מה רע בדובר רשות ניירות ערך?

ענף יחסי הציבור גועש בימים אלה, כאשר מיטב המשרדים נאבקים על תפקיד יועץ התקשורת של יו"ר רשות ניירות ערך. נאמר בצורה ברורה וחד-משמעית - הפרקטיקה שבה בעל תפקיד ציבורי ממנה לעצמו יועץ תקשורת חיצוני, הנגוע מעצם טבעו בניגודי עניינים, היא בעייתית ביותר ונולדה בחטא. התנהלותה לוקה בפגמים, ומן הראוי שתעבור מן העולם.

לפני שבוע, מיד לאחר ההודעה על מינויו של פרופ' שמואל האוזר לתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך, הודיע יועץ התקשורת זמיר דחב"ש ממשרד שלום תל-אביב על התפטרותו מתפקיד יועץ התקשורת של הרשות.

"יועץ תקשורת הוא משרת אמון, ולכן תפקידי מסתיים עם סיום הכהונה של גושן", אמר דחב"ש, שליווה את היו"ר היוצא, פרופ' זוהר גושן, בשנתיים האחרונות ונחשב למקורב אליו מאוד.

התפטרותו של דחב"ש אפשרה להאוזר לבחור לעצמו יועץ חדש, והמירוץ החל. ולא בכדי התחרות מי יהיה יועץ התקשורת של האוזר - שמוליק בפי המכירים אותו - קשה מאוד.

הלוחש לשמוליק הוא תפקיד בעל עוצמה רבה. תפקיד יועץ התקשורת של יו"ר רשות ניירות ערך טומן בחובו השפעה, כוח, נגישות למידע וכמובן קירבה בלתי אמצעית לאוזנו של הרגולטור הבכיר בשוק ההון - אדם שלהחלטותיו השפעה רבה ומיידית על הפעילים בשוק ההון, כמו חברות ציבוריות.

היועץ שיבחר, מלבד ריטיינר נאה המסתכם בעשרות אלפי דולרים בשנה, יהפוך למחוזר על-ידי חברות רבות, ויוכל למנף את הלקוח החדש שלו להאדרת השפעתו - לטובתו ולטובת לקוחותיו.

אמנם מן המפורסמות שאנשי יחסי ציבור הם אנשים ישרי-דרך, הידועים באינטגריטי שלהם וביכולתם לתמרן חרף ניגודי עניינים בין לקוחות, תוך שמירה על סודיות מוחלטת, אבל עדיין, אנשי עסקים רבים ישמחו שהיועץ שלהם יהיה אותו אחד שיועץ ליו"ר הרשות. כידוע, יש חומות סיניות וכללי ניגוד עניינים ברורים, אבל אם זה לא יועיל, לבטח לא יזיק.

בלהט המאבק על תפקיד הלוחש לשמוליק, לא נשאלת שאלה אחת - מדוע בכלל זקוק יו"ר רשות ניירות ערך, או כל בעל תפקיד ציבורי אחר, ליועץ תקשורת חיצוני? למעשה השאלה כלל לא עולה; נראה מובן וטבעי לחלוטין שבעל תפקיד ציבורי ייקח לעצמו יועץ חיצוני.

מכשול בפני עיוור

מדוע בעצם? הרי לרשות ניירות ערך, כמו לכל גוף ציבורי גדול, יש דובר. אם סבור מנהל הגוף הציבורי, במקרה זה יו"ר הרשות, כי הדובר שלו אינו עושה עבודתו נאמנה - מן הראוי שיעביר אותו מתפקידו ויחליף אותו באדם ראוי יותר. אם סבור יו"ר הרשות כי על הדובר שלו עומס כה רב והוא זקוק לסיוע - יתכבד ויקצה לו תקן נוסף לעוזר דובר.

אפשר להבין שבעל תפקיד רוצה לעתים להתייעץ אד-הוק בשאלות ספציפיות עם עוד מישהו. זה רצון לגיטימי, לשמוע עוד דעה של אדם הנמצא מחוץ למערכת. אבל פתרון של שכירת יועץ חיצוני פרמננטי, שאינו מחויב בכללים המגבילים עובדי מדינה, ושיש לו מעצם אופייה של עבודתו לקוחות נוספים בעלי אינטרסים שונים, הוא בעייתי מאוד.

לקחת יועץ כזה, הספוג בניגודי עניינים, שיהיה האדם הקרוב לבעל תפקיד כה משמעותי כיו"ר רשות ניירות ערך, הוא בבחינת לשים מכשול בפני עיוור. מה היינו אומרים אם יו"ר הרשות היה מחליט להתייעץ על בסיס יומיומי עם עורך דין מסחרי, שלקוחותיו הם גופים המפוקחים על-ידי הרשות?

לכן ייטיב יו"ר הרשות הנכנס לעשות אם יוותר על שכירת יועץ תקשורת חיצוני - ויסתפק בעבודה עם הדובר של הרשות.