בנאום נדיר לפני מליאת הקונגרס של ארה"ב, לפני מאות מחוקקים משני הבתים, באולם שבו נושא הנשיא האמריקני את הנאום השנתי על מצב האומה, פרש הערב ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חזון של שלום בין ישראל לפלסטינים.
נתניהו הכריז בנאומו כי הוא "מוכן לפשרות כואבות". עוד הוא אמר כי ישראל תהיה נדיבה בפשרה הטריטוריאלית במו"מ עם הפלסטינים, וכמה התנחלויות ימצאו עצמן מחוץ לגבול המוסכם. "ישראל תהיה הראשונה שתתמוך בקבלת מדינה פלסטינית עתידית לאו"ם, אם המדינה הזו תוקם בעקבות מו"מ. עם יצירתיות, יהיה אפשר למצוא פיתרון לבעית ירושלים", הוסיף ביבי.
ביסוד החזון שהשמיע עקרונות ידועים: לא תהיה שיבה לגבולות 67'; הפלסטינים חייבים להכיר במדינה יהודית; כוחות צה"ל יישארו בבקעת הירדן; המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת; ולא יהיה מו"מ עם חמאס - "זרוע של קאעדה".
הבמה נתנה לדברים תוקף חדש ולגיטימציה של נאום היסטורי. רק פעמים ספורות מוזמן ראש ממשלה של מדינה זרה לשאת דבר לפני נציגי העם האמריקני: בראש הרשימה בריטניה וצרפת, עוד מעט מדינות אירופיות וישראל (נזכיר כי זה נאומו השני של נתניהו בקונגרס. הפעם הראשונה היתה ב-1996 והוא הכריז אז שישראל מוותרת על הסיוע הכלכלי מארה"ב). נאומו של נתניהו הערב יגדיר לא רק את יחסי ישראל עם הפלסטינים אלא ישפיע במידה רבה על יחסי ירושלים-וושינגטון.
לפי כללי הטקס העתיקים, הכריזה הסרג'נט אט ארמס, הסדרן-על של הקונגרס, על כניסת ראשי הסגל הדיפלומטי ושרי הממשלה. אחר כך השמיעה הסרג'נט את הקריאה: גבירותיי ורבותיי, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. מאות המחוקקים ואורחים רבים, לרבות שרה נתניהו, שגדשו את האולם נעמדו על רגליהם ופרצו בתשואות רמות.
בדרך לבימה, כשהוא מלווה במחוקקים בכירים, עבר נתניהו בין שורות המחוקקים שהצטופפו כדי ללחוץ את ידו, בדיוק כפי שקורה כאשר נכנס לאולם הנשיא כדי לשאת את הנאום על מצב האומה.
כשמאחוריו ישוב סגן הנשיא (וראש הסנט) ג'ו ביידן וג'ון ביינר מהמפלגה הרפובליקנית, נראה ראש המשלה נרגש למדי בדקה הראשונה. הקונגרס הוא אמנם המגרש הביתי שלו, מעוז מסורתי של תמיכה דו-מפלגתית בישראל, גם כאשר בבית הלבן יושב נשיא עם תפיסות שונות. נתניהו מכיר אישית עשרות מחוקקים שמעריצים אותו. ובכל זאת, היה נראה שהמעמד הזה השפיע במקצת גם עליו אבל הוא התעשת במהרה. מחיאות הכפים נמשכו שלוש דקות והתעצמו כאשר רה"מ עלה על הבימה.
"יש לי הכבוד להציג לפניכם את ראש ממשלת ישראל", הכריז ביינר לאחר שדפק על שולחנו שלוש פעמים בפטיש היו"ר.
רה"מ השמיע כמה הצהרות מדיניות חשובות: הוא קרא לנשיא הרשות הפלסטינית להתייצב לפני העם הפלסטיני ולהכריז שהוא מקבל קיומה של מדינה יהודית, בדיוק כפי שהוא, נתניהו, הכריז נכונותו לקבל מדינה פלסטינית.
נתניהו הכריז כי הוא "מוכן לעשות פשרות כואבות. תפקידי כמנהיג הוא להוביל את עמי לשלום. זה לא קל לי. אני יודע שנצטרך לוותר על חלק מארץ אבותינו. אך היהודים אינם כובשים זרים ביו"ש. אנחנו לא הבריטים בהודו או הבלגים בקונגו. זו ארץ אבותינו, הארץ זבה דוד הכריע את גולית. איש לא יוכל להכחיש את הקשר בין העם היהודי לארצו".
"כל הסכם שלום יהיה חייב לשקף השינויים הדמוגרפיים הדרמטיים שהתרחשו באזור מאז 1967", אמר נתניהו. "בכל תרחיש ריאלי, גושי הישובים, שאותם הגדיר רה"מ כ'פרברים של ירושלים ות"א', וכן אזורים בעלי חשיבות ביטחונית אסטרטגית, יסופחו לשטחה של ישראל. מעמד ההתנחלויות יוכרע רק במו"מ, אך אנו חייבים להיות ישרים ולהכריז בפומבי: בכל הסדר שלום כמה התנחלויות ימצאו עצמן מחוץ לגבולות ישראל. אנו נהיה נדיבים בפשרה טריטוריאלית, אך לא נחזור לגבולות 1967. אני רוצה לומר זאת בבירור: נהיה נדיבים לגבי גודל המדינה הפלסטינית. היא חייבת להיות גדולה דיה כדי כדי להיות בת קיימא. אך נהיה תקיפים מאוד לגבי הגבולות המוסכמים".
