הצרות של מוני הראל: מטיס קפיטל בצניחה והפועל ת"א אבודה

את השבוע השלישי של מאי 2011 מוני הראל כנראה יעדיף לשכוח. בפרק זמן של 48 שעות הוא איבד הן את השליטה באהבת נעוריו, קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב, והן את השליטה בעסקי הדלק בארצות הברית. על הראשונה הוא עדיין נלחם מול שותפו-יריבו אלי טביב, שבתרגיל איגוף מתוחכם קנה אותו החוצה תמורת 6 מיליון שקל בלבד; על השנייה יהיה לו קשה יותר להיאבק, לאחר שבנק ההשקעות האמריקני בייסייד נטל ממנו את זכויות הניהול בחברת הדלק ובחנויות הנוחות GPM, בטענה כי לא עמד בתנאי ההלוואה שניתנה לו.

מדובר בעוד מסמר בארון הקבורה של החברה האם פטרוגרופ , שהראל מחזיק בה באמצעות מטיס קפיטל. פטרוגרופ מתמודדת כיום עם חוב של 70 מיליון שקל כלפי מחזיקי האג"ח, מה שהוביל לנטילת הלוואה בריבית רצחנית של 18.5% לאחר שהבנקים היפנו לה עורף ולאחר שהבנק המלווה הקודם, ואקוביה, ספג מכות קשות במשבר הסאבפריים האמריקני.

באסיפת האג"ח האחרונה של החברה, שהתקיימה לפני כשבועיים, אמר הראל כי "המלווים הם כמו סוחרי סמים - נותנים לך את הסם, אתה נהיה מסומם, עוד זריקה, ורוצים להרוג אותך. שלי נרקיס למד אצלם את הריביות".

באותה אסיפה עלתה הצעתו של מנכ"ל פטרוגרופ לשעבר (ובעל אג"חים בחברה) אריק קוטלר, לרכוש באמצעות חברת האחזקות שלו, ארקו, מחצית מהחברה תמורת 20 מיליון דולר. הראל טרפד את העניין הזה בגופו. אני מוסיף 15 מיליון מעל ההצעה של ארקו, אמר, ובלבד שהחברה לא תגיע לידיו של קוטלר. המהלך הזה גרר את התפטרותם של חברי דירקטוריון פטרוגרופ ושל היועץ המשפטי שלה, אבל הראל משוכנע שעשה את הצעד הנכון.

"אילו היינו מקבלים את ההסכם שארקו הציעה ולא הייתי עושה את הבלגן שעשיתי, לא הייתה נשארת לכם אגורה", אמר הראל לבעלי האג"ח באותה אסיפה לפני שבועיים. "זה הסכם גרוע בצורה בלתי רגילה, עסקה קטסטרופלית".

הראל לא נותן אמון בקוטלר, מאשרים גורמים שמכירים את מערכת היחסים בין השניים. "כשהוא ראה את ההצעה שלו, שהיא כל-כך מסובכת וכל-כך מותנית, זה נראה לו כמו תרגיל".

חלק מבעלי האג"ח קונה את המחויבות של הראל לפטרוגרופ. "בינתיים מוני הלווה לחברה 10 מיליון שקל", אומר אחד מהם. "כל אנשי העסקים הגדולים, לבייב, שטיינמץ - אלה הזדרזו להוציא כסף מהכיס? איפה הם ואיפה הוא".

אחרים מבעלי האג"ח רואים את הדברים קצת אחרת. "כל העניין הזה לא מתאים לו", אומרים גורמים מקורבים לנושא. "הוא איש טוב, אבל זו הפעם הראשונה בקריירה שלו שבה הוא נכנס לתחום הזה. הוא לא מבין איפה הוא נמצא. זה נכון שהחברה נפלה בגלל סיבות אובייקטיביות, אבל גם בגלל העובדה שאין לה הון עצמי. וכשהתגלו הבעיות, מוני לא היה שם. הוא תמיד היה מרוחק מהפעילות. כשאפשר סוף-סוף לעשות משהו, אז הוא לא עושה".

