מופע הבלהות ע"ש אלי גוטמן

את מה שעשה אלי גוטמן בהפועל ת"א אי אפשר לקחת ממנו. תזכורת קצרה: הוא הגיע למועדון מפורק במחזור העשירי של עונת 2007/08, שדורג אז במקום האחרון בטבלה. משם הוא לקח אותו למקומות הכי גבוהים שאפשר בכדורגל הישראלי - אליפות, גביע, שני קמפיינים מפוארים באירופה (אחד בליגה האירופית ואחד בצ'מפיונס ליג). אבל כל הדברים האלו לא משנים את העובדה הפשוטה שאתמול (שבת) הגיע אלי גוטמן למשחק העונה מול מכבי חיפה, למאני-טיים הכי גדול של 2010/11, ועשה במכנסיים.

גוטמן הוא המועמד הבכיר לרשת את לואיס פרננדז בנבחרת ישראל. כמאמן נבחרת, כל משחק יהיה מאני-טיים עבור גוטמן, ובכל משחק כזה תפקידו העיקרי יהיה לבחור להרכב את 11 השחקנים הכי טובים שיעמדו לרשותו. אתמול לקח גוטמן כמה החלטות הזויות במיוחד, שאם ייקח כמותן בנבחרת - אפשר כבר עכשיו לשכוח מהמונדיאל בברזיל 2014.

קודם כל, הכללתו של יוסי שבחון בהרכב. שבחון בחור נחמד, אבל לא ממש מתאים לרמות הכי גבוהות של ליגת העל. גם גוטמן יודע את זה, ולכן לא פתח איתו בהרכב של הפועל ת"א מאז המחזור ה-11. מעניין מה עבר בראש של גוטמן כשהחליט לזרוק למים הכי עמוקים שיש שחקן שלא ראה הרכב מאז חודש נובמבר, ומנגד לא לשתף אפילו כמחליף שחקן עם ניסיון רב במעמדים האלו, כמו סלים טועמה.

מופע הבלהות של גוטמן המשיך עם הצבתו של דני בונדר בהרכב. כמו שבחון, גם בונדר לא בכושר משחק עילאי: הוא חזר מפציעה שהשביתה אותו בשבועות האחרונים, ובשבעת המשחקים האחרונים של הפועל הוא שותף רק פעם אחת. ליאור רפאלוב, בעונה הכי טובה בקריירה שלו, רק מחכה למאצ'אפ מול מגינים חסרי כושר וחסרי ביטחון. את העובדה שרפאלוב השאיר אתמול לבונדר אבק, יכול גוטמן לקחת על אחריותו. לא ברור מה היה דחוף לספסל את עומרי קנדה, מגן שדווקא היה אחד מהשחקנים היותר טובים בהפועל בשבועות האחרונים.

אבל אם ניתוחי ההרכב הם בבחינת החוכמה שבדיעבד, יש דבר אחר שגוטמן היה צריך להידרש אליו עוד במהלך השבוע. בראיון לדני ענבר ב"שער השבת" אתמול אחרי המשחק, הודה גוטמן ש"השחקנים עלו ללא מוטיבציה, חיפה היו ראשונים לכל כדור גובה ולכל תאקל". אותו גוטמן שאמר במהלך השבוע שעבר ש"לפני משחקים כאלו גדולים לא צריך לדבר יותר מדי על מוטיבציה". ברמת העיקרון גוטמן כמובן צודק: משחק על אליפות, אצטדיון מלא, אתה מצפה מהשחקנים שייתנו הכל גם בלי שתחדיר בהם מורשת קרב היסטרית. אבל גוטמן טעה בהערכת המצב המנטאלי של שחקני הפועל ת"א שבעי-התארים, שחלק ניכר מהם כבר מזמן נמצאים עמוק בפגרה, עם הראש בחוזה באירופה.

ולמרות הכישלון הנקודתי אתמול, טוב יעשו טביב והראל אם יעזבו לרגע את משחקי ארגז החול שלהם ויחתימו את גוטמן על חוזה לשנה נוספת. הרי גוטמן כבר בנה קבוצה גדולה אחת בהפועל, וזה לא שהשוק שופע באלטרנטיבות טובות יותר.

 גוסטבו בוקולי, יוסי שבחון, הפועל ת

***

מי שראוי אפילו יותר מגוטמן להארכת חוזה במועדון שלו הוא אלישע לוי. במכבי חיפה הצהירו היום שההחלטה בעניין המאמן שלהם תילקח רק בסיום העונה, וחבל שכך.

מצד אחד, אפשר להבין את ההיגיון של יעקב שחר: האליפות עדיין לא הובטחה לחיפה, והפסד של תואר נוסף, בטח אחרי התוצאה של אתמול, יהיה לוזרי במיוחד. מצד שני, בואו נסתכל לרגע על גיליון הציונים של אלישע, ביחס לתנאי השטח שהועמדו לו: בעונה הראשונה שלו בחיפה, שהיתה אמורה להסתיים עם אליפות בהליכה של בית"ר ירושלים בעלת תקציב של כ-110 מיליון שקל, הוא זה שזכה בתואר בסופו של דבר; בעונה השנייה הוא הגיע לשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג, והפסיד אליפות באופן מקרי בדקה האחרונה של העונה; בקיץ האחרון שחר פירק לו את הקבוצה כשמכר את כל הכוכבים של מכבי חיפה לאירופה, והביא להם תחליפים דהויים כמו חלוץ שחזר מהשאלה באחי נצרת (תומר חמד) או בלם בן 37 (אריק בנאדו). ואלישע? הוא רחוק חמישה משחקים מזכייה בדאבל, כשלמועדון שלו יש רק את התקציב השלישי בגובהו בליגה.

מה ששחר חייב להבין זה שיש לו בידיים מאמן מיוחד: כזה שמסוגל להפוך פיתה עם פלאפל למנת גורמה. מה יותר מזה אפשר לדרוש ממאמן כדורגל?