ברק אובמה: גיבור ורע לו

כמה קצרה התהילה וכמה קשה להחזיק בה למד ברק אובמה, הכוכב הבינלאומי של השבוע, על בשרו. אם הוא לא ידע זאת קודם, עכשיו כבר ברור לו סופית כמה ענק לוע ההצלחה הגדולה, ועד כמה הוא זקוק תמיד לעוד ועוד.

בקושי שעתיים החזיקה תהילת המנצחים הגדולה על חיסול אוסמה בן לאדן, ואז, לצד הבלבול המכוון והלא-מכוון בין אוסמה לאובמה, שהגיע עד להודעה הדרמטית "הנשיא אוסמה מת!", החלה הגופה לנשוף ולנשוך באחוריו של הנשיא שהולך, מסתבך, מתרץ, מספר ואפילו הריקוד האופורי הסוער של רעייתו מישל, שצולם בכל רשתות העולם, לא עוזר.

זה התחיל בספירת הפעמים שבהן השתמש הנשיא במילה "אני" בנאומו, עבר לספקות, לסתירות בגירסאות הרשמיות, לחשד בהטעיות מכוונות של הממשל, לצדקנות של גורמים מקומיים ובינלאומיים, למדענים שתהו מה זו בדיוק ודאות של 99.9% בבדיקת הדנ"א שאישרה את זהותו של הטרוריסט העולמי, ומשם זה עבר מהר מאוד לביקורת אישית מוגברת - גם על ניהול הכלכלה (ג'וזף שטיגליץ, דניאל רוביני).

והסקרים? נכון, הם עלו. האמריקנים צהלו ופרגנו, אבל עלייה של בקושי 9% ברייטינג עבור הסיכון העצום, ההחלטה הבלתי אפשרית, כשבידי אנשיו "הוכחות נסיבתיות" בלבד? רק לחשוב מה היה קורה אם היה מתברר שזה לא בן לאדן או אם הלוחמים האמריקנים היו מחוסלים על-ידי יושבי האחוזה.

"הייפ זמני", כינו את העלייה בסקרים. ישכחו אותה עד הבחירות. כמה אכזרית הפופולריות.

זה בכלל בן לאדן? היה חמוש או לא? נורה או נרצח? הבית הלבן משנה גירסאות. בהתחלה היה בן לאדן "חמוש ומאיים" במיטה, ירה על החיילים, הציב את אשתו כהגנה; אחר-כך התפתל ג'יי קרני, דובר הבית הלבן, והזיע בשידור חי - הוא לא היה חמוש אבל התנגד; הנוסח העכשווי: בן לאדן לא היה חמוש כשנורה פעמיים.

ואז באה הילדה. בתו. בת 12. סיפרה שאבא שלה ישן, לא התנגד, שהיא ראתה את החיילים הרעים יורים בו בדם קר.

תורם של אנשי המוסר הגיע במהרה. "ניו-יורק טיימס" השווה את אובמה למייקל קורליאונה מ"הסנדק", אבל עשה את זה במין חיבה, נשיא "קול" כזה, משחק גולף ומתבדח בנשף הסלבס השנתי כדי לשדר עסקים כרגיל, כמו מייקל ההוא, שחגג באירוע משפחתי כששליחיו חיסלו את האויב.

אירופאים, לעומת זאת, שלפו את החוק הבינלאומי ואת דיני המלחמה, והתבטאו בביקורת. כך גם כמה ישראלים. פרופ' אמנון רובינשטיין, פעם שר חינוך, אמר ל"גלובס" שהוא בהחלט מצדיק את הפעילות לחיסול בן לאדן, אבל "יש לצפות מארגוני זכויות אדם ממועצת זכויות האדם של האו"ם ומכל שוחרי החירות בעולם לגנות את הסיכול הממוקד שבו נרצח בן לאדן בלא שקדם לרצח זה משפט כלשהו".

בינתיים פרסמו כמה בלוגרים ניתוח על תעודת הלידה של הנשיא, שנחשפה סוף סוף לפני שבוע, וטענו שהיא עשויה שכבות וכנראה מזויפת.

אחר-כך יצאה רשת פוקס בביקורת על ניהול נשיאותי קלוקל: מה זה ההחלטות האלה שנשלפות מהמותן? התחלתם להתכונן באוגוסט האחרון, היה לכם מספיק זמן לגבש החלטות: האם לקחת אותו חי או מת? מה לעשות בגופה? לפרסם או לא לפרסם צילומי מוות? למה קבורה אסלאמית מכובדת עם איש דת, הרי השטניות שלו כלל אינה אסלאמית? מהר מאוד נשלפו גם הירוקים: למה לזהם את הים?

וג'ורג' וו. בוש, הנשיא הרפובליקני שאובמה, בנדיבות של מנצחים, הזמין אותו לעמוד לצדו בטקס המתקיים אתמול (ה') בגראונד זירו, דחה את ההזמנה באלגנטיות לא-אופיינית.

הנשיא מתגונן

אז החלה המגננה. נשלף תצלום. אובמה, בפרופיל, צופה בחיסול עם וריד בולט ומודגש ברקה. נשלף עוד תצלום, שהבית הלבן טרח לספק מבין אלפי הפריימים שצילם: חבורת גברים טרוטי עיניים בחדר המצב, ורק אישה אחת.

הם שומרים על קשיחות, ורק היא, האישה הקטנה, בפוזה מבוהלת עם היד על הפה. האם רצו להראות את קשיחות הנשיא מול רכותה של האישה המוערכת שהתמודדה מולו? ודובר הבית הלבן - הוא הפסיק לרעוד: אין ספק שהוא מת, לא תראו עוד את בן לאדן מתהלך על פני האדמה.

ראש הסי.איי.איי, לאון פנטה, נשלח לספר ל"טיים" שאובמה סירב לאשר אופציה מסוכנת פחות לחייליו - הפצצה מהאוויר, או טילים ממרחק להשמדת המתחם - בשל חשש מפגיעה באזרחים.

השיא: הנשיא, אמש, בראיון לתוכנית הטלוויזיה "60 דקות": אנחנו בטוחים במאה אחוז שזה הוא. אין לנו שום ספק שהרגנו אותו. אין צורך לנפנף בגביע הניצחון. לא אפגע ברגשות הציבור, לא. לא אפרסם את התמונות.

תיאוריות הקונספירציה על רצח קנדי חיוורות לעומת אלו המתפתחות ברגעים אלה ממש.