אירופה לא תעצור נשימתה

הניסיון לאמוד את הפופולריות של הכדורסל באירופה ערב הפיינל-פור הפך בשבועות האחרונים לקצת יותר מעניין. זה קורה בעיקר על רקע המאבק בין מכבי ת"א להנהלת היורוליג סביב הזזת שעת משחק הגמר, כשהטיעון של אנשי היורוליג הוא שהזזת המשחק מהפריים טיים של יום ראשון (סוף השבוע האירופי) תגרום לירידה משמעותית בנתוני הצפייה במשחק. אבל כמה אנשים באמת מחוברים לעניין הזה שנקרא כדורסל אירופי ויורוליג?

הנה כמה מספרים: בישראל צפו בפיינל-פור האחרון שמכבי ת"א השתתפה בו (מדריד 2008) קרוב ל-1.5 מיליון איש. כל אדם שני שצפה באותה שעה בטלוויזיה היה מכוון על המשחק של הצהובים. באירופה המצב רחוק שנות אור ממה שהנהלת היורוליג מנסה לצייר - כך למשל, במדינת הספורט והכדורסל יוון צפו בגמר היורוליג האחרון ב-2010 - שבו שיחקו אולימפיאקוס (נציגה יוונית) וברצלונה - מיליון איש בלבד, במדינה שאוכלוסייתה גדולה ב-30% מישראל. רק אחד מכל אזרח יווני חמישי שצפה בטלוויזיה היה מכוון על המשחק (share של 21%). בספרד ששלחה לאותו גמר בפאריז את ברצלונה, צפו במשחק ששודר במקביל בשתי רשתות טלוויזיה שונות 1.99 מיליון איש, או במלים אחרות: אחד מכל תשעה שראו טלוויזיה בלבד היה מכוון על המשחק.

מה מעניין את הספרדים בהקשר של כדורסל? בשונה מישראל, התמודדויות מקומיות מביאות נתונים שמשתווים גם לאירועי יורוליג: בגמר הגביע בין ברצלונה לריאל בפברואר השנה צפו במשחק 1.9 מיליון חובבי כדורסל בממוצע, וכל אזרח שמיני שצפה בטלוויזיה היה מכוון למשחק. אבל הפרופורציות, הן רחוקות מאוד מהענפים המובילים. לשם השוואה, בקלאסיקו בגמר הגביע האחרון בכדורגל בין ברצלונה לריאל מדריד, צפו 12.84 מיליון ספרדים (כ-65% share). ובמלים אחרות, את גמר היורוליג האטרקטיבי ביותר יראו בספרד פחות או יותר אותה כמות אנשים שיצפו בספרד במשחק ליגה "רגיל" (לא קלאסיקו).

העניין הקיים בישראל לקראת הופעתה של מכבי בפיינל-פור אינו מנת חלקה של שאר היבשת, דבר המלמד על כך שהיחס לאירוע בישראל הוא יוצא דופן. מסקנה זו עולה מניתוח נתוני הצפייה באירוע השיא של הכדורסל האירופי בשנים האחרונות ומעקב אחר העניין שמרכז הכדורסל בכלל ביבשת. אף תחנת טלוויזיה בגרמניה, הכלכלה המובילה של אירופה, לא שידרה בשנה שעברה את הפיינל-פור בפאריז. גם השנה לא יועברו בגרמניה השידורים, למרות שנרכשו על-ידי Sport1. העניין הגרמני ביורוליג הסתיים עם הדחתה של האלופה במברג. כל עוד היא שיחקה, שודרו משחקיה. מאז ההדחה, לא זוכים הצופים בגרמניה לצפות במשחקי היורוליג.

 נתח צפייה בגמר היורוליג 2010

גם "מדינות כדורסל" כסרביה, לא מגיעות לנתונים הישראליים, למרות שהצליחו לשלוח נציגה מקומית לפיינל-פור אחרי שנות היעדרות ארוכות - את חצי גמר הפיינל-פור בו השתתפה פרטיזן בלגרד (נגד אולימפיאקוס) ששודר בערוץ פתוח, ראו בסרביה 1.03 מיליון איש ורק אחד מכל אדם שלישי שצפה בטלוויזיה היה מכוון על ההתמודדות. בגמר, בו כבר לא השתתפה פרטיזן, כבר נרשמה צניחה ל-370 אלף איש ורק אחד מכל אדם תשיעי שראה טלוויזיה העדיף לצפות במשחק.

החברה הגרמנית IFM Sports, המתמחה בייעוץ ומיתוג אירועי ספורט וארגוני ספורט בשלושת העשורים האחרונים, מנסה ליצור לנותני החסות ערך מוסף להשקעה שלהם בספורט. אחד הלקוחות שלה היא היורוליג, והאתגר לשווק את המותג הוא ענק. "אם נדרג את ענפי הספורט הפופולאריים באירופה, נקבל כדורגל, כדורגל, כדורגל ואחרי זה פורמולה 1", מסביר ל"גלובס" יינס אולריך, מהבכירים בחברה. מהנתונים העדכניים שהעבירה החברה עולה כי השווקים הפעילים יותר של הכדורסל הם במרכז אירופה, בבלקן וברוסיה. אבל גם שם, כאשר אין עניין מקומי, מספר הצופים יורד לכיוון הרצפה.

הספורט מהווה חלק חשוב משגרת החיים והעניין באירופה. האיחוד האירופי רואה בספורט מנוע צמיחה כלכלי, וגם ראשי המדינות החברות באיחוד מוצאות בתחום התרבותי הזה עניין רב. אחד מהביטויים הוא יצירת רגולציה הנוגעת לספורט ולשידורי הספורט המחייבים לשדר אירועים מסוימים בערוצים פתוחים. הכדורסל האירופי משודר ברובו בערוצים ייעודים בתשלום. כלומר, הרגולטור עדיין לא סבור שיש לחייב ערוצים פתוחים לשדר ענף, בעיקר כי אין לו ביקוש.

100 אלף פולנים שכן ראו לפני שנה את ברצלונה זוכה ביורוליג, מעידים על הביקוש הדל, ומדובר במדינה שאירחה לפני שנתיים את אליפות אירופה בכדורסל.