נתניהו ייסד את מדינת פלסטין?

בלילות האחרונים נתניהו ודאי מתעורר שטוף זיעה, אפוף זיכרונות קשים מהפגישות הקודמות בוושינגטון הוא חושב איך להגיד כן ולא באותה מילה: כן למו"מ, אבל בתנאים בלתי אפשריים, שזה בעצם לא.

בחדר סיעת הליכוד בכנסת תלויות זה לצד זה תמונותיהם של ארבעת ראשי הממשלה שכיהנו בתפקיד מטעמה. ממש מעל כיסאו של ראש הסיעה ניצבים מנחם בגין, יצחק שמיר, בנימין נתניהו ואריאל שרון, והם מישירים מבט אל יושבי השולחן הארוך שבמרכז החדר. באופן סמלי, מבטם של בגין, שמיר ונתניהו נוטה ימינה, ואילו זה של שרון - שמאלה. בשבוע הבא, כשישוב מוושינגטון, יתברר אם גם את תמונתו של נתניהו יצטרכו להפוך לצד השני.

אפשר לשער שראש הממשלה לא עומד לשבור חזק שמאלה בארה"ב. לעומת זאת, מי שמצפה לנאום צ'רצ'יליאני, יצטרך לשמוע שוב את הנאום של צ'רצ'יל.

בנאום של נתניהו לא יהיה דם, גם לא יזע ודמעות. סביר להניח שהוא יהיה המשך ישיר לנאום שהשמיע בכנסת. הנאום הזה אמנם לא הסגיר מה נתניהו יאמר, אבל הוא בהחלט היה המבוא. בהיעדר מידע ממשי על מה שיאמר ראש הממשלה באמת בנאומו בפני הקונגרס, הסברה הזאת נסמכת בעיקר על ההנחה שנתניהו לא יכול לשאת שני נאומים שונים בהפרש של שבוע בעברית ובאנגלית. עם זאת, מדובר בנתניהו. אם ירצה לקבע את שמו כזגזגן סדרתי, הוא ישבור ימינה או שמאלה.

אפשר לשער שהדברים שיישא ימשיכו את הקו של רוב נאומיו, שבהם הוא מצליח להגיד כן ולא באותה מילה, אפילו לא באותו משפט. אמנם בפעם האחרונה שנתניהו ניסה לרקוד על כל החתונות הוא נפל (בוואי פלנטיישן), אבל זה לא ימנע ממנו לנסות לאחוז את המקל בשני הקצוות גם עכשיו.

על פי הסכימה הזאת, גם בנאום שיישא בשבוע הבא, נתניהו לא יאמר לא למשא ומתן. להיפך, הוא יגיד כן, אבל יציב 900 תנאים בלתי אפשריים. ינסה ללכת עם ולהרגיש בלי.

בימין נוהגים לומר שהפלסטינים מצילים את ישראל מהסכם שלום, ממסירת חלקים מארץ ישראל. נתניהו הפך את זה למדיניות. הוא כבר יגרום להם לא לעשות שלום.

בשעה ששורות אלו יוצאות לאור עומד מטוסו של ראש הממשלה להמריא לפגישה הכי חשובה שלו עד היום עם נשיא ארה"ב. כמה שעות לאחר נחיתתו ייפגש עם אובמה, בלי שיש לו מושג באמת על מה שהוא יגיד בנאומו על המזרח התיכון. לכל ראש ממשלה, גם המנוסה והשקול ביותר, זו סיטואציה מלחיצה מאוד, ודאי לנתניהו.

בלילות האחרונים הוא ודאי מתעורר שטוף זיעה, אפוף זיכרונות קשים מהפגישות הקודמות בוושינגטון. החשש מהרזולוציה שאליה יירד הנשיא אובמה בפגישתם שנקבעה לשישי בבוקר, מעיד על כך שראש הממשלה טרם השתחרר מהרושם שהותירו פגישותיו הקודמות עם הנשיא האמריקני, שעל אף ההודעות שיצאו בתום הפגישות והגדירו את האווירה בחדר חמה, הדבר היחיד החם שהיה שם זה האש שהוצתה באח שבחדר הסגלגל.

הדבר שממנו חושש נתניהו יותר מכול הוא שבתקופת כהונתו תוקם מדינה פלסטינית; שבסוף זה מה שיזכרו מהקדנציה שלו. בוושינגטון, הוא יוכל לומר, ייסדתי את מדינת פלסטין.

