הדור שלא ידע את נינט

1. "כוכב נולד" מתחיל עכשיו

קרוב לעשור לאחר בואה לעולם, תוכנית גילוי הכישרונות "כוכב נולד" מקבלת תוקף מחודש. הפקת התוכנית אמנם פועלת רבות לריענונה ברבות השנים, אבל לא הצטרפותה של מירי מסיקה היא ששומרת על חייה, אלא דווקא שינויים גלובליים רחבים יותר הם שהופכים את הז'אנר ממכניס, לקריטי ממש בעבור גוף שידור חפץ חיים.

כשעלתה התוכנית לאוויר היא הייתה אווזה מטילת זהב במובן הקלאסי של המילה - ילדים שרים, מפרסמים משלמים והרווח גדול. היום, המודל הכלכלי של ערוצי הברודקאסט עובר מהפך דרמטי, בעולם ובישראל. מיצובם משתנה, אופן הצפייה בהם הוא אחר לחלוטין, וכך גם הברייק המסורתי שמאבד גובה.

בקרב הקהל, קם הדור שלא ידע את נינט, אך מכיר היטב את האייפד, חש בנוח עם מסך הסלולר ומלהטט בממיר המקליט, והוא יחפש את התכנים שלו שם ולא בהכרח בשעה 21:00 בערב, כשבקשת מחליטים שזה נכון.

בתעשייה כבר ברור שגם אם עדיין זה לא ממש מורגש - פחות ופחות אנשים יחשפו למקבצי הפרסומות המתוזמנים.

לא בכדי בארצות-הברית, אחרי שנדמה היה כי "אמריקן איידול" קרובה לסיום חייה, קמה לה בימים אלה ברשת NBC תוכנית הריאליטי "THE VOICE", שמבוססת אף היא על רעיון ביתוק האנונימיות של זמרים צעירים. בהשקתה השבוע היא גברה אף על הלהיט "GLEE" ששודר באותו זמן ב-FOX.

"GLEE", כמו "אמריקן איידול", וכמו שצפויה לעשות התוכנית החדשה, יצרו אלטרנטיבה למקורות ההכנסה המסורתיים של ערוצי הברודקאסט - השירים. מסחור שירי התוכנית מהווה גיבוי שהולך ונהיה דומיננטי לברייק שמאבד את משמעותו בעידן הטכנולוגי כיום.

בכל התוכניות האלה גוף השידור מחזיק בזכויות לאלבומים ולשירים שמוצעים למכירה ברשת, עורכים הופעות ומוכרים מרצ'נדייז, והמסך הטלוויזיוני הוא רק מנוע קידומי ומיתוגי לתעשיית המוסיקה שצומחת ממנה ומכניסה מיליונים.

בניגוד לתוכנית כמו "האח הגדול", שגיבוריה נשכחים בתום רבע שעת תהילתם, שיר של כוכב, גם אם לא ממש נולד, עשוי בשיווק ובמיצוב הנכון לשמור על כוחו על המדף גם שנים רבות אחר כך.

מעבר לפוטנציאל הכלכלי, "כוכב נולד" היא בדיוק מסוג התוכניות שמתאימות לדפוסי הצפייה המתהווים היום. ההיגיון אומר כי אם ראית ביצוע שאהבת בתוכנית, תרצה לחזור ולשמוע אותו שוב כשתדבר עליו עם חברים ולהראות להם אותו בסלולרי, באתר האינטרנט או על המקס או המג'יק. בניגוד לכל ז'אנר טלוויזיוני אחר, זה מייצר גם מוצרים שאין בהם תלות ויזואלית ובשקט יכולים להיכנס רק לאוזן.

האיסור על תוכן שיווקי בישראל, המהווה אף הוא מקור הכנסות שוקק לתעשייה המשתנה בעולם, מגדיל אף הוא את המצוקה של הברוקאסטר הישראלי שיהיה חייב למצוא תוכניות שתדענה לייצר כסף, מבלי להסתמך על 12 הדקות בשעה.

כך שאם "כוכב נולד" לא הייתה באה לעולם ב-2002, עכשיו היה זה הזמן הנכון ביותר להמציאה.

2. תרגיל ביהדות

אתר בריטי חדש מלמד שיעור חשוב את התקשורת והשיח בממלכה, בלבו של ויכוח ציבורי סוער סביב סוגיית הצוענים. ברחבי בריטניה מסקרים בימים אלה רבות את פינוים של צוענים ממחוזות שונים במדינה ובאירופה. האתר jewfy.org לוקח את כל הכותרות מהעיתונות הממוסדת במדינה ומחליף את המילה "צוענים" במילה "יהודים".

כך למשל שונתה הכותרת "זעם על פלישת צוענים", של ה"דיילי אקספרס" ל"זעם על פלישת יהודים", כן צורפה המילה "יהודי" לכותרות על גירוש או עבריינות.

"האם כשיהודי מבצע פשע, האם הכותרות זועקות כי מדובר בפשע יהודי?", שאל האתר - ותהה מדוע אם כן הדבר נעשה בכל הקשור לבני הרומה.

אולי זה תרגיל שראוי שנעשה לעצמנו אוטומטית, ונשתול את המילה "יהודי" בכותרות בהן מופיעות מילים כמו "מתנחל" או "ערבי".

3. מי האחראי?

האם זו אומנת תימניה שזנחה? אולי מורה תימני שהעניש? שכנה עדנית? חייב להיות הסבר פסיכולוגי עמוק לאובססיה הבלתי ברוריה של חברי שלישיית "מה קשור" לבני העדה ולדימוי האיום והמכוער כל-כך בו הם תופסים אותם.