גורם בארה"ב: "אובמה רואה בנתניהו נוכל ומכשול לשלום"

ראש הממשלה בנימין נתניהו מתכנן לומר לנשיא ארה"ב ברק אובמה בפגישתם מחר (ו') בבית הלבן, שישראל רוצה להמשיך ולקיים נוכחות צבאית לאורך נהר הירדן ולהוסיף להחזיק בריבונותה על ירושלים ועל גושי ההתנחלויות, אך היא תהיה מוכנה לנהל מו"מ במטרה להחזיר לפלסטינים את שארית הגדה, שטח גדול יותר מכפי שנתניהו היה מוכן לפרט בעבר. כך מדווח היום "ניו יורק טיימס" מפי עוזריו של ראש הממשלה.

נתניהו יסייג את נכונותו לוויתורים בתנאי אחד: שהממשלה הפלסטינית לא תכלול את חמאס, אומר העיתון. רה"מ יודע היטב שהפלסטינים לא יוכלו לקבל את התנאי הזה, במיוחד לאחר שפתח חתם על ברית אחדות עם חמאס. מאחר שארה"ב מגדירה את חמאס כארגן טרור, מהמר נתניהו שהוא יצטייר כגמיש יותר מאשר אי פעם בעבר.

"מצד אחד, הפלסטינים נעים לעבר חמאס, אך בצד האחר מפגין רה"מ נכונות של ממש לעשות פשרה טריטוריאלית מרחיקת לכת", אמר עוזר בכיר לנתניהו.

זמן קצר לפני שמטוסו של רה"מ ימריא לוושינגטון, הערב (ה'), יישא אובמה נאום מדיני חשוב שאמור לשרטט את מתאר האסטרטגיה האמריקנית כלפי התמורות בעולם הערבי. בכירים בממשל אמרו אמש, כי חלק גדול מהנאום יוקדש לחבילת סיוע בשווי שני מיליארד דולר למצרים, חבילה שתשמש מסד של תכנית לעידוד הצמיחה הכלכלית במדינות ערביות במזה"ת ובצפון אפריקה.

התעלומה הגדולה היא מה יאמר אובמה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוויכוחים הפנימיים בממשל בסוגיה זו נמשכו גם אמש וייתכן שאובמה יחליט מה לומר על הסכסוך, אם בכלל, ברגע האחרון ממש, כפי שנהג לא פעם. נכון ליום ג', הופצו בבית הלבן טיוטות של הנאום שבהן נמחק לחלוטין הקטע על ישראל והפלסטינים, לדברי "וושינגטון פוסט" מהיום.

פקיד בממשל, המצוטט ב"ניו יורק טיימס", אומר כי הדיונים בבית הלבן בנושא הסכסוך התמקדו בשאלה האם יקרא אובמה בנאומו להכיר פורמלית בגבולות 1967 כנקודת המוצא למו"מ על מדינה פלסטינית עתידית. קריאה כזו לא תצביע על בהכרח על תפנית במדיניות האמריקנית, אך היא תהווה איתות רטורי מובהק לכך שארה"ב מצפה מישראל לעשות ויתורים.

יחד עם זאת, אובמה אינו מתכנן להציג בנאום תכנית אמריקנית לשלום בין ישראל לפלסטינים, לדברי פקידים בממשל, ולא ברור אפילו אם הוא יקרא לישראל לחזור לגבולות 67.

2 מחנות

אך לפי גרסת "וושינגטון פוסט" קיימים בממשל שני מחנות בשאלה כיצד להתייחס לבעיית הסכסוך בנאום. המחנה האחד, שבראשו עומדת שרת-החוץ, הילארי קלינטון, טוען שאובמה חייב לפרט בנאום שורה של עקרונות ספציפיים כיצד לשים קץ לסכסוך, לרבות קביעת גבולות סופיים, חלוקת ירושלים ומציאת פיתרון דיפלומטי לבעיה הרגישה שהפלסטינים מכנים זכות השיבה.

