מתלבש על איטליה

עירום או לבוש, ג'יימי אוליבר כבר מזמן אינו "עוד שף". אפילו המילה השחוקה מותג כבר לא ממש מתאימה לתאר בה את כל פועלו של הבריטי הקופצני (לשעבר?) הזה. הפרא-אדם הטלוויזיוני הזה כבר אינו ילד, ועדיין הוא מגיח וצץ מכל מקום.

השילוב המוזר בין מי שהציג פעם שחיטה של טלה בשידור חי לבין המטיף הגדול לתזונה בריאה שאוליבר הפך להיות בשנים האחרונות הוא ללא ספק שילוב בעייתי מאוד, גם למי שמבין את מה שעומד מאחוריו.

עם כל הכוונות הטובות, לא יהיה זה חריג לחשוד באוליבר שכבר מזמן אינו רואה דבר מלבד כסף. זה מה שקורה בדרך כלל למישהו שמרוויח כל-כך הרבה. הדרך לגיהינום רצופה, כידוע.

ובכל זאת, שווה לדפדף קצת בספר הזה, שיצא לפני כשנה, ולהבין שמתחת לג'ל ולקוצים המעוצבים בבלונד ומאחורי החולצות הוורודות (ולא פלא שאוליבר הוא "השף העירום", האיש פשוט מתלבש איום ונורא, אפילו בשביל אנגלי), מסתתר טבח רציני, פרפקציוניסט, שאינו מוותר על ההנאה על חשבון הדיוק ולהפך.

נסו את מתכון הפיצה שלו, אם להזכיר רק אחד ממאות המתכונים המוצלחים המתחבאים בספר, ותבינו שאף אחד לא עיגל פה פינות למענכם. "איטליה של ג'יימי" הוא לא רק כיף גדול ומעוצב להפליא, זהו ספר בישול מצוין ומומלץ בחום.

ושמישהו ייתן לאיש מראה.

איטליה של ג'יימי. הוצאת כנרת ומודן, 2010, 98 שקל.