מרים פיירברג: "התקשרתי לביבי ואמרתי לו ששרה טעתה"

במשך שנים שמרה מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה, על שלום קר עם עברייני העיר שלה. הם לא הפריעו לה, היא לא הפריעה להם. עד שיום אחד היא גילתה נחישות, שכרה לעבודה 20 פקחים נוספים, ושלחה אותם לרחובות. לא עבר זמן רב, ולעבר ביתה נזרק רימון רסס שגרם לנזקים ברכוש. היא לא נכנעה.

אבל האירוע המכונן במערכת היחסים הזו הגיע בספטמבר 2008. משטרת נתניה ערכה אז מבצע ממוקד נגד בתי עסק בבעלות משפחות המזוהות עם עולם הפשע. היא הוציאה צווי סגירה למאפיות ולמסעדות של פרנסואה אבוטבול, ואף עצרה אותו. כל זה קרה ימים אחדים בלבד אחרי שפיירברג ואבוטבול נפגשו ברחוב והתחבקו. כשהגיעה לתחנת המשטרה, הטיח בה אבוטבול "את עושה שם רע לעיר. את נותנת לי נשיקה בלחי ואחר-כך תוקעת לי סכין בגב". "אתה זה שתוקע סכין בגב של נתניה", החזירה לו פיירברג, לעיני המצלמות.

- פרנסואה אבוטבול, ריקו שירזי, יש לך דיבור צפוף איתם. את מקללת, מאיימת עליהם, מדברת בשפתם. זו השיטה שלך להילחם בפשע?

"שלא תהיה אי הבנה. מי שנלחם בפשע זו המשטרה, אבל הצלחתי ליצור אווירה של שיתוף-פעולה עם המשטרה, וביחד החלטנו לפצח את הגרעין הקשה הזה ולהרחיק אותו מהעיר.

"אני מסתכלת על העבריינים אחרת, בגובה העיניים. כשהייתי בכיתה ט', אבי עבד במשטרת עכו. הייתי חוזרת מבית-הספר, מניחה את התיק, והולכת לעצורים בבית המעצר. ראיתי איך הם משוועים למישהו שידבר איתם. הייתי מקשיבה להם, קולטת מתי הם משקרים ומתי לא.

"בכיתה י' התנדבתי במוסד לעבריינים צעירים בעכו, ולימדתי אנגלית ומתמטיקה. הייתי נכנסת לכיתה ומי שעישן עף החוצה, למרות שהם היו מבוגרים ממני. לא היה רגע אחד של פחד. הם יודעים שאני לא שונאת אותם".

- בתקופתו של רודי ג'וליאני נרשמה ירידה של יותר מ-50% ברמת הפשיעה בניו יורק. מה היעד הריאלי שלך?

"מפקד משטרת נתניה אומר שבעיר יש פחות פשיעה מבמקומות אחרים, אבל קשה לנו להשתחרר מהסטיגמה. עשו את נתניה למקום של משפחות הפשע, בזמן שחלק מהם גרים ברעננה, בקיסריה. שירזי ואבוטבול גרים בהרצליה. אז מה, הרצליה הופכת להיות עיר פשע?

"לפני הרבה שנים הייתה פה סדרה של רציחות בקרב משפחות, וזה הדביק את התווית. אני מנהלת מלחמה, ועושה שיווק אגרסיבי. אם היום יש ירידה ברמת הפשיעה, ויש, זה לא בזכותי, אלא בזכות העבודה עם המשטרה, שהלחצתי אותה בנושא. אני גם מפגינה את חוסר הפחד ולא נכנעת לעבריינים, והם מעריכים את העוצמה.

"לא מזמן התעמתתי באמצע הרחוב עם עבריין שיש לו דם על הידיים. המאבטח שלי, שעמד בצד, נכנס ללחץ, ואני לא. לא לקחתי את ג'וליאני כמודל, כי יש לי מודל שלי, להביא את האמת בפנים. הם יודעים שאם אפשר, אהפוך עולמות כדי לעזור, אבל אם אי-אפשר, הם יכולים להפוך 200 שולחנות וזה לא יעזור, אז חבל על השולחן.

"כשרק התחלתי לעבוד בעירייה, הגיע לשם יום אחד אדם אלים במיוחד, ורצה לפגוע במנהל שלי. נעמדתי בינו, הר אדם, לבין המנהל, הבטתי לו ישר בעיניים ואמרתי, 'בוא, נראה אותך נוגע בי'. אולי הרקע של אבא שלי היה לי לעזר, ואולי האופי שלי. כשאני מסתכלת לאדם כזה בעיניים ומשדרת לו כבוד ולא זלזול, ובצד זה היעדר פחד, זה משתק אותו, הוא לא יעיז לפגוע בי".

