מופע המשכנתאות של סטנלי ודודו

סטנלי פישר מציג: מופע המשכנתאות של המפקח דודו זקן. הופעת בכורה ארצית, בליווי תזמורת בנקאים וזיקוקי די-נור. הצלחה מסחררת שמאפילה על המופע העולמי של בן ברננקי, נגיד הבנק המרכזי האמריקני שלראשונה בהיסטוריה הופיע אתמול במסיבת עיתונאים, מכופפת את הסנסציה של הנשיא האמריקני ברק אובמה, שחשף סוף סוף, באמצעות אופרה וינפרי, את תעודת הלידה האמריקנית שלו בתשובה לדונלד טראמפ שחותר לכיסאו, הצלחה שמסתירה אפילו את הברקים בחגיגות הנישואים של יורש העצר הבריטי וכלתו פשוטת-העם. כך יצא שהריבית המשתנה במשכנתאות כבשה את השבוע, ומה שמפליא הוא שכולם התפלאו.

אם האנליסטים היו יוצאים מהמספרים, מתאמצים לקרוא בין השורות ומשקיעים יותר בהבנת הנפש הישראלית-יהודית של פישר - הם היו יכולים להעריך במדויק, צעד אחר צעד, את ההתפתחות של השבועות האחרונים: קודם מכה, העלאת ריבית ב-0.5%, אחר כך חג, מנוחה, אי-העלאת ריבית, ואחרי החגים עוד מכה.

דיון סוער, יחסית לבנק ישראל

דיוני הריבית לחודש אפריל התקיימו ב-27-28 במארס. הם התפרסמו, כנהוג, כשבועיים לאחר מכן, ב-11 באפריל, שבוע לפני חג הפסח. מהררי המילים ותמונות המצב המספריות אפשר היה להבין שהתקיים דיון סוער (עד כמה שדיוני חברי הנהלת בנק ישראל יכולים להיות סוערים).

הנה המילים: "אחד מחברי ההנהלה הביע חשש ליציבות הפיננסית במידה שבעתיד יירדו מחירי הדירות באופן חד, נוכח הגידול הניכר באשראי לדיור". אותו חבר הנהלה אמנם נבהל לרגע מעצמו והוסיף: "אף על-פי שמדובר בתרחיש שהסיכויים להתממשותו נמוכים", אבל המילים כבר נצרבו על לוח האש של המוניטריה.

מי אמר את זה? סוד צבאי. טיפ: זה יכול להיות רק אחד מארבעת חברי ההנהלה שלקולם יש משמעות בדיוני "הפורום המצומצם": עקיבא אופנבכר, קרנית פלוג, בארי טאף וצבי אקשטיין.

הפרוטוקול ממשיך ומדווח כי כל חברי ההנהלה תמכו בהעלאת הריבית, אך "הדיון נסב בעיקר סביב גודל ההעלאה, והאם ללוותה גם בצעד מאקרו-יציבותי בתחום המשכנתאות". ובכן, שני חברי הנהלה (מהרשימה לעיל) תמכו בהעלאת ריבית של 0.25%, במקביל, עם צעד כזה מיד, ואילו שני האחרים תמכו בהעלאה של 0.5% וב"בחינה של הצורך והעיתוי המתאים לצעד מאקרו-יציבותי בהמשך כדי לצמצם את הסיכונים בשוק המשכנתאות". שימו לב למילים "העיתוי המתאים".

בסופם של דיונים, אחרי שסטנלי פישר אמר את דעתו, כלומר כתב וחתם את התסריט שמימש את עצמו בשבועות האחרונים, התיישרו כולם, כך כתוב. כל הארבעה הסכימו על העלאה של 0.5% וגם הסכימו ש"לא לבצע את הצעד המאקרו-יציבותי החודש".

שימו לב למילה "החודש". לחכמי הסוד זה אמור היה לומר כך: פישר מקדים את המכות ללפני חג הפסח. הוא מתחיל במכה ראשונה, העלאת ריבית משמעותית, ומתכנן בשקט את המכה הבאה. אחר כך חג וחול המועד, מנוחה, טיולים. הלב היהודי של סטנלי מקרין רגיעה, הסירו דאגה מלבכם, אין מכות נוספות, הכול רגוע. ואכן, במהלך חול המועד בישר הנגיד שאין כל שינוי בגובה הריבית.

החג הסתיים ביום שני השבוע. ביום שלישי, אסרו חג, נשמעו סלסולי המימונה. אז הגיע "אחרי החגים", יום רביעי, ועמו העיתוי הנכון למכה הבאה: "צעד מאקרו-יציבותי לצמצום הסיכונים בשוק המשכנתאות".

מי שלא הופתעו הם הבנקאים. האלוף החשאי של בנק ישראל, דודו זקן המפקח על הבנקים, יצא להכשיר את השטח. זקן דיבר עם הבנקאים, עם כל מי שצריך. הם מכבדים אותו ובעיקר יודעים, מזמן, שהוא לא בכיס שלהם. לא מתבטל בפניהם. לא אוכל, לא מתמנגל, לא מככב בפתיחות- סגירות- כוסית ביד.

הטון של זקן היה נינוח, המילים הרבה פחות: "חברים, אתם מסכנים את היציבות של הבנקים שאתם מנהלים ואת הלקוחות שלכם. הזהרנו אתכם, שלחנו לכם המלצות והצעות, התעלמתם והמשכתם 'לפנק ולפנק', לשפוך כספים על מדורת המשכנתאות והדיור. עכשיו קבלו הוראה".