש בה יתרונות ובעיות שמקורם אחד: מדע. המדע הוא הוא המהפכה האמיתית בחברה, ואנחנו רק בתחילתה".

- איך כל זה מתחבר לאלכוהול, סיגריות ופאבים בתל אביב?

"אני מודאג מכך שהחברה לא מודעת לשינוי ולא מבינה אותו. דמוקרטיה לא מסתכמת בזה שיש כנסת ומותר לשים איזה פתק עם אות פעם בכמה זמן. דמוקרטיה היא העובדה שהאוכלוסייה יודעת לבחור מה טוב לה. כדי לבחור נכון, היא צריכה לדעת.

"בבחירות בארה"ב הצביעו בעד או נגד ברק אובמה גם תוך התייחסות לעמדותיו בנושאים כמו תאי גזע והתחממות גלובלית. בבחירות בגרמניה דיברו על דרך הפעולה של כורים גרעיניים. אלה נושאים אדירים בחשיבותם לבני אדם ולחברה. בעשורים הבאים, הצורך בידע בסיסי במדע יהיה קריטי לחברה".

פרופ' זייפמן מביא כדוגמה ביקור אצל רופא - סיטואציה שרלוונטית לכל אחד. "אנשים הולכים לרופא ומבינים רק רבע ממה שהוא אומר", הוא מסביר. "סי.טי.? MRI? אולטרסאונד? מה יותר מסוכן ומה פחות? מה מזיק ומה לא מזיק? לבסוף הפרט צריך לבחור. איך אני אבחר אם אני לא יודע? אני רוצה להתקרב לציבור כי אני מאמין שזכות הציבור לבחור מותנית בזכות הציבור להבין, שמותנית בזכותו לדעת. אני מרגיש שאני אחראי לזה שיידעו, שיבינו".

"הסקרנות היא קריטית לאנושות"

- במשך הרבה שנים שידרתם ריחוק: עזבו אותנו בשקט, תנו כסף, תנו לחקור. עכשיו שלחת מדענים להרצות מול כוסות בירה. הכרחת אותם?

"מה פתאום? את יודעת איזו הצפה הייתה לי פה?"

- שמא רצו למצוא חן בעיני הנשיא?

"הדבר האחרון שבן אדם בכלל וחוקר בפרט צריך לעשות זה למצוא חן בעיני הנשיא. הם עושים את זה מה-זה בשמחה. בהתלהבות. ונעשה את זה כולנו עוד ועוד ברחבי המדינה".

- יש סוג של ריחוק שגם אתם כנראה בחרתם בו, כאילו אתם מורמים מעם.

"די בזה שזו התחושה בציבור כדי להוכיח שיש משהו שאנחנו לא עושים נכון. זו הסיבה שאנחנו יוצאים לציבור. אנחנו לא עושים את זה מספיק, מודה באשמה. לא משקיעים בזה מספיק, לא מסבירים מה זה מדע, כמה יופי יש בו. זה היקום. אנחנו חיים פה".

- חשבנו שאתם "עכברי מעבדה", ועכשיו אתה רוצה להיות גורם מעורב בחברה. זה אומר שגם לחברה מותר להתערב במגדל השן שלך?

"אני אהיה קצת בוטה: זה צריך להיות מגדל שן חד-כיווני. החשיבות והחוזק של מגדל השן הם בעצמאות החוקר. החוקר המדען צריך לעבוד על פי מה שמעניין ומסקרן אותו. הציבור לא צריך להשפיע על מה שהחוקר עושה. אני נגד הדבר הזה. נגד השפעת הממשלה או גורמים שמנסים לכוון. המדינה שלנו היא דווקא מקום לא רע בכלל במובן הזה. יש פה הרבה חופש, אפילו הרבה יותר מאשר באירופה.

"הגילויים הגדולים ביותר במדע לא התקבלו תוך ניסיון לפתור בעיות ידועות. לא גילו את הלייזר כדי שנוכל לשמוע מוזיקה בתקליטור. לא גילו את קרני ה-X כי רצו צילומים. לא גילו את האינטרנט כי מישהו רצה להזמין כרטיס טיסה באמצעותו. הגילויים קרו כי השתמשנו בתכונה שיש לאדם, בניגוד לחיות - סקרנות טבעית. היא המנוע העיקרי. הסקרנות הזאת היא הכי קריטית למדע ולאנושות".

