מבחן דרכים: שברולט קפטיבה - משפחתית וחצי

המתעקשים להאמין בתחיית המתים מוזמנים לעיין בדברי ימיהן של חברת GM ובתה המוצלחת שברולט, ולמצוא בקורותיהן אישוש מרשים לאמונתם.

השתיים גססו, הוספדו, נעטפו בתכריכים, פשטו יד וכמעט גם רגל. נמצאו גם נשמות טובות שכבר טרחו על כריית הקבר. והנה - חיים חדשים. ממש נעורים קפצו על השתיים. עוז ותמורה רעננים כעלה חסה בליל הסדר. כאילו משיח בא, נגע בהן במטהו, והעצמות היבשות הללו קמו ושבו להיות.

אומרים כי חלק לא מבוטל מההצלחה של שברולט, טמון בזרוע הקוריאנית שלה. מה שהיה פעם דייהו, נעשה כבר מזמן לשברולט, והמותג הישן-חדש-ישן הזה אחראי לכמה הצלחות מרשימות ביותר (ע"ע שברולט קרוז, למשל).

ואם זו לא עילה מספקת לחגיגה, הנה עוד אחת: בנובמבר השתא תחגוג שברולט את יום הולדתה ה-100. וזו בוודאי סיבה טובה למסיבה.

כחלק מהחגיגות (או, נכון יותר, ללא כל קשר עמן), הושקה גרסה מתוחת-פנים ומשורגת קצת יותר שרירים של שברולט קפטיבה, רכב-הפנאי הקומפקטי של החברה.

דו-שימושי בינוני

כמה מלים סמנטיות: "רכב פנאי", הוא ביטוי שאינני מבין. זהו תרגום לא מוצלח של SUV או MPV שהתקבע משום-מה בלשון הקודש. והרי ייחודם של כלי הרכב הללו אינו בייעודם אלא בתצורתם; סטיישן מוגבה, ולעתים גם בעל הנעה כפולה. הוא הדין במילה "קומפקטי". האם מכונית שאורכה כמעט 4.7 מטרים, גובהה מעל 1.70 ורוחבה כ-1.90, עדיין ראויה לתואר "קומפקטית"?

לדידי, עדיף היה להיצמד אל הפשטות ולהתרחק מהנפיחות. לא "רכב פנאי", אלא רכב דו-שימושי (גם להנעה וגם להנאה). ולא "קומפקטי" (ודומיו), אלא בפשטות - גדול, בינוני, קטן. אמור מעתה: קפטיבה היא רכב דו-שימושי בינוני. בממדיו כמובן, לא חלילה באיכותו.

אם קפטיבה הקודמת זכתה פה ושם למילות ביקורת על עיצוב הפנים שלה, איכות חומריה והרכבתם, הרי שגם רשעים גמורים יתקשו למצוא מלים רעות על עיצוב הפנים של החדשה. המאמץ ניכר בכל תחום, והתוצאה היא תא נוסעים מוקפד, מלא וגדוש בלהטוטי אחסון יעילים ונדיבים; וסביבת נהג נוחה (אף כי לטעמי קצת גדושה מדי בהידורים דמויי-כרום). מילת שבח מיוחדת ראוי להצמיד למושבים הנוחים והנעימים במיוחד. ניכר בהם שלא נועדו "ללפות" נהגי ראלי מתוסכלים, אלא להנעים על בני-אדם את נסיעותיהם הארוכות, מבלי להציק יתר על המידה לעצמותיהם.

שבעה בני-אדם יכולים לנסוע בקפטיבה בנוחיות רבה ("קומפקטית"?). אם יישארו הילדים בבית, יספיק תא המטען לשינוע כל הדרוש להקמת התנחלות חדשה (או פירוקה). ואם גם שורת המושבים האמצעית לא תנוצל - יגדל תא המטען עד לממדים הדרושים להובלת כל הנחוץ להקמת מדינה חדשה.

 אינפו: שברולט קפטיבה

עליונות הדיזל

מנועים: שני דיזלים, שני בנזינאים. נפח שני הדיזלים 2.2 ליטרים והם נבדלים זה מזה רק בהספקם. לאחד 163 כ"ס ו-35 קג"מ ב-2,000 סל"ד, לשני 184 כ"ס ו-40 קג"מ, שגם הם מושגים כבר ב-2,000 סל"ד.

מנוע בנזין אחד מייצר 167 כ"ס ו-23 קג"מ ב-4,600 סל"ד, ומנוע 3.0 הליטרים בנזין הוא החזק שבחבורה: 258 כ"ס, כמעט 29 קג"מ המסופקים ב-5,800 סל"ד. אף לא סל"ד אחד פחות. רק מחמת הנימוס אינני מוסיף גם אנחה ומלמול "אוי-ויי" תוגתי. מומנט - שאין כמוהו חשוב למכוניות שמשקלן מתקרב לשני טון - המושג בסל"ד כל-כך גבוה, יכול להעיק.