"ליהודים יש זכות להגר לישראל. לפלסטינים תהיה זכות להגר למדינה פלסטינית. משמעות הדברים: בעיית הפליטים תיפתר רק מחוץ לגבולות ישראל", הוסיף נתניהו.
רה"מ הדגיש כי ירושלים לא תחולק לעולם ורק תחת שלטון ישראל יש חירות דתית לשלוש הדתות הגדולות: "אני יודע שזה נושא קשה לפלסטינים, אך אני מאמין שעם יצירתיות, יהיה אפשר למצוא פיתרון".
"חיוני ביותר שמדינה פלסטינית תהיה מפורזת ושישראל תוסיף להחזיק כוחות צבא לתקופה ארוכה לאורך נהר הירדן. ישראל זקוקה להסדרי ביטחון מיחדים מפני שהיא קטנה. במזרח התיכון, רק הסכם שלם שניתן להגן עליו יחזיק מעמד. האם אתם היתם מוכנים לחיות עם אזעקות שהיו נותנות לכם 60 שניות לתפוס מחסה?" הוסיף נתניהו.
הקהל הגדול הריע לנואם הישראלי כל כמה דקות, ולעיתים קרובות הנוכחים קמו ממושביהם כדי להריע לדובר. נתניהו שלט בקהל והיה ניכר שהקהל אוהב אותו, כמו גם את מסריו. הוא הקפיד לפתוח את דבריו בבדיחה קטנה, כפי שמקובל בוושינגטון. בפנותו לביידן הוא אמר: "אתה זוכר איך לפני 30 שנה היינו הילדים החדשים בעיר"?
את הדקות הראשונות הקדיש רה"מ להתבטאויות הנדרשות על הקשרים החזקים בן ישראל לארה"ב: "לישראל אין ידידה טובה יותר מארה"ב, ולארה"ב אין ידידה טובה יותר מישראל. אנו ניצבים יחדיו כדי להגן על הדמוקרטיה, להגן על השלום, ולהילחם בטרור". ובהתבטאות מזמינת תשואות הוא הכריז: "ברכות לאמריקה. ברכות לנשיא. חיסלתם את בין לאדן. ברוך שפטרנו".
קטע נוסף שהקהל אהב הוא כשנתניהו אמר "אתם לא צריכים לעסוק בבניין אומה בישראל (בניגוד לאפגניסטאן, למשל - ר.ד.). כבר בנינו. אתם לא צריכים לעזור בכינון דמוקרטיה בישראל. כבר יש לנו. ואתם לא צריכים לשלוח חיילים לישראל. אנו מגינים על עצמנו". ופנינה פופולרית נוספת: "יש לנו כנסת פרועה. אתם חושבים שאתם פה, בקונגרס, נלחמים זה בזה? אני מזמין אתכם לבוא לכנסת כאורחיי".
סמוך לתחילת הנאום, התפרצה בצעקות מפגינה על יציע האורחים. היה קשה לשמוע מה אמרה, אך די היה בהתפרצותה כדי להפסיק את שטף הנאום. נתניהו הגיב באלגנטיות. הוא לגם מים ואמר: "אני רואה בכך אות כבוד. זה טוב שיש הפגנות. באיראן זה לא היה קורה. אנו חולקים את תקוות צעירי המזה"ת שנאבקים כדי שיוכלו לעשות מה שהמפגינה הצעירה עשתה". הוא מיהר לתקן את עצמו: "אני חושב שהיא צעירה. אני לא רואה כל כך רחוק". הקהל הגיב בתשואות אדירות.
חלק מנאומו הקדיש נתניהו להוקעה חריפה של איראן. הוא קרא לארה"ב להראות לאיראן שפעולה צבאית נגדה אינה בלתי אפשרית "איראן הפסיקה את תכנית הגרעין שלה רק פעם אחת, ב-2003, מפני שהיא חששה מפעולה צבאית. ככל שאיראן תאמין שכל האופציות מונחות על השולחן, כך ייפחתו הסיכויים (לגירעון איראן). לכן אני קורא לארה"ב לשלוח מסר חד-משמעי - איראן לא תורשה לעולם לפתח נשק גרעיני", אמר נתניהו.
"אנו חייבים להתייחס ברצינות לקריאות להשמדתנו", אמר נתניהו. "אנו ניצולי שואה. כאשר אנו אומרים 'לא עוד לעולם', אנו מתכוונים לכך. ישראל תמיד שומרת לעצמה את הזכות להגן על עצמה".
אך חלק הארי של הנאום הוקדש לסוגיית השלום הפוטנציאלי עם מצרים. לאחר שהכריז על נכונותו "לוותר על חלק מארץ אבותינו", אמר רה"מ: "הפלסטינים חולקים את הארץ הקנה הזו עימנו. הם צריכים לחיות כעם עצמאי בארצו החופשית. הם זקוקים לכלכלה פורחת, ליזמה חופשית. כבר עכשיו אנחנו מתחילים לראות מה אפשרי. הם החלו לבנות את ארצם... אנו מסייעים לכלכלה הפלסטינית. הסרנו חסמים והכלכלה פורחת בשיעור 10% בשנה. יש לפלסטינים מרכזי קניות, בתי-קולנוע, מסעדות, בנקים, וכל זה בלי שלום. תארו לעצמכם מה היה קורה לו היה שלום"?
בנוסף, סגר רה"מ חשבון היסטורי עם הפלסטינים: "אין שלום מפני שהפלסטינים לא רוצים שלום. הם מסרבים להכיר במדינה יהודית בצד מדינה פלסטינית. לכן חייבת ההנהגה הפלסטינית להכריז על הכרתה במדינה יהודית".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