- ממה את בכל זאת פוחדת?

"רק מחולי נפש ונרקומנים. אבל מכל מי שאני מסוגלת לתקשר איתו ולהביט לו בעיניים, אני לא פוחדת. לפני כמה שנים עשרות אנשים ניסו להתקיף אותי בעירייה. השוטרים נלחצו, וביקשו שאמלט את עצמי דרך חומה קטנה שהם יצרו סביבי. סירבתי. אמרתי להם, 'בחיים לא אעבור תחת חומה של משטרה. אותי לא מבריחים כי זו חולשה, ואם מתחילים עם חולשה, זה סיום הקריירה'".

"המקור להחצנה שלי"

פיירברג חיה ונשמה משטרה ושוטרים מרגע שנולדה לפני 60 שנה, בעכו העתיקה. אביה היה שוטר וקצין במשמר הגבול, שכל חייו התמצו, לדבריה, ביישום הציונות. קודם כל הייתה המדינה, רק אחר-כך כל השאר. "גדלנו עם כבוד למשטרה". אמה, דבורה, הייתה עובדת סוציאלית. היא מקפידה על אורח חיים דתי עוד משחר ילדותה. את לימודיה עשתה בבית יעקב, בית-הספר של הזרם החרדי, ושם קיבלה את ההזדמנות להפגין את גילויי האומץ הראשונים שלה. "הייתי הילדה היחידה בכיתה שעמדה בצפירה. הגעתי לבית-הספר ממקום של ציונות, מודעת לכך שצריך לעמוד דום, ולא ויתרתי על כך.

"היום אני מבינה כמה ילד צריך להיות חזק כדי שיהיה לו את ה'עצמי' שלו, גם אם הוא מנוגד לכל האחרים. אני חושבת שזה המקור להחצנה שלי וחלק מהלהט שלי. זה בא לידי ביטוי גם במאבקים שניהלתי בעבר, כמו להפגין בצמתים נגד הסכם אוסלו עם מגפון ביד, ולקרוא 'ארץ ישראל לעם ישראל'.

"לא פעם היו עוברים בצומת נהגים חמומי מוח ומתנפלים על מפגיני השמאל, כי הציבור בנתניה נוטה ימינה. הייתי רצה להציל אותם וסופגת קריאות של 'חתיכת שמאלנית', בעוד שאני ליכודניקית בנשמה. אני לא מאלה שחיים בתבניות, ותמיד מוכנה להיות הילד בבגדי המלך החדשים, שלא חושש לומר את מה שהוא חושב. נוח לעבוד עם אנשים כמוני, כי לא חושבים למה התכוונתי, הפנים שלי מסגירות הכול, אין לי פוקר פייס".

- מתי סימנת את עצמך כראש עיר?

"ולא כמפכ"ל המשטרה, למשל?", היא צוחקת. "לפעמים החיים מתגלגלים לא לאן שאנחנו מכוונים אותם. יש כאלה שמוכנים להישבע שעוד בכיתה א' אמרתי שאהיה ראש העיר, אבל אני לא זוכרת את זה. אימא שלי תמיד אמרה לי שנועדתי לגדולות, ושאגיע רחוק. לצערי היא נפטרה לפני 18 שנה, ולא זכתה לראות איך אני מממשת את הצוואה שלה", היא מוחה דמעה.

"כשסיימתי ללמוד קרימינולוגיה וסוציולוגיה, התגייסתי למשטרה כחוקרת נוער. את הקורס במשטרה לא התחלתי, במקום זה החלפתי מכרה כעובדת סוציאלית בעירייה, ונשארתי שם מגיל 22 ועד היום הזה. יום אחד ביקר פה יהודה וילק, בזמן שהיה מפכ"ל. אמרתי לו שמזלו שלא נשארתי במשטרה, אחרת אני הייתי המפכ"ל ולא הוא".

פיירברג עברה תפקידים שונים בעירייה, ועם פרישתו של צבי פולג מראשות העיר - לאחר שעבריינים הטמינו פצצה ברכבו - נפתח המרוץ שלה לתפקיד. היא כבר הייתה אז דמות מוכרת בעיר, עם קבלות בתחום החינוך, וכנציגת הליכוד בעיר ליכודניקית, הדרך הייתה כמעט סלולה.