- האם סקרנותו של חוקר ביחס לנושא מסוים היא הצדקה להקצאת תקציבים ציבוריים?

"היא לא הצדקה מספקת, אבל היא הצדקה תבונתית. שלושה דברים צריך חוקר כדי שיעשה משהו נכון: ידע, סקרנות, להט. בלי זה - זה לא עובד. נושא המחקר פחות חשוב. כשאנחנו בודקים את איכות החוקר והמחקר, לא בודקים אם הוא משפיע, לא אם הוא יתבצע בתוך כמה חודשים או שנים ולא אם הוא מייצר פטנט חדש שמרפא סרטן. המבחן הוא אם מה שהוא עושה מעניין, מוערך ואיכותי".

- מי מחליט, הנהלת המכון?

"הקהילה המדעית העולמית מחליטה, והנהלת המכון היא חלק ממנה. משתמשים בהערכה הבינלאומית שנה אחרי שנה, כדי לדעת אם מה שהחוקרים עושים פה הוא באיכות גבוהה. המדע למד, לאורך הרבה מאוד שנים, שאין דרך להשליט או לכוון מהפכות מדעיות וגילויים יוצאי דופן. לא יכולים לומר מתי או היכן זה יקרה, אבל רוב הזמן אנחנו כן יכולים לומר אצל מי זה יקרה. זה ההבדל בין מדע למחקר תעשייתי שמתמקד ב'מה', במטרה. אנחנו 'מפוקסים' על המי. אנחנו יודעים שהגילויים הגדולים והמהפכות הגדולות נבעו מבני אדם סקרנים".

כדוגמה, מביא פרופ' זייפמן את גילוי החשמל. "במאה ה-15 קיבלנו אור מנרות. אפשר לעשות מחקר על נרות ולפתח אותם, שיהיו יותר גדולים, יותר טובים, מרובעים, צבעוניים וחסכוניים. אבל מזה לא יצא חשמל. התעשייה אומרת לחוקר שלה: תעשה לי נרות יותר טובים עם ריח ופחות עשן, וזה מה שהיא מקבלת. אני, המדען החוקר, הולך לחקור את הטבע רק כי זה מעניין אותי. מי שגילה את החשמל, שהביא למהפכה חברתית, לא חיפש נרות".

מדע - עניין של תרבות

הסקרנות שמובילה לחדשנות היא עניין של תרבות אישית, אומר פרופ' זייפמן ("אני יכול לקחת ילד מוכשר לאוניברסיטה הכי טובה - ולא תהיה שם חדשנות; אני יכול לקחת ילד שיודע הרבה פחות והוא יהיה מדהים"), אבל היא מושפעת גם מתרבות מקומית. "עבדתי בגרמניה הרבה שנים, מדובר במעצמה מדעית עולמית. המקום פנטסטי, אבל האופי אחר. עושים שם מדע באופן אחר. שאל אותי נשיא גרמניה דאז איפה המחקר המדעי טוב יותר - בישראל או בגרמניה. שאלתי אותו, היית כבר בישראל? אמר לי, 'כן, בטח'. נהגת בכביש בישראל? אמר לי, 'כן, בטח. לא היה קל'. אז אמרתי לו, שמע, מדענים ישראלים עושים מדע כמו שמדענים ישראלים נוהגים. מדענים גרמנים עושים מדע כמו שמדענים גרמנים נוהגים. זו תרבות. למה אנחנו נוהגים כך בכביש, את חושבת?"

- למה?

"כי זאת התרבות שלנו. לא עוצרים באור אדום, לא עוצרים בתמרור עצור. בכביש זה נורא, במדע - זה פנטסטי. המדע הנפלא שאנחנו עושים כאן - זו התרבות שלנו. זו התרבות שאליה אנחנו מחנכים את ילדינו הצברים".

- אתה מדבר הרבה על חינוך. אמרת פעם שאיש חינוך חשוב מרופא.

