כשכסף קטן קונה שליטה בכסף גדול

אחת למספר שנים אנחנו נתקלים בעסקה שבה, באמצעות השקעה קטנה יחסית, מושגת שליטה בכסף גדול בהרבה.

הריטואל קבוע פחות או יותר: רכישת מניות שליטה בחברה ציבורית מבוססת המתבצעת בפרמיה ניכרת על מחיר השוק. זמן קצר לאחר מכן ממונפת קופת המזומנים של הנרכשת לביצוע רכישה גדולה, בדרך כלל מידי בעלי השליטה החדשים.

ג'קי בן-זקן ואברהם נניקשוילי, שניים מבעלי השליטה בחברת ההשקעות מנופים , הם חוליה נוספת בשרשרת. צמד השותפים מחפשים מימון לרכישת חלקו של שותפם המסתורי בחברה, מרקוס וובר. לצורך זה הם מנהלים מגעים לרכישת השליטה בחברת ההחזקות הציבורית ZBI מידי צביקה בארינבוים. אם העסקה תושלם, הם צפויים לשלשל לידי המוכר 126 מיליון שקל - פרמיה של 25% מעל מחיר השוק.

הסיבה לכך שבן-זקן ונניקשווילי מוכנים לשלם מחיר יקר יחסית עבור מניות השליטה ב-ZBI, פשוטה: קופת מזומנים של מאות מיליוני שקלים עליה חולשת החברה (בעיקר באמצעות החברה הבת BGI). בעזרתה של זו, הם מבקשים לרכוש את מניות וובר במנופים תמורת סכום עצום של כמעט חצי מיליארד שקל, על-פי הסכם שנחתם בין הצדדים לפני מספר חודשים.

אם ללמוד מניסיון העבר, העסקה המתגבשת איננה בשורה משמחת עבור בעלי המניות מקרב הציבור בחברות הנרכשות. זאת, להבדיל מהתועלת הרבה שצפויה לצמוח לצדדים המעורבים בה: המוכר (שמקבל מחיר גבוה משמעותית ממחיר השוק), וצמד הקונים (שמוציאים מכיסם הרבה פחות משהיו נדרשים להוציא לו היו מבצעים את רכישת מניותיו של וובר בעצמם).

בן-זקן ונניקשווילי כאמור לא המציאו את השיטה. הנה מספר דוגמאות מייצגות מהעבר: איך זה התחיל ואיך זה נגמר.

1998: יעקב אנגל רוכש שליטה בדנבאר

איך זה התחיל: לקבלן יעקב אנגל הייתה סיבה מצוינת לשלם מחיר כפול ממחיר השוק תמורת מניותיהם של מייסדי חברת ההשקעות דנבאר. אנגל, שפעל תחת מינוף בנקאי גדול, נזקק ליתרות המזומנים - כרבע מיליארד שקל - שבקופת דנבאר והחברה הבת שלה דנבאר משאבים, לצורך הרחבת פעילותו.

איך זה נגמר: כספי החברות הנרכשות (ששמן שונה לאנגל אירופה ואנגל משאבים) נותבו לרכישת מקבצי דיור מידי אנגל עצמו. מספר שנים לאחר מכן נפרד אנגל מאשכול החברות לטובת אזורים, וזמן קצר לאחר מכן קרסה קבוצת אנגל, ובתוכה השתיים, עקב השקעות נדל"ן כושלות שביצעה, בעיקר במזרח אירופה.

1998: גיל ואלדר רוכשים שליטה במ.ז.פ.ק

איך זה התחיל: השליטה במ.ז.פ.ק, יבואנית סירים וכלי מטבח, נמכרה לצמד הפיננסייירים הצעירים, רועי גיל ואיתן אלדר בפרמיה של 40% על מחיר השוק. לא עברו מספר חודשים והשניים, לצד שותפם יהודה סייג, הוציאו לפועל עסקה בה מכרו למ.ז.פ.ק את מניותיהם בחברת ההשקעות גבור ספורט תמורת 90 מיליון שקל, במחיר כפול כמעט ממחיר השוק.

איך זה נגמר: הרעה מתמשכת בעסקי קבוצת גבור ספורט, בעיקר כתוצאה מהשקעה הרפתקנית שביצעה במניות הכשרת הישוב של עופר נמרודי, הובילה את הקבוצה להסדר חובות של מאות מיליוני שקלים ולמחיקתה של מ.ז.פ.ק (בשמה החדש סגיאל) מהמסחר בבורסה.

2001: יוסי מימן רוכש את השליטה באמפל

איך זה התחיל: יוסי מימן שילם למשפחת היהלומנים שטיינמץ פרמיה נאה של 50% ביחס למחיר השוק על חברת ההשקעות שבשליטתה. היו שסברו כי בכוונתו של מימן להעביר לידי הנרכשת את מניותיו בערוץ 10 המפסיד, אך למימן היו תוכניות שונות לחלוטין: בסדרה של עסקאות בעלי עניין הוא העביר לידי אמפל מניות שהחזיק ביבואנית הגז ממצרים, EMG, תמורת סכום דמיוני של 258 מיליון דולר.

איך זה נגמר: נכון להיום, טרם חילקה EMG דיבידנד, וסימן שאלה מרחף מעל עתידה, על רקע ההפיכה במצרים ושני פיגועים שהשביתו לאחרונה את אספקת הגז לישראל. כתוצאה מכך איבדו מניות אמפל מחצית מערכן מאז תחילת השנה.