הקוראים בקפה

מקדמת דנא שאפו בני האדם לחזות את הנולד. בכל דור ודור היו מומחים שמלאכתם היתה להביט בכדור הבדולח ולומר מה יקרה. בימי קדם היו אלה האיצטגנינים הבבלים, מאוחר יותר היו אלה כוהנות האורקל מדלפי שידעו לספר ליוונים מה טומן בחובו העתיד ובימי הביניים החזיק כל נסיך בחצרו, אסטרולוג שצפה עבורו בכוכבים. בתקופה המודרנית אלו הם הקוראים בקפה או כפי שהם מכונים בשוק ההון, האנליסטים.

האל חנן את האנליסטים בכישורים מעוררי קנאה ונתן להם את היכולת לרדת לצפונות ליבם של מנכ"לים ולחקור את נבכי מוחם של מנהלים. וכך, חמושים בגיליונות אקסל ומודלים משוכללים להערכות שווי, מנפקים האנליסטים לקהל הצמא לידע, תחזיות מדויקות על העתיד להתרחש. האנליסטים לא מסתתרים מאחורי מילים מעורפלות כמו "אולי" ו"כנראה" אלא מפרסמים תחזית חדה וברורה: כמה יהיו הרווחים, איך ייראו הנתונים המאזניים, לאן ילכו המניות וכמובן מה על המשקיע לעשות - לקנות או למכור.

כאילו לא קרה דבר

לרוע המזל תחזיות הן עניין בעייתי בעיקר כי לאחר זמן מה אפשר לראות בקלות מי צדק ומי טעה. ובאמת, לפעמים קורה שהעתיד מפספס ומסרב להתיישר בהתאם לתחזית האנליסט שמתגלה כשגויה לחלוטין. אבל אין סיבה להתרגש, בינתיים מציפות אותנו תחזיות חדשות. כי זה מה שיפה בעבודת האנליסט, אם טעה, כל מה שהוא צריך לעשות זה לחזור למודל ולפרסם תחזית מעודכנת כאילו לא קרה דבר ותוך התעלמות מתחזיתו הקודמת.

מקום מיוחד יש בליבנו לאנליסטים זרים. באנגלית כידוע הכל נשמע הרבה יותר טוב. אמנם גם עבודות אנליסטים של גופים ישראליים לא חפות מיומרנות, אבל עבודות של אנליסטים זרים זועקות מפומפוזיות. דוגמה בולטת היא דארן שאו ראש מחלקת המחקר של UBS שהצליח לפספס שלוש תחזיות רצופות על מערכת הבנקאות ובדרך לשחרר כמה אמירות מופרכות לגמרי.

בינואר 2008 פרסם שאו תחזית בת 68 עמודים ובה הסביר מדוע כדאי להשקיע בבנקים בישראל ב-2008. "הבנקים אטרקטיביים ומתומחרים מתחת לערכם האמיתי", כתב שאו. הוא המליץ בין היתר על דיסקונט ("הבנק צומח בתיק האשראי ומתייעל"), החמיא לבנק הפועלים ("חשיפה נמוכה לסאב פריים, הנהלה מצוינת"), ולקינוח הסביר כי הוא שמרן ומשקלל במחירי היעד ובניתוח את הסיכוי להאטה גלובלית וכי גם אם יהיו הפתעות - הן יהיו כלפי מעלה.

האפוקליפסה כבר לא עכשיו

כולנו זוכרים מה קרה באותה שנה להפועלים שלפי שאו היה "עם חשיפה נמוכה לסאב פריים" ומה קרה לדיסקונט אחרי שצמח במהירות כה גדולה. אבל שאו לא התבלבל. בפברואר 2009, בשיא המשבר, הוא פרסם תחזית אפוקליפטית על הבנקים. "2009 is going to be really problematic and 2010 could be worse ", כתב שאו והזהיר כי כדי להגן על המערכת הפיננסית בישראל, הבנקים זקוקים בדחיפות להזרמת הון ממשלתית של לא פחות ולא יותר מאשר 22.5 מיליארד שקל.

עברו כמה חודשים, הכלכלה התאוששה, אף שקל מכספי משלם המיסים לא הוזרם לבנקים והם אפילו לא השתמשו בערבויות הממשלתיות שהועמדו לרשותם. שוב עשה שאו פליק פלאק לאחור. ביולי 2009 הוא פרסם "דו"ח מקיף על אסטרטגיות השקעה בישראל" וכמובן הקדיש מקום נרחב לבנקים. הפלא ופלא, האפוקליפסה כבר לא עכשיו. התחזית המפחידה התפוגגה, על הזרמה של 22.5 מיליארד שקל לא היתה ולו מילה אחת. להיפך. שאו העלה בשקט בשקט את התחזיות לרווחיות הבנקים.

מחטיאים במספרים

למען הסר ספק, מחלקת המחקר של UBS נחשבת למעולה, באותה שנה, 2009, היא זכתה בפעם השנייה ברציפות במקום הראשון בסקר של רויטרס בו השתתפו 5,000 מנהלי השקעות מאירופה.

ולסיכום - אנליסטים עוסקים בתחזיות וכך יש להתייחס אליהם. הטובים ביניהם מצליחים לחזות את המגמות אך גם אלו מפספסים לעיתים קרובות את המספרים המדויקים. על הקורא הסביר להבין כי בסופו של דבר תחזית אנליטית היא רק מודל עם פרמטרים רבים והנחות יסוד שיכולות להתממש או לא. לכן רצוי מאוד לקחת את תחזיות האנליסטים במידה בריאה של ספקנות. כך שבפעם הבאה שתראו תחזית קחו אותה בעירבון מוגבל, מוגבל מאוד אפילו.