עיתונאים, בואו נודה שאנחנו מפחדים - וכך לפחות נאמר את האמת

כולם מדברים על החלק האדיר שיש לפייסבוק ולטוויטר על המהפכות בעולם הערבי, אבל האם יש לכך קשר לעובדה שמרבית העיתונאים של כלי התקשורת המסורתיים בעולם פשוט מפוחדים מכדי לעשות את העבודה שלהם?

במידה מסוימת, עיתונאים רבים הפכו לרדומים. הם מעמידים פנים ככאלה שנלחמים על זכות הציבור לדעת או על חופש הביטוי, אבל האם הם באמת עושים את זה - או שבעצם הם נלחמים רק במקומות שבהם נוח להם להילחם?

לרוב העיתונאים בעולם יש היום יותר מדי להפסיד. בסוריה, למשל, ההוראות הן ברורות: מי שמצלם או מדווח על המוות ברחובות או חורג מהגבלות הממשל - נעצר. ואם נדמה למישהו שלהיעצר בסוריה זה דומה במשהו לסדרות המשטרה בהן מקריאים לעצור את הזכויות שלו, כדאי שיחשוב שוב. מי שנעצר במדינה כמו סוריה לא בהכרח יחיה לספר על זה.

בעשור האחרון, עם הטרור המתפשט, כדי להיות עיתונאי שנלחם בשלטונות אוטוקרטיים כדי לספר את האמת, צריך אופי של מתאבד. תשאלו את דניאל פרלמן.

אז איך המידע בכל זאת נוזל החוצה? רובו פשוט לא יוצא. ואם הוא כן יוצא, הוא יוצא דרך פייסבוק וטוויטר על-ידי האזרחים, שבכל מקרה כבר אין להם מה להפסיד.

השאלה היחידה היא איפה זה מעמיד את העיתונות המסורתית.

למאמר המלא באנגלית:

http://www.theothersideblog.com/?p=264