נתניהו בלחץ

השבוע הזה סוחט את עצביו של ראש הממשלה. לחחחצצצצץ. בלשכה התנועעו מהר מהרגיל, חליפות כהות נעו בצעדי ריצה קטנים ומאופקים. חבילות ניירות מתחת לזרוע, פרצופים חשאיים ורציניים עד אימה.

לו"ז הראש פונה שוב ושוב לטובת "הכנה לנאומים" שיישא נתניהו בוושינגטון. אפילו כשנפלה על חבורת הלשכה סיבה קטנה לשמחה לאיד - חשיפת השבוע על עוזי ארד, האיש שרדף את כולם בבדיקות פוליגרף וחשדות להדלפה (עד כדי כך שעובדת בלשכה פוטרה) הודח מתפקידו לאחר שנתפס בהדלפה רגישה במיוחד - גם אז נאלצה החבורה לגחך בהסתר בלבד. והביבי - הוא שוב נפל כשהתברר שארד - הידיד-המדליף - נמצא ממש השבוע בארה"ב, בעיצומה של שליחות מטעם ראש הממשלה לקראת נאומו הצפוי הערב של המפחיד הגדול, אימת נתניהו, הנשיא ברק אובמה.

בשבוע המסעיר הזה היה אירוע ביטחוני-מדיני יוצא דופן נוסף - שירותי הביטחון של רוסיה עצרו את נספח צה"ל במוסקבה בחשד לריגול. הוא גורש לישראל, ופה נחקר בחשד לריגול נגד ישראל. הוא נמצא נקי. נתניהו יצטרך לרצות בקרוב מאוד את מדבדייב ופוטין.

השבוע נפתח בפלישה הסורית-פלסטינית לרמת הגולן. אלפים עלו לעשרות אוטובוסים שנשכרו לקראת "יום הנכבה", והמודיעין הישראלי אפילו לא שם לב. חברי הכנסת, עשירי החופשות והפגרות, חזרו השבוע למושב הקצרצר הבא, וראש הממשלה נשא נאום מדיני. פרומו לנאום בוושינגטון. צעד קדימה, שניים אחורה? שניים קדימה, אחד אחורה? רק ברק אובמה יחליט.

ביום שאחרי, ב', כפה ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, על שר האוצר יובל שטייניץ לבטל את ההעלאה המתוכננת בבלו על הדלק תמורת עצירת מתווה הפחתות המסים - המהות האידיאולוגית-כלכלית של נתניהו הנוכחי. וביבי, הוא נאלם ונעלם. לא ידע? (הייתכן?) ידע אבל שקע בלחציו? נרדם? לקראת סוף השבוע התעוררה אפשרות שיתנגד.

יש מי שמאמין שדווקא השבוע קלט נתניהו סוף סוף שהפחד, הבריחה מעימותים - שבולטת מול עופר עיני והאיגודים המקצועיים - לא הפכו אותו לשוחר שלום חברתי סוציאליסטי, אלא דווקא לחלש ולא אפקטיבי, והוא הולך לעשות מהפך. כשישוב.

ככל שהתקרבה אימת המטוס שיישא את ראש הממשלה לוושינגטון, כך גבר הלחץ של הראש ולשכתו (הטיסה הלילה, 23:30. שרה, בנימין, צוות לשכה מתוגבר במיוחד, גדודי מאבטחים, 65 עיתונאים, כל כלי התקשורת בארץ - גם אלה שמעולם לא הצטרפו, כולל אתרים חרדיים וערביים).

אי-ודאות, חשש ביחס לרמת הפירוט המדיני והגיאוגרפי בדרישות אובמה. האמריקנים, שזיהו בסיפוק מאופק את ההיסטריה, פתחו באיתותים חיוביים, שלחו מסרים מרגיעים. אבל נתניהו, חשדן מטבעו ומנוסה בטראומות שצרב בו אובמה, לא נרגע.

ככל שהממשל הרגיע, כך גברה הציניות הקטלנית במאמרי המערכת בתקשורת האמריקנית: אובמה מתייחס לנתניהו כאל גורם מפריע. היכונו לצונאמי בספטמבר (מועד ההכרזה הצפוי באו"ם על מדינה פלסטינית).

ביבי הולך לפגוש נשיא אמריקני מנצח, לאחר חיסול בן לאדן, שמשתוקק להמשיך את המומנטום. העיתונאי תום פרידמן כתב ב"ניו יורק טיימס": אפשר יהיה לקחת את נתניהו ברצינות רק אם ייקח סיכונים רציניים.

נחמה קטנה, אבל לא ממש משמעותית, באה מתנופה חדשה של גלן בק, שמרן, בכיר ברשת פוקס, שהקדיש את התוכניות היומיות שלו בשבועות האחרונים להטמעת האמירה "אם ישראל נופלת - אמריקה אחריה". הוא אף קורא להמוני אמריקנים להצטרף אליו למסע לירושלים באוגוסט הקרוב.

נוסחי נאומי ראש הממשלה שופצו ושונו משעה לשעה. איך תסביר להם שמה שמוצא חן בעיני האמריקנים מסכן את הישראלים ואת קיומה של הממשלה?

ביום רביעי הוא התחיל קצת להתאושש. ברבע לתשע בבוקר נשלחו הודעות דחופות ופתאומיות על מסיבת עיתונאים מיוחדת, ב-11:00 בבוקר, של ראש הממשלה בעניין הסייבר הלאומי, ועוד אחת ב-14:30 - אחרי שנתיים (!) יוצאת לדרך הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל.

כמה שעות שקט בכל זאת היו השבוע. הן היו כשעסקנו בהרפתקאות של כמה זכרים בולטים: מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס יצא בדוח ביקורת עב כרס, כולל דובדבן קטן אחד: אהוד ברק, הבנות והכסף; ארנולד שוורצנגר התוודה על כך שעובדת משק ביתו הרתה לו בהיותו נשוי באושר ועושר עם מריה שרייבר, בת למשפחת קנדי; משה קצב, האנס המורשע, קיבל דחייה מבית המשפט העליון לכניסתו לכלא; והצימוק: מנכ"ל קרן המטבע והמועמד הבולט לנשיאות צרפת, דומיניק שטראוס-קאהן, הואשם באונס חדרנית ועצור בבית כלא אמריקני.