אם חשבתם שפיפ"א כבר לא יכולה ליפול עמוק יותר ושההחלטות על הענקת המונדיאלים לרוסיה ולקטאר בדצמבר האחרון הן תחתית הבור, אז כנראה צדקתם. ופיפ"א ממשיכה להשתכשך בביצה בתחתית הבור. שוב אלו האנגלים, שמעלים עובדות ותחקירים, כדי לגלות מה התקלקל בדרך. זו כמובן הדרך של האנגלים, שמחפשים מאז ומתמיד אשמים זרים באי הצלחתם. דווקא אחרי שספ בלאטר הכריז, אחרי פגישה עם מזכ"ל האינטרפול ביום שני האחרון, שבכוונתו להקדיש עשרים מיליון דולר למאבק בשחיתות. ארבעה שמות העביר הלורד טריסמן לוועדת החקירה של הפרלמנט הבריטי שעוסקת בכישלון הבקשה לאירוח מונדיאל 2018. שני שמות נוספים נחשפו בפרלמנט ומקורם בתחקיר של "הסאנדיי טיימס". האנגלים הזועמים מתכוונים הפעם ללכת עד הסוף, לכופף את ידי פיפ"א ולהחליט על בחירה חוזרת של המארחות. שלוש שאלות עולות בהקשר זה.
1. האם הסיפור אמיתי? ללא ספק
בניגוד להאשמה חסרת ההוכחות על עסקה בין ספרד/פורטוגל ורוסיה, לורד טריסמן הפעם לא מסכן את שמו הטוב. ארבעת השמות שהזכיר רשומים כמקבלי שוחד במסמכי בית משפט שוויצרי, על סיפור אחר לגמרי. ג'ק וורנר, ראש הקונפדרציה הקאריבית, הואשם ונענש כבר על שחיתות בפיפ"א. במסדרונות בציריך יודעים גם שניקולאס ליאוס הפרגוואי, ריקרדו טישיירה הברזילאי ו-ווראבי מאקודי התאילנדי הם מראשי הקנוניה, ועל פיהם יסתובבו הגלגלים.
בינואר פרש פרנץ בקנבאואר מהוועד המנהל של הארגון כשהוא אומר "האמון שלי בפיפ"א מוגבל". יותר מכך, פרופסור גינתר הירש, לשעבר נשיא בית המשפט העליון בגרמניה, התפטר מחברותו בוועדת האתיקה של פיפ"א, בה היה הסמכות המשפטית הבכירה. הירש כתב: "לאחראים בפיפ"א אין עניין אמיתי לשחק תפקיד פעיל בגילוי, רדיפת ומניעת עבירות על תקנון האתיקה של פיפ"א". בלאטר הגיב באמרו: "אין שחיתות בפיפ"א", אבל מיד אחר כך הורה על הקמת ועדה למלחמה בשחיתות המיועדת לקום בתחילת יוני.
2. מה אפשר לעשות בנידון? לא יותר מדי
התאחדויות הספורט הן גוף עצמאי שאינו כפוף להתערבות פוליטית מדינית. עו"ד טל לביא, מתמחה במשפט ספורט בינלאומי ומשמש כבורר של ה-CAS, בית המשפט הגבוה לערעורים בספורט, מסביר ל'גלובס': "היכולת של מדינה או כל גוף חיצוני להתערב בהחלטות של ארגוני הספורט הינה מוגבלת מאוד". מה שכן אפשר לעשות, לפי לביא, זה לפנות שוב לפיפ"א לבקש לדון מחדש בהחלטה על מיקום התחרות עקב גילוי ראיות חדשות, אבל לקחת בחשבון שפנייה זו תיבדק על ידי הארגון לפי שיקול דעתו. בעבר דיון בהתנהגות של חבר ש"סרח" הועברו לטיפול של ועדת האתיקה של הארגון. לשם כך, על הגורמים הבריטיים המעורבים להעביר את כל החומר שברשותם לפיפ"א לבדיקה. אחרי הבדיקה תמליץ הוועדה על עונשים לחברים בהם מדובר - מדובר על עונש כספי או השעיית חברים מתפקידם. לצורך זה יש לפיפ"א מערכת שיפוט פנימית ומתוקף התקנון שלה, בית המשפט לערעורים על החלטות פיפ"א הוא ה-CAS. רק במקרה של החלטה של פיפ"א - וגם אי החלטה היא במקרה זה סוג של החלטה שאפשר לערער עליו - מוסיף לביא, אפשר לפנות ולערער בפני ה-CAS.
מעבר לתקנון פיפ"א יש גם את המישור הפלילי הרגיל, "כמו סחר בסמים, סחר בבני אדם וכו', לחימה בעבירת השוחד הינה, לטעמי, מחייבת גם התייחסות כאל עבירה אוניברסלית עקב היותה חוצת גבולות", אומר לביא. אבל זוהי מערכת חוקית מסובכת, שספק אם תתעסק יותר מדי בתחומים זניחים כמו אירוח אליפות עולם בכדורגל. גורם נפגע בפיפ"א יכול לפנות לבית משפט עקב הנזק שנגרם לו, נניח ההתאחדות האנגלית. אז נשאר לבדוק עד כמה החוק הפלילי יכול לעזור כאן. נשאלת השאלה, לפי אלה חוקים נשפטת פיפ"א? מאחר וההצבעה נערכה בציריך, ופיפ"א היא ארגון הפועל תחת החוק השוויצרי כאגודה למען הכלל, יש להסתמך עליו. אבל לא רק שהחוקים השוויצרים מקלים על אגודות כאלה, החוק בשוויצרי בכלל כמעט ולא מכיר בשחיתות בין גופים לא ציבוריים. יש צורך בחוזה בין שני צדדים כדי להוכיח בשווייץ שחיתות "פרטית".
3. מה יכול לקרות בכל זאת?
במקרה של הרשעה, יכולה פיפ"א לקבל כל החלטה. מהשעיית החבר בוועד המנהל או ההתאחדות שלו החברה בפיפ"א ועד לביטול ההחלטה להעניק את אירוח המונדיאל. ככל שהזמן חולף, מזהיר לביא, הסיכוי הקלוש לכך ממילא עוד הולך וקטן. במקרה כזה תהיה פיפ"א גם חשופה לתביעת נגד על הנזק לרוסים, למשל. כלומר, מכאן לא תבוא ישועה. אלא אם כן יתערב בתהליך גורם חיצוני, פוליטי.
אולי רק מעשה קיצוני, כמו פרישה מפיפ"א והקמת ארגון מתחרה - ולזה אנגליה כחברה בכירה בארגון מסוגלת - יכול באמת להשפיע. אחרת, שוב ינבחו הכלבים והשיירה תעבור. יהיו אולי רגעים מעניינים בתהליך, אבל בסופו, מה שהיה הוא מה שיהיה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.