אלא שקופת העיר הייתה מדולדלת. "השתתפתי אז בכנס ראשי ערים, ונשאלנו על סדר העדיפויות שלנו", היא נזכרת. "כולם אמרו את מה שאוהבים לשמוע, חינוך ורווחה נשמע טוב. אני אמרתי 'מסחר, תעשייה ותיירות'. כמובן שהתקיפו אותי, ואמרו שאיקאה חשובה לי יותר מחינוך ורווחה. אני האחרונה שאפשר להטיף לה על חינוך ורווחה, אבל לא בזמן שנתניה בקריסה כלכלית. 'כשיהיה לי כסף', אמרתי להם, 'אוכל להעמיד את החינוך והרווחה בראש סדר העדיפויות'. וכך עשיתי".

הבדיחות הכי גסות

פיירברג קיבלה לידיה עיר קורסת. בצד גל הטרור קרסו ענפי היהלומים והתיירות, הקשיים פגעו מורלית בתושבים ויצרו משבר כלכלי וחברתי חמור בעיר. יחד עם משרד הפנים יזמה תוכנית הבראה. היא עודדה יזמים ומשקיעים להעתיק את המפעלים לאזור התעשייה של נתניה, משכה עסקים גדולים כמו איקאה, פאוור-סנטר, סלקום, דלק וחברות הייטק, ובנתה שכונות חדשות. בתקופתה עלו מחירי הנדל"ן בעיר במאות אחוזים. למרות זאת, לא נחסכים ממנה דברי ביקורת מצד גורמים אופוזיציונריים, למשל על שיבוץ מקורבים לה במקומות עבודה יוקרתיים.

על דבר אחד אין ויכוח: פיירברג בנתה לעצמה שם כאישה חזקה ודעתנית, שאהודה על תושבי העיר שלה. בבחירות האחרונות היא קיבלה מהם תמיכה חסרת תקדים: 82% מהקולות. "להגיד שלא התאכזבתי מזה שקיבלתי רק 82% בבחירות האחרונות? זה יהיה שקר. זה ניצחון, אבל חבל לי על ה-18% הנותרים, רציתי יותר. אני לא עושה כמעט חוגי בית, אלא הולכת ברחובות ופוגשת את האנשים. הלכתי מאדם לאדם והסברתי כמה טוב פה, עם השמש, הים, השוק, האנשים. בעבודה סיזיפית הפכתי את נתניה למשהו שזוכה להערכה ומקבל סיקור תקשורתי.

"כשהפכתי ראש עיר, ראיתי את אזור התעשייה השוקק חיים של הרצליה, את המסעדות בטיילת, את חיי הלילה. ראיתי אנשים צועדים באזור רעננה. בנתניה התרבות לא הייתה מפותחת, אבל היום גם פה יש חיי לילה ומסעדות לצד עשרות מסלולי הליכה ומכשירי כושר בכל מקום. כשאני מסמנת משהו, אני חייבת להגשים אותו".

- קשה להיות ראש עיר אישה?

"אספר לך סיפור, ותחליטי את. יום אחד אלי ישי התקשר אליי באמצע ישיבה, וסיפר שהם דנים עם הרב עובדיה יוסף אם לתמוך בדליה איציק לנשיאות. הרב טען שזה לא רלוונטי אם דליה אישה. הוא אמר להם, 'תראו את ראש עיריית נתניה הזאתי, שווה 10 גברים'.

"אני מוצאת יתרונות בעובדה שאני אישה. לנשים יש חוש שישי, אינטואיציה, הן יודעות להתנהל מול בני אדם, להגמיש עמדות, הן יצירתיות, לא הולכות עם הראש בקיר. אין לי את האגו הגברי, שמורכב מקודים ופורמליסטיקה. יש לי גם יתרון בנושא ההטרדה המינית, הרי אף אחד לא יתלונן עליי על הטרדה, כי אם אתחיל עם מישהו, זה רק יחזק לו את המאצ'ו. אני גם יכולה לספר בדיחה גסה, שגבר יחשוב אלף פעם לפני שהוא יספר. אני לא עושה לזה חשבון".

- אומרים שאת מספרת את הבדיחות הכי גסות בעיר.

"נכון, יש לי הרבה בדיחות ברומנית, יידיש ועברית. אבל עכשיו אנחנו עוסקות בדברים רציניים. כל דבר בזמנו".