"אנחנו מקדישים את כל זמננו בללמד את הילדים משהו, אבל צריך רק למצוא את הדרך שבה הילד יהיה סקרן ללמוד. המורה היא הדמות החשובה. ממש לא חשוב אם היא או הוא מלמדים את החוק השני של ניוטון או את ההיסטוריה של המהפכה הצרפתית. מי זה האדם הזה העומד במרכז הכיתה? אל מי הילדים מפנים מבט הרבה שעות ביום? ילד לא רוצה להיות מדען כי הוא יודע מה זה מדען או עורך דין כי הוא יודע מה זה. הוא רוצה להיות כמו מישהו.

"אני לא בחרתי להיות מדען כי ידעתי מה זה להיות מדען. אני רציתי להיות כמו האנשים האלה, כמו המורה שלי לפיזיקה. המורים שלי נראו לי כמו חלוצים שחופרים בטבע, נכנסים פנימה ומגלים סודות".

פרופ' זייפמן מעיד על עצמו שלא היה תלמיד טוב, אבל כבן למהנדס חשמל, חיכה לו בבית "מגרש משחקים אדיר", כדבריו - החדר במרתף שבו עבד כחשמלאי. "כל ערב הייתי יורד למטה ומשחק", הוא מספר. היו שם לוחות חשמל וחוטים לחבר. עולם קסום. רציתי לשחק ולדעת מה אבא שלי עושה".

- ואיך גידלת את הילדים שלך?

"אני חושב שהילדים שלי מרגישים נוח לשאול שאלות בכל מקום שהם נמצאים. לימדנו אותם שאין שאלות טיפשיות, יש רק תשובות טיפשיות".

"השמים הם הגבול"

פרופ' זייפמן הוא עדות לכך שלא נולד כאן. הוא עלה לישראל מבלגיה בגיל 20, בעקבות אחותו. הוריו עדיין חיים בבלגיה. עוד לפני שעלה לארץ, בחופשות הקיץ היה מגיע למחנות עבודה בקיבוץ יסעור. "עבדתי בכותנה, אבל ידעו שאני מבין משהו בחשמל, אז הייתי גם החשמלאי של הקיבוץ", הוא מספר. "הלכתי לחלוב פרות, ונהניתי. ב-77' הייתה הפעם הראשונה שבאתי, ונדהמתי משני דברים: החברה פה הרבה פחות מובנית מהחברה האירופית או האמריקנית, והיא מאפשרת לאיש צעיר הזדמנויות יוצאות דופן. בארץ לא מבינים את זה, זו ארץ ההזדמנויות הכי גדולות. יש פה הרבה יותר הזדמנויות מאשר באירופה ובארה"ב.

"באתי לקיבוץ וראיתי ילדים בגילי, בני 18, עם נשק על הגב, בני 19 מפקדים על אחרים. מי ששומר עלינו מפני המטוס הסורי שממריא מדמשק ורוצה להפציץ אותנו זה כמה ילדים וילדות שעומדים באיזה מגדל. זה נתן לי תחושה של דבר מעניין, נפלא. זה האופי שלי. אני רואה הזדמנויות ואוהב לנצל אותן, אני סקרן. אשים את היד שלי באש כדי להרגיש אם באמת חם. במדינה הזו השמים הם הגבול. אני דוגמה לזה".

לאחר שעלה לארץ, למד פרופ' זייפמן פיזיקה בטכניון ושירת בצבא. הוא מספר שבבלגיה היה חניך השומר הצעיר במשך 12-13 שנה והושפע רבות מערכי התנועה. "כל החינוך שלי משם. יש לי הערכה מאוד גדולה לכלים שקיבלתי מהחבורה הזאת - הצורך לחיות יחד, לחיות ולהתקיים בקבוצה. המחויבות החברתית של תנועות הנוער שם היא קריטית לילדים. אנחנו חייבים לאפשר לילדינו את המסגרות האלה. הבת שלי עשתה שנת שירות באופקים. מבחינתי זה היה פנטסטי".

- זו הייתה הוכחה שהצלחת בגידול הילדים.