בראש המחנה האחר עומדים היועץ לביטחון לאומי, תומאס דונילון, סגן הנשיא ג'וזף ביידן והיועץ המיוחד לנשיא דניס רוס. מחנה זה גורס שהנאום חייב להיות הרבה פחות ספציפי ולהזכיר את הסכסוך רק בקווים כלליים. לפי קו מחשבה זה, צריך הנשיא להסתפק בקריאה לשני הצדדים לחזור את שולחן הדיונים מהר ככל האפשר. רוס מאמין, שצריך לתת לישראל זמן רב יותר. דיפלומטים ערביים סבורים, שאובמה יבחר בדרך זו.

נאום אובמה הערב ופגישתו עם נתניהו מחר מציינים שבוע מזרח-תיכוני צפוף בוושינגטון: שלשום (ג') נפגש אובמה עם עבדאללה מלך ירדן. ביום א' ינאם אובמה בוועידת אייפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בארה"ב. נתניהו ינאם בוועידה ביום ב' בערב (לפנות בוקר יום ג') שעון ישראל, ולמחרת( ג') הוא ינאם לפני מליאות שני בתי הקונגרס.

"אובמה לא אוהב את נתניהו"

אבל בוושינגטון גוברת התחושה שפסגת אובמה-נתניהו, כמו גם ארבעת הנאומים שלהם, לא יחוללו פריצת דרך שתביא ליישוב הסכסוך. אחת הבעיות היא, חוסר האמון ההדדי בין שני המנהיגים.

"אין הרבה כימיה אישית או אמון בין השניים", אומר ארון דייוויד מילר, שבמשך שנים רבות היה חבר בצוות הממשל שטיפל בסכסוך במזה"ת. באתר האינטרנט של "פורין פוליסי" הוא כותב: "ביל קלינטון לא אהב כל כך את נתניהו, אבל הבין את הפוליטיקאי שבו. אובמה לא אוהב את ראש הממשלה ואינו מבין אותו. הוא רואה בנתניהו נוכל ומכשול, פס האטה בדרך לפתרון הבעיה הישראלית-פלסטינית.

"מבחינת נתניהו, אובמה הוא אדם קר עם מעט מאוד אמפתיה כלפי ישראל או הבנה לצרכיה; רה"מ סבור שהנשיא פשוט מציב את ישראל על קו הרצף של האינטרסים האמריקניים, בלי להתיחס לערכיה", מוסיף הכותב."נתניהו מציב את אובמה אי שם בין ג'ימי קארטר לג'ורג' בוש הראשון בסולם הרגישות כלפי ישראל".

"הדינמיקה הבין-אישית הזו לא השתנתה, אבל הנסיבות הפכו אותה לגרועה יותר... פתח וחמאס נעים לקראת אחדות; משטר אסד בסוריה ומשטר קדאפי בלוב נמצאים על הקרשים, ואם לא תינקט פעולה כלשהי בסוגיית הסכסוך, תיבלם תנועת הדמוקרטיה הערבית ע"י מוסלמים רדיקלייים", אומר מילר. "אובמה מזדהה עם כאבם של המוסלמים, אך חושש שיזמתם לקבל הכרה של העצרת הכללית במדינה פלסטינית תרע את המצב. נמאס לו להשביע את רצונם של הישראלים, אבל הוא לא כל כך ידוע איך להתקדם".

"מבחינת אובמה, אחרי חיסול בין לאדן, ההתעסקות בנתניהו ובתהליך השלם היא ירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", כותב מילר.

התחושה שקיים מבוי סתום בבעיית הסכסוך בין ישראל לפלסטינים משותפת להרבה אנליסטים. הם מעריכים שדווקא בגלל העדר דרך ברורה לתקדמות לקראת פתרון הסכסוך, ישאפו אובמה ונתניהו להגיע להרמוניה ולהימנע מעימות פומבי. שניהם מבינים שהתנגשות חזיתית, אפילו מרומזת, תפחית עוד יותר את הסיכויים המעטים לחידוש המו"מ. הביקור הזה יאופיין ב"דרכי נועם", לדברי גורם דיפלומטי.