עמוס גיתאי: "ספרי הקולנוע המעניינים עוסקים גם בוויזואלי וגם בנרטיב"

עמוס גיתאי, 60, במאי קולנוע ישראלי הנחשב לאחד הבמאים הישראלים המוערכים בעולם. נולד בחיפה ויוצר בעיקר סרטים תיעודיים וסרטים עלילתיים נסיוניים ומינימליסטיים. בין 1999 ל-2005 השתתפו שבעה מסרטיו בתחרויות הרשמיות על פרס דקל הזהב ופרס אריה הזהב. החודש ראה אור בעברית הספר "אפרתיה גיתאי - מכתבים" (בהוצאת ידיעות ספרים), שיצא קודם לכן, ב-2010, בצרפת בהוצאת גלימאר. הספר מכיל את המכתבים שכתבה אמו של הבמאי, אפרתיה לילדיה, לבעלה, לחברותיה ולאביה בין 1929 ל-1994. *האם לא חסרים לך ספרים על קולנוע בעברית?

"אני חושב, שהספרים החסרים על קולנוע הם לפעמים לנתח סרט. בכל מקרה הביקורת הקולנועית היא איזשהו ענף שצמח מביקורת ספרות. אבל הספרים המעניינים על קולנוע עוסקים גם בניתוח הוויזואלי ולא רק בנרטיב ואלה מאוד חסרים לי".

- איזה בית קפה אהוב עליך במיוחד, ומדוע?

"קונדיטוריה 'דלאל' בנווה צדק. זה בית קפה שגם אופה באופן מיוחד קרואסונים משובחים ביותר. נווה צדק היא גם השכונה שבה גדלה אימי ויש לי הרבה זכרונות ודימויים מהתקופה הזאת".

- איזו דמות היסטורית היית רוצה לצרף אליך לסיור בארץ ישראל?

"הייתי שמח לשוטט עם יוסף בן מתתיהו ההיסטוריון של זמנו מלפני 2,000 שנה. הוא היה מראה לי את הנופים והיינו משוחחים על השאלות ההיסטוריות והפוליטיות במרחב הזמן שעבר מאז".

- מיהם הסופרים העבריים האהובים עליך ומדוע?

"הסופרים האהובים עליי הם הסופרים החדשניים יוסף חיים ברנר, ראשון הסופרים המודרניסטיים בארץ ישראל, ס. יזהר, שהיטיב לשרטט את החוויות והטראומות של דור מלחמת השחרור, יעקב שבתאי, יהושע קנז ואחרון חביב אהרון אפלפלד שעכשיו אני עוסק בעיבוד לסרט של סיפורו הנפלא 'צילי' שנמצא בספרו 'כתונת הפסים'. כולם סופרים חדשניים ומשובחים".

- ומהם הספרים הזרים שזכורים לך במיוחד?

"אני אוהב את 'יוליסס' ואת 'דיוקנו של האמן כאיש צעיר' של ג'יימס ג'ויס ואת מכלול עבודתו של וויליאם פוקנר, זוכה פרס נובל לספרות".

- האם יש ספר ילדים שאהוב עליך במיוחד?

"ספרה של קדיה מולודובסקי 'פתחו את השער'".

- מהו הספר האחרון שקראת, שהותיר עליך את רישומו?

"'האבודים' של דניאל מנדלסון. סיפורו של הנער דניאל, סיפור מסע אל מסתרי קורותיה של משפחה אחת במלחמת העולם השנייה, בעיירה בולכוב בגליציה שבפולין - אוקראינה. שמיל, אח של סבא, ואשתו אסתר, לא הצליחו להימלט לאמריקה. היו להם ארבע בנות יפהפיות שהנאצים רצחו. דניאל המבוגר יוצא למסע מופלא, כואב ומלא הפתעות בחיפוש אחר חידת חייהן ומותן של הבנות היפות האלה והוריהן".

- לאיזה ספר אתה חוזר שוב ושוב?

"לסיפור מגילת אסתר בטקסט התנ"כי ול'איש ללא תכונות' של רוברט מוסיל, המציג את דעיכתה המוסרית והאינטלקטואלית של האימפריה האוסטרו-הונגרית דרך עיניו של אולריך, מתמטיקאי לשעבר שכשל בניהול קשרים עם העולם באופן שיאפשר לו לקבל תכונות".

- אתה בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד, מוזיאון, בית קפה או חנות ספרים. לאן תלך?

"אני אלך למוזיאון. במיוחד אהוב עלי מרכז פומפידו בפריז, בניין מוצלח במיוחד המזמין קהל מאוד מגוון".

אם היית צריך להעביר שעות אחדות בהמתנה לטיסה, איזה ספר היית לוקח?

"את ספרו של מוסיל 'האיש ללא תכונות', אם יהיו לי ארבע שעות בהמתנה".

מה היית משנה או מוסיף בלימודי הספרות בבתי הספר בישראל?

"זהו סיפור ארוך. צריך להפסיק לצנזר פוליטית טקסטים וגם לחדש לימוד בעל-פה של טקסטים נבחרים".

כיצד נולד הספר האחרון שלך?

"הספר הוא ספר של אמי, אפרתיה גיתאי שיצא בימים אלה בהוצאת ידיעות אחרונות. אפרתיה אמי כתבה מאות מכתבים במשך חייה. מכתבים אלה הם סיפורה האישי ובעת ובעונה אחת סיפור הארץ הזאת על הטרנספורמציות שעברה".

איפה אתה מתגורר, ומדוע דווקא שם?

"אני מתגורר חלק מהזמן בעיר הולדתי חיפה, בתל-אביב, ובפריז. אני עוסק במקצוע נייד, עשיית סרטים, ולכן יש צורך בכך".

איזה ציטוט מספר כלשהו זכור לך במיוחד?

'"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכו ימיך על האדמה הזאת'. מתוך ספר שמות".

למה אתה מתגעגע?

"לרגע של שקט ושלווה".