ביום שלישי השבוע הודיעה ארקו כי ההצעה שנתנה לפטרוגרופ אינה בתוקף והראל בינתיים חזר בו מהצעתו ל-35 מיליון דולרים, והשווה אותה לזו של קוטלר, שלה התנגד כל כך. בדיעבד הראל הסביר כי הצעתו נועדה להאיר את עיניהם של בעלי האג"ח לבעייתיות בהצעה של קוטלר. הם קיבלו את ההצעה. בסביבתו מודים, לפיכך, שאין באמת הבדל בין ההצעות, פרט לעובדה שלטעמו האישי כוונותיו טהורות ומהלכיו שקופים משל קוטלר, "וזה הבדל משמעותי, כי מוני לא מאמין בדברים מסובכים שאף אחד לא מבין. הוא מאמין בפשטות".

- אולי הוא פשוט לא מתאים לשוק ההון.

"אולי. השוק נהיה אגרסיבי ואנשים מנצלים כל חולשה, במיוחד כשאתה פצוע. מוני רחוק מכל זה".

מהשיכון לניו באלאנס

הראל, 56, שמתנשא לגובה של כשני מטרים, הוא איש של אנשים. גם מקורביו וגם מתנגדיו אומרים עליו כי הוא "אוהב לבלות, יודע ליהנות מהחיים, יודע לצחוק".

הוא נולד וגדל בשכונת נווה שרת בתל אביב, בימים שבהם גדלו בה גם חלק מברוני הפשע. הוא וחבריו נהגו לומר שהם מ"נווה", כדי שאולי יחשבו שהם מנווה אביבים. אביו היה מנהל אזורי בקו-אופ ומוני הוא הבכור בין שלושה. אחיו הקטן, משה, הצעיר ממנו ב-11 שנה, הוא כיום הזכיין של קפה גרג באוניברסיטת תל אביב, ובעבר היה סמנכ"ל רשת קופי טו גו. לפני כשנתיים נעצר האח יחד עם שותפו רוני רוזנבלום, שהחזיק בעבר בקופי טו גו, בחשד לריגול תעשייתי. החקירה נפתחה לאחר ששטראוס-עלית, שרכשה את הרשת מרוזנבלום, הגישה במשטרה תלונה שלפיה השניים גייסו עובד של קופי טו גו כדי לזכות במכרזים בהיקף של מיליוני שקלים על חשבונה. החקירה תלויה ועומדת.

הוא למד בעירוני א' והתגייס לחטיבה 7 בשריון. לאחר השחרור למד לימודי תעודה במינהל בתי מלון בטכניון. את הפרנסה, כמו אביו, עשה בקו-אופ, ועבר את כל המסלול עד שמונה למנהל הסניף ביד אליהו. בד בבד שימש כיו"ר ועד העובדים של הקו-אופ. הוא היה בסך-הכול בתחילת שנות העשרים שלו ויו"ר ועד העובדים הצעיר ביותר אי-פעם.

ב-1988 החל לייבא נעלי תינוקות מאיטליה. זה קרה, כמו הרבה התפתחויות בחייו, במקרה: הוא היה בתערוכה בבריסל, ראה נעלי תינוקות ונדלק. גם את הזיכיון ליבוא מוצרי המותג ניו באלאנס הוא קיבל עם הרבה מזל: כשהגיע לחברה האמריקאית, שבלשון המעטה לא אהבה את הישראלים שהגיעו אליה לפניו, הוא הצליח איכשהו להקסים אותם ולקבל את הזיכיון.