"התביישתי לצאת החוצה"

- עם הרקורד שלך ושיעורי התמיכה בך, למה את לא חולמת בגדול, רצה לכנסת ברשימת הליכוד, ומובילה מהלכים ברמה הלאומית?

"אין לי רצון להיכנס לפוליטיקה הארצית, אני די כואבת ומיואשת. פעם פסגת השאיפות שלי הייתה להיות חברת כנסת, אבל תראי מה קרה למעמד של חברי הכנסת, איך מתייחסים היום לראש ממשלה.

"כשאריאל שרון הקים את קדימה, הוא הציע לי להצטרף לרשימה, ואפילו הבטיח לי את תיק העבודה והרווחה. גם נתניהו ביקש ממני בבחירות האחרונות להצטרף לרשימה. סירבתי לשניהם, וגם עכשיו אסרב".

- מי המודל שלך?

"אין לי דמות כזו. בבחירות האחרונות איחלתי לעצמי שילדות קטנות יאמרו בעוד כמה שנים שהן רוצות להיות מרים פיירברג, שאני אהיה המודל. סימנתי וי גדול על המטרה הזאת. יש מועמדות במקומות שונים בארץ שקוראים להן 'מרים פיירברג שלנו'. זה מספיק לי".

- גם את ספגת עליהום.

"בוודאי, ולא רק אחד. אבל אני חזקה, לא מאלה שנשברים. בתחילת הדרך אנשים ייחסו לי חולשה, נהגו בי בלי רחמנות, רק כדי לנקר ולפגוע. הייתי חודש אחד בתפקיד, וכבר הקימו ועדה קרואה. על מה? היה חוסר פרגון מזעזע, בעיקר אצל אנשים שחשבו שאכנס ואתחיל לחלק תפקידים, בזמן שהייתי צריכה לפטר עובדים. 10 גברים לא היו שורדים את התקופה הראשונה שלי כראש עיר.

"בוקר אחד התעוררתי לכותרת 'פיירברג חילקה קרקעות לעבריינים'. הרגשתי שאני מתעלפת, התביישתי לצאת החוצה. דיברתי מיד עם ניצב יוסי סדבון, והמשטרה, שהבינה שהיא טיפסה על עץ גבוה מדי, הוציאה מיד הכחשה, שלא נמצא כל קשר בין ראש העיר לעבריינים. בכל זאת נחקרתי ביחב"ל ימים שלמים, בגלל המון רשעות, על כלום שבכלום, על תלונות עם חוסר אחיזה במציאות. התיק נסגר ועובדה שכבר לא זוכרים את החקירה הזאת, אבל אף אחד לא יפצה אותי ואת המשפחה שלי על הנזק שזה עשה לבריאות שלנו".

- אבל לא נשברת.

"קיבלתי על עצמי את נתניה בנקודה שאף אחד לא האמין בה. מצב כלכלי הרוס, 70% גירעון, מינוס 30 מיליון שקל בתקציבי פיתוח, לא היה לי כסף לנדנדה בגן משחקים. התמודדתי לבד והייתי שק חבטות של כל העולם, אבל היו בי אופטימיות, מוטיבציה, שמחת חיים ואהבה לבני אדם ולעיר הזאת. אין לי את זה כשאני מסתכלת על מה שקורה היום במדינה".

- את יכולה להצביע על הנקודה שממנה הידרדרנו לשפל שאת מתארת?

"אחת מנקודות השבירה בחברה שלנו היא האג'נדה שהוביל השופט אהרון ברק, שלפיה הכול שפיט, ובעצם מאז בית המשפט מנהל לנו את החיים. זו לא דמוקרטיה. היום לא הנבחרים מנהלים את החיים שלנו, אלא בתי המשפט. כל מינוי כמעט אנחנו מצליחים לסכל, רק בגלל החשש מבית המשפט העליון, מבג"צ שיפסול את המינוי, ואין בעצם משילות.

"אולי בית המשפט לקח לעצמו כוח בגלל אג'נדה אישית ואישיות כזו או אחרת של שופטים צנטרליסטים, אבל הדיקטטורה השיפוטית הזו החלישה את הכנסת שאמורה למשול, ובית המשפט העליון והפרקליטות מנהלים היום את המדינה, בשעה שהם לא נבחרים על-ידי הציבור. הם קובעים עבורנו בסוגיות של ביטחון, של צה"ל, בית המשפט מחליט אם לספק חשמל לעזה. אי-אפשר לישון בשקט במדינה הזאת".