"היא אמרה שלפני הגיוס לצבא היא רוצה לעשות שנת שירות ושאלה, אתה מסכים? כמעט בכיתי. מה זה 'אני מסכים?' אני מאושר!".

"חובה להשקיע בספרות"

במקביל להכפלת תוחלת החיים, גדלה גם היכולת לבצע הרג המוני, והדבר מעלה את השאלה אם ראוי לפתח כל דבר, שהרי אם לא היו מפתחים כלי, אי אפשר היה להרוג. "זו שאלה שצריך כל הזמן לחשוב עליה", אומר פרופ' זייפמן. "בעיקר בתחום הביולוגיה, בעתיד הדברים יהיו עוד יותר בעייתיים. צריכים לחשוב היטב מה החברה עושה במידע הזה. אני טוען שהחברה אחראית לשימוש בידע שהאנושות מפתחת. לנסות לעצור את הידע והגילויים - זה דבר כמעט בלתי אפשרי. עם זאת, המדען הוא אכן איננו האיש הטוב ביותר לקבל החלטה מה עושים במה שהוא מגלה.

"לכן כל כך חשוב וכל כך קריטי להשקיע במדעי האנושות. כנשיא של מכון מדעי, אולי הייתי צריך לבוא ולומר, תשקיעו את כל הכסף במדעים, אבל לא. חובה אנושית ממדרגה ראשונה להשקיע בספרות, בפילוסופיה, לממן לימודים בהיסטוריה ובשפות, במדעי הרוח".

- יש שיטענו שהתקציב מוגבל, ולכן נכון לסבסד את לימודי הרפואה וההנדסה, שבהם יש חוסר, ומי שרוצה ללמוד ספרות - שיממן בעצמו.

"חס וחלילה. נגלה תגליות ונפתח יופי של תרופות, אבל נהיה חברה שכל דבר שהיא תעשה זה לקחת גלולה כדי לחיות טוב? הנפש היא לא בגלולה. אם לא נשקיע ברוח, אם לא יהיו פה תיאטרון וקולנוע, וספרים ואנושות ופילוסופיה ברמה הכי גבוהה, זה לא יהיה שווה שום דבר. זה קטסטרופה. איזה עולם נפתח אם רק נעשה מדע וטכנולוגיה? מעבר לזה, רק חברה אנושית שיש בה שירה וציור, מוזיקה ופילוסופיה יכולה לקבל החלטות נכונות וטובות בשאלה מה לעשות עם מה שאנחנו המדענים מפתחים".

"אני סתם מדען מבריק"

לפרופ' זייפמן חשוב להבהיר שמכון ויצמן לא מוכר את הידע שלו; הוא מקבל תמלוגים רק על מוצרים שכבר מצויים בשוק. "יש בזה משהו לא נכון אתית", הוא אומר, "הציבור הרי תומך בי - איך אני יכול למכור את הידע של הציבור לחברה פרטית? חוץ מזה, אני הרי לא יודע אם החברה העסקית באמת תייצר בעזרת הידע הזה משהו טוב. לדוגמה, חברת תרופות - אפשר שהיא תקנה מאיתנו את הידע רק כדי להקפיא אותו, כי הוא מתחרה בפטנט שלה".

- וכאשר מתקבלים תמלוגים, גם המדען מקבל תמורה?

"בוודאי. לא רק כדורגלן צריך להיות עשיר, גם מדען. לא רק זמר צריך להיות עשיר, גם מדען. זו לא בושה לומר זאת".

- למה אתה מתגונן?

"אני מתגונן, כי אני חושב שהחברה לא מבינה את זה. אנשים מוכנים לשלם הרבה כסף כדי לקנות כרטיסים להופעה של הבחור הצעיר הזה, איך קוראים לו? (הכוונה לג'סטין ביבר - סק"ל). אני כועס. אין לי שום דבר נגד הבחור הזה, זה בסדר גמור שישיר, אבל אני חושב שיש פה חוסר איזון אדיר בדברים שהציבור מוכן להשקיע בהם. אני חושב ששירה זה פנטסטי, וזמרים זה נפלא, אבל אני רוצה לראות אותה התלהבות גם ביחס למדענים, אני רוצה לראות את המדינה מתייחסת אחרת למדע. עזבו את מכון ויצמן. אני חי בתוך עמי ואת יודעת מה חושבים עליי פה. תראי איזה ואוו זה 'כוכב נולד', ואני, אני סתם מדען מבריק".

