הקלות הבלתי נסבלת של ההסתכנות

בכל פעם כשמישהו יוצא לטייל באזור אסור איפשהו בארץ ונתקע על צוק, בשטח אש או בשטפון, מוקפצת יחידת החילוץ המקומית, הכוללת מסוק, אנשי צוות, ורכבי כוננות, כדי לחלץ אותו. פעם אחר פעם עולה הטענה שמשלם המסים לא צריך לכסות את ההוצאות האדירות האלה. מי שעובר על הוראות הבטיחות ביודעין, שיכניס את היד לארנק, וישלם.

כשמדובר בטיסה לחו"ל המצב הפוך. אף אחד לא לוקח צ'אנס. כל ישראלי בר-דעת או קל דעת, יודע שאם לא יעשה ביטוח טוב, הוא עלול לשלם עשרות אלפי דולרים, לעיתים מאות אלפים, כדי שמישהו יחלץ אותו מסכנה. אבל בארץ? מה אכפת. אני אעשה שטויות שיעלו המון כסף, ומישהו אחר ישלם עלי.

להסתכנות ביודעין, שמאפיינת, לצערי, ישראלים לא מעטים, יש בכל פעם תירוץ אחר. פעם עוברים על תקנות הבטיחות והבטחון, כדי לראות נוף יפה, או לחוות את חדוות אקסטרים מרגשת, ובפעמים אחרות מתעלמים מהוראות הביטחון ובטיחות, כדי להגיע לאתר קדוש. כך היה במקרה של בן יוסף לבנת ז"ל, שנרצח ביריות פלסטינים בקבר יוסף.

אין עוררין על כך שלקברים שונים, בעיקר אלה הנחשבים לקברי "אבות ואמהות" האומה, יש משמעות עצומה עבור רבים, המאמינים שתפילותיהם נשמעות היטב על-ידי הקב"ה דווקא כשהן נאמרות שם.

ועדיין, משחקי המחבואים עם חיילי צה"ל והשוטרים הפלסטינים, בהם השתעשעו בני ישיבת "שובו בנים" זמן רב במצוותו של הרב ברלנד, ראש הישיבה, מתאימה לנערים בני 16, שיוצאים לטייל בנחל עמוד בשש בערב, בלי מיים וסלולארי, ולא לבעלי משפחות עם ילדים.

הביקור השבועי בקבר בלי תיאום עם כוחות הביטחון, ובאווירת א"ש לילה, תוך שכשוך מקדים במעיין סמוך, עבד עד אותו לילה נורא בו שבו נרצח לבנת, רצח מיותר שיכול היה להימנע אם מישהו היה מפעיל שם שיקול דעת. אם לא האברכים בני העשרים פלוס, אז לפחות הרב שלהם.

בדיוק כמו המטיילים בעין גדי ורמת הגולן, כך גם המתפללים באתרים הקדושים האלה, שנמצאים אמנם בריבונות ישראלית, אבל ממוקמים בתוך אוכלוסייה פלסטינית עוינת, צריכים לשלם עבור ההוצאות של חילוצם מהאש.

לא יכול להיות שפעם אחרי פעם יוקפצו יחידות שלמות תוך סיכון חייהם של החיילים, מסוקים, משטרה ומג"ב, כדי להוציא את החבורה התורנית שהחליטה לבקר בקבר רחל, מערת המכפלה, או קבר יוסף, בלי ליידע אף גורם רלוונטי מראש. אם כל מי ששם פס על הוראות הביטחון והבטיחות, או להפך, היה יודע שכל יציאה חסרת אחריות כזאת עלולה להכניס אותם לחובות עצומים, הוא היה חושב עשר פעמים לפני יציאה להרפתקאות כאלה.

כשמישהו בכנסת יחליט להרים את כפפה, ולחוקק חוק שיסדיר את הקלות הבלתי נסבלת של ההסתכנות, אפשר להציע לו יופי של ניסוח מאתר משרד החוץ, המזהיר מראש מטיילים היוצאים לחו"ל בהוצאות הצפויות להן באם יקלעו לסכנת חיים, וזה לשונו: "מדינת ישראל לא תישא בהוצאות כלשהן, כגון הוצאות רפואיות, חילוצים, העברת ארון נפטר ארצה, תשלום עבור בתי מלון, כרטיסי טיסה, שכירת שירותי עורך דין, תשלום ערבות או כל הוצאה כספית אחרת". וזה עובד. כולנו משלמים עבור ביטוח לפני העלייה למטוס. מסתבר כשרק כשאנחנו מסכנים את חשבון הבנק שלנו, אנחנו מסתכנים פחות.