עמרם מצנע חוזר מהמדבר

אנשים המצטרפים לפוליטיקה, או כאלה החוזרים אליה, נשאלים למה הם עושים את זה. לא תשמעו מאף אחד - ממש אף אחד - את התשובה שהוא עושה זאת כי בא לו, כי הוא אוהב פוליטיקה, כי הוא כמה לפרסום והשפעה וכל הדברים הנלווים לשירות ציבורי.

מה שכן תשמעו - שוב, מכולם ללא יוצא מן הכלל - זה את הדקלום הבא: אני רוצה לתרום למדינה, לציבור, לחברה, בקיצור - כולם מבקשים להצטרף לטובת הכלל, בכלל לא לטובת עצמם, ועל זה, כל הזכות לשרת את הציבור (כביכול) הם נלחמים כאילו חייהם תלויים בכך.

לאחר מכן, אם וכאשר הציבור לא רוצה יותר בשירותם, צריך להביא טרקטור כדי להזיז אותם מכסאותיהם.

אישיות ואופי

לכן, כאשר הפוליטיקאי מתחיל לדבר על רצונו לתרום, זה נשמע מגוחך ולא אמין. אבל בפוליטיקה של היום יש אדם אחד שיכול לומר זאת בלי להסמיק, ובלי להישמע כעוד שרלטן.

האדם הזה הוא עמרם מצנע. אני לא יודע אם האיש מתאים לפוליטיקה בכלל, ולעמוד בראש מפלגה בפרט. אחרי הכול, הוא כבר היה במקום הזה, ונכשל למדי. לא ברור אם יש לו את האישיות והאופי הדרושים למספר אחד. אבל הוא הפוליטיקאי היחיד שיש לו את האינטגריטי שלאחרים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, אין. מכל מקום הוא בוודאי היחיד שיש לו קבלות על כך.

הקבלה הראשונה קשורה לכישלונו כראש מפלגת העבודה. הוא עזב אז לא רק את התפקיד, לא רק את המפלגה, אלא גם את הכנסת ואת הפוליטיקה בכלל. היו כאלה שעשו זאת לפניו, כמו אהוד ברק ובנימין נתניהו, למשל. אבל הם הלכו הישר מהפוליטיקה אל ערימות הכסף. מצנע הלך לעיירה ירוחם.

תושב, לא אורח

וזאת, ירוחם, היא הקבלה השנייה שלו. הוא בא לשם לא כאורח, אלא כתושב; הוא לא התעופף משם לאחר שכבו הבזקי המצלמות, אלא נשאר במקום חמש שנים תמימות. הוא שיקם את העיר מוכת השחיתות והמחדלים ועשה זאת באמצעות עבודה קשה - ומה שחשוב לא פחות, הרחק מאור הזרקורים.

לא מיותר להזכיר גם את תפקודו כאיש צבא. על לחימתו במלחמת ששת הימים הוא קיבל את אות המופת, וסיים את שירותו בדרגת אלוף. התקופה שבה היה ראש עיריית חיפה נחשבת בדרך כלל כמוצלחת. כלומר - כישורים יש בשפע, ואליהם נוסף התואר הכול כך חשוב: הפוליטיקאי שבאמת תרם - להבדיל מהפוליטיקאים שרק מדברים על תרומה.

למה נכשל בפוליטיקה?

אז למה הוא נכשל כיו"ר העבודה? לדעת רבים, הסיבה העיקרית היא היותו "תמים מדי, לא בנוי לתככי הפוליטיקה הארצית". יכול להיות, יש אנשים מוכשרים וטובים רבים שאינם עשויים לחיים פוליטיים. אבל השאלה שלי היא זו: אם ניתנה הזדמנות שנייה לברק ולנתניהו, שרצונם העיקרי הוא לתרום לעצמם, האם לא מגיעה הזדמנות שנייה גם לאדם שחזר לפוליטיקה, לא ממסלולי ההרצאות והכסף באמריקה, אלא משבילי המדבר?