- אני חושבת שיש פה הערצה רבה למדענים, אבל גם ספקנות גדולה, שנובעת מזה שאנחנו לא ממש מבינים מה אתם עושים.

"אני לא בטוח שאת צודקת. אני רואה שמספר הילדים שהולכים ללמוד מדע קטן כל הזמן. אני רואה את התור הענק שיש לאודישנים של 'כוכב נולד' ואת התור הקטן לבגרות 5 יחידות בפיזיקה או בכימיה".

"זה לא קורה רק בישראל, זה קורה בכל העולם, אבל כאן זה ישראל ואין לנו משהו אחר למכור חוץ מאת הראש שלנו. ההצלחה של המכון הזה ושל המדע בישראל כולה נובעת מ-4,000 שנות היסטוריה של העם היהודי. אני באמת חושב כך. זה הצורך ההיסטורי של העם היהודי להיות משכיל. הרבה לפנינו יצרו את הבסיס האינטלקטואלי הזה, התרבותי. אני חושב שהשאלה היא אם נוכל להמשיך כך".

- ומה התשובה לכך?

"כרגע לא ברור לאן זה הולך, האם אנחנו אכן מצליחים לחנך את האנשים שיהיו להם הכלים הטובים ביותר ויוכלו לעשות במדעים מה שהם רוצים? אני לא בטוח שאנחנו מצליחים. יש פה איזה מחסום שהפך למילת גנאי. נקרא לו 'אליטיזם'. אליטה, לטעמי, היא דבר נהדר. היא מצוינות. משום מה זה תורגם פה לדבר שלילי שמייצר פער חברתי.

"אליטיזם ומצוינות הם קריטיים, בלעדיהם ילדים ואנשים לא שואפים לשום דבר - לא להיות הפילוסוף הכי טוב, לא האיכר הכי טוב, לא החשמלאי הכי טוב. מה הופך אדם לאיש שרוצה להיות הכי טוב? הסביבה. כשמדען חוזר מחו"ל, הוא חייב לקבל את התחושה שהחברה רוצה אותו כי הוא הכי טוב, ולכן היא מדרבנת אותו ונותנת לו גיבוי. כשפרופ' עדה יונת קיבלה פרס נובל, כולם פתאום התעוררו, אבל זה מאוחר מדי. אנחנו חייבים להתעורר קודם, להעריך את האנשים האלה לאורך הדרך ולא רק כשמקבלים פרס בינלאומי".

"לא בטוח שאנשי עסקים מתעניינים במחקרינו"

עולם העסקים רחוק מעולמו של פרופ' זייפמן. "עולם העסקים דורש הצלחה מהירה. הבורסה מחר, הדיווח בעוד שבוע. אני חי בטווחים של 20 שנה", הוא אומר. "מצד אחר, אני כמכון מייצר את הדבר הכי יקר לעסקים - את האנשים, את הדוקטורנטים שיוצאים מפה. 90% מהם מגיעים לתעשייה ומניעים את הרעיונות האלה שבסוף אולי אנשים אחרים יתעשרו מהם, אבל לא המדענים עצמם. אנחנו מגדלים את האנשים שמייצרים את היכולת הטכנית, ההנדסית והמדעית שיש לנו במדינה. היא לא נולדת מהעסקים".

- הם נהנים ממנה.

"בדיוק. אז אני רוצה לראות שהקשר הזה מתקיים, שאנשי הכלכלה והעסקים יבינו את התפקיד שלנו. אני לא מסוגל לתת להם פתרון לבעיה של היום, אבל המכון, הטכניון והאוניברסיטאות נותנים להם את מקורות המחר. נראה שלא ממש ברור להם מה אנחנו עושים, ולצערי לא בטוח שזה מעניין אותם".

- מה היית רוצה שיקרה, מבחינה מעשית?

