יש לנו עימות קשה עם הפלסטינים, ודווקא משום כך חשוב שלא נעוות ונסלף את העובדות הנוצרות במהלכו. אחד התנאים העיקריים להצלחה בעימות כזה הוא לדעת מה קורה. לדעת במובן של עובדה, לא של פנטזיה, בטח לא של עיוות המציאות. בשביל זה מחזיקות מדינות מוסדות מודיעיניים, כדי לדעת את עובדות האמת. אם אנחנו עוטפים את עצמנו בממצאים לא נכונים, המאבק שלנו יהיה לא צודק, ובעיקר לא יעיל.
איך בדיוק זה יועיל לנו אם נטען, ונחזור ונטען, שבן יוסף לבנת "נרצח" בכניסה לקבר יוסף? יכול להיות שזה מתאים לאנשים מסוימים, שבעיניהם נטילת חיים של יהודי בידי פלסטיני היא רצח, בעוד נטילת חיי ערבי באותן הנסיבות בדיוק, היא "רק" הריגה בתום לב? מותו של לבנת בן יוסף הוא ללא ספק אירוע טרגי, כמו כל מוות של כמעט כל אדם. אבל רצח?
רק להתפלל?
בן יוסף פרץ את המחסום שהקימה המשטרה הפלסטינית. הדבר הזה נקבע לא רק על פי עדויות הפלסטינים, אלא על פי ממצאי צה"ל. אז אומרת השרה לבנת, דודתו של בן יוסף, ש"הוא לא היה חמוש ורצה רק להתפלל". מה זה קשור? אם פלסטיני פורץ מחסום של צה"ל כדי להתפלל במסגד כלשהו בישראל, האם לא יירו בו? האם אנחנו לא מצפים מצה"ל שינהג כך כדי לשמור על ביטחוננו? מה האלטרנטיבה? לתת לפורץ המחסום להמשיך בדרכו, כאשר קימת אפשרות שמניעיו אינם כשרים? איך יכולים שומרי המחסום לדעת אם לפורץ יש נשק, או מה כוונותיו?
זה שלבן יוסף לא היה נשק, זו עובדה. אבל האמנם מטרתו הייתה "רק" להתפלל? האם ההתנהגות שלו, הצהלות, הריקודים, לא מלמדת גם על רצון לעשות פרובוקציה? יש מחלוקת בין ישראל לפלסטין לגבי הריבונות על הקבר. האם לבן יוסף וחבריו לא הייתה גם מטרה פוליטית של קביעת עובדות בשטח?
השרה פגועה ופוגעת
אבל השרה לבנת טוענת, וחוזרת וטוענת: "זה היה רצח, פיגוע". והיא אומרת זאת לאחר שצה"ל כבר קבע שזו אינה האמת, ולאחר שמשתתפים אחרים בפריצה לקבר יוסף כבר הועמדו אצלנו לדין.
כאשר בנתונים אלה זועקת חברה בממשלה "רצח" - האם זו אינה הסתה? האם חברה בממשלה רשאית להתבטא בחוסר אחריות כאשר מדובר באסון אישי? האם אין זו גם פגיעה בחיילי צה"ל הנוהגים באותה הצורה בסיטואציות דומות?
אוהב אלוהים ואדם?
"אוהב אלוהים ואדם" - הגדירה שרת החינוך לשעבר את בן אחיה. אוהב אלוהים? בדרך הקיצונית שזה בא לידי ביטוי, לא בטוח שאפשר להשתמש במילה אהבה. יותר מדויק לומר שהוא עבד את אלוהיו.
ולגבי "אוהב אדם" - לפי דיווח עיתונאי, בן יוסף כבר ביקר בקבר ארבעה ימים לפני שנורה למוות. הוא רקד "בפרצוף זורח", ושר "נקמת דם עבדיך תשפוך" ("ידיעות אחרונות", 26.4.11). יש כאן נקמת דם, שפיכת דם. אהבת אדם לא מצאתי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.