פיירברג, 175 ס"מ של דעתנות, בתוספת 10 ס"מ עקבים, טוענת שאין קשר בין ביקורתה על המדינה להיותה ידידה קרובה של נתניהו וסמוכה על שולחנם של חברי ליכוד אחרים. "מי שחושב שראש הממשלה מנהל את המדינה, טועה. מי שמנהל אלה היועצים המשפטיים של כל משרד. איך הוא יכול לנהל ממשלה יציבה בשיטת הממשל הנוכחית? זה פיצול שאין לו אח ורע בעולם.

"בשנים שאני ראש עיר היו לי כבר 12 שרי תיירות, מספר דומה של שרי פנים, שרי אוצר וחינוך. עד שלא תהיה מהפכה של ממש בשיטת השלטון, אין טעם לעשות שום דבר. בסוף הכול חוזר כבומרנג.

"בזמנו, אמרתי לאנשי המשטרה שהם כורים בור לעצמם בגלל הדרך שבה הם פוגעים בראשי עיר ובמעמד שלהם. תראי את הזובור המתוקשר הנוראי שהם העבירו את ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני, ואת משפחתו. אני לא מכירה את הסיפור ולא יודעת מה הוא עשה, אבל גם אם יש דברים בגו, אנחנו בני אדם ומתפתים, ונניח שהוא טעה, גם אז יש דרך".

מחכה לו במיטה עם ספר

היא נישאה בנישואים שניים לרוני איכר, שנתיים אחרי שמינתה אותו למנכ"ל העירייה. איכר, תא"ל (מיל') בחיל הים, חלה בתקופת היכרותם בסרטן. בעקבות הנישואים התפטר מתפקידו. היום הוא מנכ"ל חברת 'אחוזות החוף' של תל-אביב.

"אני מאוהבת ברוני בכל כולי, והלכתי לזוגיות הזאת בעיניים פקוחות. ידעתי שמדברים עלינו מאחורי הגב, אבל זה לא הפריע לי. הבנתי שיש לנו סיפור אהבה יוצא דופן, שלא הייתה כל סיבה לוותר עליו. בסוף, הכול זה עניין של רווח והפסד.

"כשאתה מחליט להתחתן, אתה מוותר על פרטיות וחירות. כשהגעתי למסקנה שהתועלת גדולה יותר, הסכמתי לשלם את המחיר. היה צריך המון אומץ כדי לממש אותו, במיוחד כי אני באה מרקע דתי ורוני חילוני. אבל איש באמונתו יחיה.

"רוני לא נוסע בשבת לא בגלל שאמרתי לו, אלא בגלל שאני לא נוסעת, והוא לא רוצה לנסוע לבד. פעם הוא אכל את החיות האלה, שאני אפילו לא יודעת איך קוראים להן, והיום הוא מקפיד על אוכל כשר. כשהוא רואה טלוויזיה ביום שישי, אני מחכה לו במיטה עם ספר. קוראים לזה אהבה, וזכיתי בבעל נפלא".

- עכשיו את כבר יכולה לספר בדיחה גסה? אומרים שזו על המכשפה והגבר היא מהטובות.

"השתגעת? טוב, נו, אז רק תכבי את הטייפ".

"התקשרתי לביבי, ואמרתי לו ששרה טעתה"

בדצמבר האחרון מינה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את מרים פיירברג לראש הוועדה לשיקום הכרמל. אלא שהמינוי גרף ביקורת קשה, וכעבור יומיים החליטה פיירברג להתפטר.

- איך הרגשת כשנחשפה פרשת ביביטורס?

"אני לא חושבת שכל מה שנתניהו עושה הוא נכון. הוא לא חף מטעויות, אבל עדיין לא הוא ולא שרה ראויים לעליהום הנוראי הזה. אחרי ההופעה והבכי של שרה בטלוויזיה, התקשרתי לביבי ואמרתי לו שהיא טעתה, שהיא הייתה צריכה לשדר חוזק ולא חולשה. אמנם, על-פי תפיסת עולמי, מנהיגים לא צריכים לגור בדלות, אבל אפשר למצוא משהו טוב, ועדיין צנוע יותר ממלונות פאר.

"שרה הייתה צריכה להגיד שבעלה הוא ראש ממשלה מוכשר, עם אחריות עצומה, ואם הוא כבר יוצא לחופש, הוא רוצה להרגיש מלך. שהיא משלמת מחיר כבד על זה שכמעט ואין לה בעל, וגם כשהוא בבית, הוא בעצם לא בבית, וכשהם יוצאים לחופשה של 4 ימים, הם מבקשים את הטופ שבטופ".