"שהתעשיה תשקיע גם במחקרים לטווח ארוך. זה לדעתי התפקיד שלה. למשל, הסטודנטים שלנו. לכל הסטודנטים שמגיעים לפה - תארים שני ושלישי - אנחנו נותנים מלגות. סטודנט לומד במשך 7-8 שנים במכון ויצמן, וצריך לחיות ממשהו אם רוצים להביא אותו לרמה שהתעשייה תגיד 'ואוו! אילו אנשים!' הם בני 30 ויותר, הם עשו צבא, יש להם משפחה, ילדים. הם בחרו בדרך הקשה. אני חושב שמגיע לחברה, בעיקר לאלה שהולכים ליהנות ולנצל, במובן הטוב של המילה, את המוח של האנשים הללו, שתהיה פה איזו מערכת שתתמוך בגופים שמייצרים את ההון האנושי הנדיר הזה".

- תגיד באופן ברור יותר.

"אני רוצה לומר לכם, אנשי הכלכלה והעסקים, שאם אתם מדברים על תרומה לחברה, הביאו בחשבון גם את האפשרות להשתתף במלגות; תעניקו מלגות לתחומים שיש לכם עניין בהם. קודם כל תפתחו סקרנות לגבי מה שאנחנו עושים, ואחר כך הכול כבר יזרום כמו שצריך".

"אני בספק אם אין חיים מחוץ לכדור הארץ"

מאות צעירים יותר וצעירים פחות ישבו, עמדו, נתלו על החלונות ועמדו בחוץ, ברחבה מאולתרת וחריבה מחוץ לפאב בשדרות רוטשילד. הם באו לשמוע את הפרופסור, בחולצת טריקו עם לוגו של "מדע על הבר" וכוס בירה בהישג יד, מדבר ועונה על שטף שאלות נלהבות על האפשרות לחיים מחוץ לכדור הארץ.

- יש או אין?

"ברור שאני לא יודע לומר בוודאות אם יש או אין, אבל, וזה השינוי הגדול, אם הייתם שואלים אותי לפני 15 שנה, התשובה שלי הייתה: אני בספק רב אם יש. היום התשובה שלי היא: אני בספק אם אין. אני מעריך בסבירות גבוהה שיש. זה השינוי הענק".

- אתה מדען, לא בעל דמיונות, על מה אתה מתבסס?

"חיים יכולים להתפתח רק על פלנטות, לא על כוכבים. על כוכבים כמו השמש, שיש מיליארדים מהם ביקום, אי אפשר לקיים חיים, כי הטמפרטורה בהם כל כך גבוהה, שכל חומר ביולוגי יישרף. עד לפני 15-20 שנה ידענו רק על תשע פלנטות. בדקנו, כי הגופים האלה מספיק קרובים, וראינו שעליהן אין חיים, שהסיכוי לכך קטן מאוד, אך ב-15-20 שנים האחרונות גילינו מאות פלנטות נוספות שמסתובבות סביב שמשות, מערכות שדומות למערכת שלנו. אם פעם היו בידיעתנו תשע פלנטות ועכשיו יש כמעט אינסוף, הרי הכפלתי את הסיכוי לחיים מחוץ לכדור הארץ. השינוי הזה נובע רק מזה שפיתחנו טכנולוגיות אופטיות ולא אופטיות שמאפשרות לנו להסתכל לשמים ולראות רחוק".

- מה השלב הבא?

"קודם כול, אנחנו יודעים שיש פלטפורמות שאפשר אולי לפתח בהן חיים. שנית, ואנחנו תוהים בזה הרבה מאוד שנים, זה לנסות להבין מה זה חיים. מדובר כנראה באיזה תהליך, ואנחנו לא מצליחים להסביר לעצמנו מהו התהליך הזה.

"אני מדבר על חיים כעל תא או על אמבה, הדבר הכי קטן שחי וזז ועושה. חיים כמושג ביולוגי, זה נושא מרכזי במדע. אבל למדען יש בעיה כי יש לו רק דוגמת חיים אחת. צריך לעבוד על זה הרבה".

- למה צריך?

"כי זה נורא מעניין. כי אנחנו למדנו שכשזה נורא מעניין, אפשר לגלות בדרך דברים מאוד מאוד חשובים שיפתרו לאנושות המון בעיות".