המכורים למשכנתא

פה ושם פורץ לו האבסורד בשיא התגלמותו: נגיד בנק ישראל - היחיד שיכול באמת לשלוף וגם לירות, ושאינו מוגבל כמו ראש הממשלה והשרים במחסומים פוליטיים וביורוקרטיים - רוצה לצנן את שוק המגורים הרותח; הוא גם מוטרד מכך שבינואר ובפברואר המשיכו מחירי הדירות לטפס בקצב חודשי של 1.7%, אבל נאלץ לדחות את הבשורה ולחכות עם שפיכת המים הקרים עד אחרי הפסח, "כדי שלא להעכיר את אווירת החג".

במילים אחרות: סטנלי פישר יודע שרוב הישראלים מעדיפים דירה ב-2 מיליון שקל, אבל כזו שהם יכולים לגייס כנגדה חוב של 1.8 מיליון שקל (ועסקאות כאלה מתבצעות גם כיום), מאשר דירה ב-1.5 מיליון שקל, שתכריח אותם להביא מהבית 400 או 500 אלף שקל.

כמו רבים בעולם המערבי, גם הבנק המרכזי שלנו מתמודד עם העובדה שאזרחי המדינה התאהבו והתמכרו לחיים עם חובות עתק, שיושבים אצלם בבית (תרתי משמע). מה שהיה חסר לנו בערב חג זה שנגיד בנק ישראל יאמר לנו שאנחנו חיים הרבה מעבר ליכולתנו. רק שייתן לנו ללוות כמה שיותר, ואנחנו כבר נסתדר עם הקוף החדש שיתיישב לנו על הגב.

הצרה היא שמדובר על הרבה יותר מסתם התמכרות מוכרת לחוב. על פי המסתמן, בנק ישראל לא מתכוון להורות, חלילה, על צמצום היקף החוב של רוכשי הדירות הפוטנציאלים, שאמור לתרום להורדה או לכל הפחות להקפאה של מחירי הדירות. בסך הכול מאותת פישר שהוא רק יגביל בקרוב את גובה המשכנתאות שנלקחות בריבית פריים - זו שצמודה לריבית בנק ישראל, שכבר עלתה פי שישה בתוך שנה וחצי (מ-0.5% ל-3%) - ל-40% מערך הנכס.

במילים אחרות: פישר, החושש לאווירת החג, כבר הבין שמרבית הישראלים מעדיפים לקחת הלוואה בהחזר חודשי של 3,500 שקל - שעלול בסבירות מאוד גבוהה לקפוץ במהירות ל-4,500 שקל לחודש ומעלה - מאשר הלוואה בהחזר חודשי קבוע של 4,000 שקל, אבל שלא מציעה שום נסיעה ברכבת הרים.

וזו כבר בהחלט המצאה ישראלית שלנו. כשחיים במזה"ת, ודאי כשכול השכנים שלנו משתוללים, בישראל מעדיפים שלא להסתכל מעבר לקצה האף. תנו לנו הלוואה בזיל הזול כאן ועכשיו, ולא חשוב שמדובר על חוב הפרוס ל-30 שנה קדימה, ואל תספרו לנו שאו-טו-טו הריבית מזנקת, ושלטווח ארוך ממילא אין שום היגיון כלכלי ליטול את מסלול הפריים מעבר לרף של 40%.

אקדח קפצונים

רק שבשורה התחתונה, הבעיה הכי גדולה של פישר היא שהנשק שלו יורה בינתיים קפצונים. בהתחלה נבהלנו והתרגשנו מהרעש שהוא עשה, אבל בהדרגה התרגלנו לרעשי הרקע ולפזמון הישן, וגם פישר עצמו נוכח לדעת שעולם כמנהגו נוהג.

כך היה ביולי אשתקד, כשפישר הגביל את ריבית הפריים לעד 60% מערך הנכס; כך היה בנובמבר, כשהועלתה הקצאת ההון הנדרשת למשכנתאות בריבית משתנה הגבוהות מ-800 אלף שקל, וכך עשוי להיות גם כעת, אם פישר ייעצר בהגבלת המשכנתאות בריבית פריים ובעוד קצת נו-נו-נו לבנקים למשכנתאות.

בשוק קטן כל כך, של 25 אלף דירות חדשות שנבנות ונמכרות ברחבי הארץ מדי שנה, מדובר על מעט מאוד "פראיירים" שצריכים להתפתות למחירים הגבוהים. אותם "פראיירים" שקונים דירה חדשה במחיר אסטרונומי, מפמפמים את המשך העליות בשוק - ורק הופכים את הבאים בתור לפראיירים החדשים שישלמו יותר בפירמידת הדירות, זו שלועגת כבר שלוש שנים דווקא לעקשנים שנשארו בחוץ.

כי כשמניית העם יורדת בבורסה ב-30% בתוך 12 חודשים, וכשחיסכון סולידי בבנק מציע לכל היותר 3%, כבר אין מי שיטען בקול שעדיף לתת להון העצמי לשכב בהשקעות אלטרנטיביות, במקום להיות מושקע בארבעה קירות - שכבר העלו את ערכם ב-40% בשלוש השנים האחרונות.