בשתי גרסאות נהגתי: בנזין 3.0 ליטר ודיזל 184 כ"ס. שתיהן עם גיר אוטומטי בן 6 הילוכים. גם הוא חדש. מה אומר ומה אדבר - לו* צריך הייתי להכין סידרת שיעורים להוכחת עליונות הדיזל על הבנזין, שני המנועים הללו היו מפליאים לשמש אותי כעזרי-לימוד.

מנוע הבנזין נאלץ לגעוש ולרעוש ולנשוף ולשאוף כדי להפגין את כוחו, וכשהוא מצליח סוף-סוף לעשות זאת, מעיב עליו הגיר האוטומטי שמחמת כיולו לצורכי חיסכון, ומחמת היעדרו המדאיב של מומנט בסל"ד נמוך יותר, לא תמיד מוצא את ידיו ואת רגליו. בפירוש לא שילוב מרהיב. וזו הרי לא מכונית האמורה לתבוע מבעליה לסחוט עד תום את המצערת כדי להתנהל בנינוחות זורמת.

למרבה הצער, אין מנוס מלומר כי המריבה הזאת בין הגיר למנוע, העיבה לא במעט על ההתרשמות מהמכונית כולה.

אלא שאז עברתי אל הדיזלית החזקה, והמטמורפוזה הייתה מדהימה. הדיזל הזה, 2.2 ליטר 184 כ"ס, הוא פשוט מנוע מופלא. בזו אחר זו הוא מוציא להורג את כל הדעות הקדומות נגד דיזלים; הוא שקט, הוא חלק, הוא חזק, הוא מהיר (מהירותו המרבית רבה ממהירות הבנזין 3.0), והוא נעים להפליא. וגם ההרמוניה בינו לבין הגיר המשרת אותו מוצלחת ביותר.

מהבחינה הדינמית, קפטיבה עושה בדיוק את שהיא אמורה לעשות. גדושה כולה בעזרי בטיחות ונהיגה, היא מתנהלת בביטחון רב ובזריזות בריאה (הדיזל), אך לא יהיה זה נבון במיוחד לנסות ולהתחרות עמה בפורשה קאיין. ובמפגן קצר של נהיגת-שלג וכבישים קפואים, הוכיחו מערכת ההנעה הכפולה, שאר האפליקציות האלקטרוניות, וכמובן צמיגי השלג המשובחים - שהם לחלוטין לא מתקשים להתמודד גם עם תנאים שכאלה.

קפטיבה, אם כן, היא דו-שימושית משפחתית טובה מאוד. עם מנוע הדיזל המוצלח, ובהיעדר ההינע המתסכל של מנוע הבנזין 3.0 ליטרים, יכולה קפטיבה החדשה להפגין את מלוא מעלותיה. את השימושיות החכמה, את הנוחיות, את המרחב, את יכולת ההעמסה המופלגת, ואת הנעימות הכמעט-ביתית של כל החבילה כולה.

מתחרות

יונדאי סנטה פה

למוביל המכירות בפלח בארץ ממדים חיצוניים דומים מאוד לקפטיבה, 7 מקומות, כולל מרווח סביר ליושבים בשורה השלישית, ומכללי הנעה מודרניים. דגם 2.2 הליטר טורבו דיזל, שמחירו מתחיל ב-225 אלף שקל, מייצר 197 כ"ס ומומנט של 44 קג"מ. משמש בעיקר כרכב פנאי עם יכולות שטח מוגבלות

ניסאן קאשקאי

בכ-215 אלף שקל מציע הדגם הארוך אלטרנטיבה מעניינת. הוא אמנם קצר וצר מהמתחרים הקוריאניים, אך בסיס הגלגלים שלו ארוך ב-6 ס"מ משל קפטיבה, למשל. המרווח במושב השלישי דחוק ותא המטען דל למדי כשכל המושבים פתוחים, אבל מנוע 2 ליטר בנזין בהספק 140 כ"ס ומשקל נמוך בכחצי טון משל המתחרים, מעניקים לו ביצועים סבירים

מיצובישי אאוטלנדר

האופציה של מיצובישי בפלח הוא האאוטלנדר, שעולה 230 אלף שקל. זהו רכב נאה ומסוגנן, שמציע 5 מקומות ישיבה סבירים ועוד 2 "מזדמנים" ומצויד במנוע 2.4 ליטר בנזין בהספק 170 כ"ס. ביצועיו סבירים בהחלט ושמירת הערך שלו יציבה כסלע. בידיים הנכונות יש לו גם יכולת שטח סבירה

סנגיונג רקסטון

לרקסטון הוותיק (234 אלף שקל) יש עדיין מה להציע בפלח - עם מראה, ממדים ואפילו יכולות שטח של SUV אמיתי. העיצוב כבר מתחיל להתיישן, אך חלל הנוסעים מרווח הודות לבסיס גלגלים ארוך, ומנוע 2.7 ליטר עם 165 כ"ס שמספק לו כוח דחף סביר, למרות התיבה האוטומטית המיושנת