פוליטיקה קטנה

נתניהו יפגוש מחר נשיא ארה"ב מחוזק. אובמה, מנגד, יפגוש מנהיג קצת יותר חלש. השאלה אם יהיה זה נתניהו ראש הממשלה או ביבי יו"ר הליכוד. זה האחרון כינס אמש את כל שריו. הוא ניסה לשתף אותם בדברים שיאמר בארה"ב. הוא לא הסתפק רק בזה, ואחר כך נפגש עם חברי הסיעה שהוא רואה בהם פוטנציאל לנזק אחרי הדברים שיישא שם. המשנה שלו, סילבן שלום, הגדיר את הפגישות האלה הצגה, "ואני לא משתתף בהצגות", אמר.

נתניהו נוסע לוושינגטון לבד. אף שהוצע לו לצרף אליו את בני משפחת פוגל, שרק לפני כחודשיים מחצית ממנה נרצחה על ידי מחבלים, או שרים וחברי כנסת שיסייעו לו בבליץ הסברתי, הוא העדיף לא לקחת אף אחד מחשש להסתבך בפוליטיקה הפנימית. רוצה להיות בסדר עם כולם. עושה חישובים קטנים פנימיים במקום לראות את התמונה הגדולה. בדיוק ההיפך מבן שיחו בפגישה מחר.

נשיאי ארה"ב בעבר הפגינו בקיאות בפוליטיקה הישראלית ובלחצים שמופעלים על ראש הממשלה. ביל קלינטון התגאה תמיד שהכיר את הניואנסים בתוך ש"ס, אבל אובמה, ככל הנראה, לא מתכוון ללמוד לבטא את השם ציפי חוטובלי. הוא מסתכל על התמונה הכוללת יותר.

נתניהו הפקיר את ארד

פליטת הפה של עוזי ארד, שהפכה אותו מראש המועצה לביטחון לאומי ל"מדליף הלאומי", לא זכתה לכותרת משמעותית בעת פרסומה. היא נבלעה אי שם בשולי החדשות, בעיקר משום שלא היה בה עניין של ממש.

חקירת ההדלפה, לעומת זאת, זכתה לכותרות ראשיות שמסרבות לרדת מסדר היום. ארד תואר בהן כמדליפן סדרתי, שקרן, תחמן ומיזנטרופ. רשימה חלקית בלבד. אין ספק שארד אינו צדיק, אך עם זאת נראה שהדברים חרגו לגמרי מפרופורציות, בעיקר משום שמישהו רצה שזה יקרה.

נכון, לא קל לאהוב את ארד. או שאוהבים או ששונאים. אי אפשר להישאר אדיש. הוא לא אדם קל. אפילו קשה ותובעני, שדורש שלמות. קשה לחיות איתו בשלום. יש לו פיוז קצר. ואולי אין לו פיוז בכלל. עם זאת, הוא מלא חוש הומור ובעל כושר ניתוח מדהים.

סביר להניח שהצליח לפגוע בכמה אנשים בשנתיים שבהן כיהן כראש המל"ל. אלה שהותיר פגועים ודאי שמחו לאידו אתמול. רבים מהם לא הסתירו את שמחתם. בגלל זה יש גם לא מעט תיאוריות קונספירציה סביב הפרשה. כמספר היריבים מספר התיאוריות. שמו של מי לא שורבב לרשימת החפצים לחסלו: בכירים במערכת הביטחון, שרים, פוליטיקאים סוג א"א, ואיך לא - אנשי הלשכה.

ארד, איש המוסד לשעבר, אמנם יודע דבר או שניים על חיסול חשבונות, אבל בכל זאת מותר לו לחוש פצוע ומופקר. לנתניהו היו אתמול כמה הזדמנויות לומר מילה טובה על האיש שהיה הכי נאמן לו, הכי קרוב אליו, שהלך איתו שנים במדבר הפוליטי. בשתי מסיבות העיתונאים שקיים אתמול (ד') לא אמר ראש הממשלה דבר. הוא התנער מארד כאילו ברח ממצורע, רק שהכישלון לא ידבק בו. זה לא מפתיע וגם אין בזה שום חדש, אבל הפעם נתניהו יכול היה לחרוג ממנהגו.