לא היה לו אז כסף, ולכן הוא צירף כשותף את קיבוץ גונן, שמפעל הנעליים שלו, מגון, היה ממוקם בשכנות לעסק יבוא הנעליים של הראל בתל אביב. מקורבים להראל מספרים שגם כאן שיחק לו המזל. בהתחלה הקיבוצניקים השיבו להצעת הראל בשלילה, ורגע לפני שמצא שותף אחר הם התחרטו ונכנסו לעסק. מה גרם למהפך? על-פי האגדה היו אלה הנערים והנערות בקיבוץ, שהתלהבו כששמעו שמדובר בניו באלאנס.

אנשי גונן הביאו את הכסף והראל את הזיכיון, ושני השותפים נאלצו לעבוד קשה כדי לחשוף את המותג, שהיה מוכר עד אז בעיקר בקרב ספורטאים. שלוש שנים לאחר מכן רכש הראל את חלקו של גונן.

בניגוד לחברה הציבורית שבשליטתו, הזיכיון של ניו באלאנס הוא "מכונת כסף", כפי שמגדיר זאת אחד ממכריו של הראל. זה סלל את דרכו לקבל בהמשך גם את הזיכיון לייבוא מותג הספורט Umbro, וכן אפשר לו לצבור לא מעט נכסי נדל"ן: דירות בפרויקט המרינה בהרצליה, שבאחת מהן הוא מתגורר כיום, דירת פאר בפרויקט מנהטן בתל אביב ודירה בניו יורק.

ב-2007 השקיע, בשיתוף קבוצת פישמן, בפתיחת קניון האאוטלט בגלילות, הכולל 27 חנויות בתחומי הספורט והאופנה. בראיון שנתן זמן קצר לאחר מכן הוא הודה שהתמהיל לא מוצלח במיוחד, והתייחס לכך בספורטיביות: "מי שלא יודע להפסיד", אמר, "לא יודע להרוויח". כיום השטח מושכר בעיקר למשרדים.

ניו באלאנס זימנה להראל גם אהבה לא קטנה. באחד הכנסים של יבואני הנעליים הוא הכיר את אנה שיידגן ואת בן זוגה, שהיו בעלי זיכיון ניו באלאנס בספרד ובמדינות נוספות באירופה. לימים, הבעל נהרג בתאונת דרכים, ובין הראל ושיידגן התפתחו יחסים רומנטיים שמומשו בנישואים אזרחיים. 11 שנה הם היו יחד, כשהראל נמצא על קו ישראל-ספרד. שיידגן, כפי שמספר אחד מחבריו הקרובים של הראל, "לא אהבה את המנטליות של הישראליים, אז היא כמעט לא הגיעה לכאן".

 מוני הראל/ אייר: איתמר דאובה

אדום בנשמה, שחור בלב

הראל "אדום" עוד מהיותו ילד, אוהד שרוף של הפועל תל אביב. בד בבד עם ניהול עסקיו, באמצע שנות ה-90 הוא ניהל בהתנדבות את קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב מטעם ההסתדרות, שהייתה הבעלים של הקבוצה באותן שנים. כשנרכשה הפועל על-ידי קבוצת מושיק תאומים, בתחילת העשור הקודם, הוא עזב.

לימים חזר לשם כבעלים: קבוצת תאומים כתר (סמי סגול), שבתקופתה צברה הפועל כישלונות לא מעטים, הציעה את זכויות הניהול. הראל קפץ על המציאה. ב-2005 הוא נכנס יחד עם עו"ד שחר בן-עמי ועם שמעון ציטרון לניהול הקבוצה תמורת אחוזים. מבין השלושה, הראל היה היחיד שנותר עד תום חוזה הניהול ב-2008, והיחסים עם השותפים לשעבר נותקו. בשנת 2010 ציטרון אף הגיש תביעה בגובה 920 אלף שקלים נגד המועדון, על הפרת הסכם חסות עם חברה שבבעלותו. כך או כך, עם תום חוזה הניהול, הראל קיבל לידיו את הקבוצה בלא ששילם אגורה תמורתה. שנתיים לאחר מכן נכנס אלי טביב לקבוצה.

השותפות של הראל וטביב בהפועל נולדה באחד מאירועי ההתאחדות לכדורגל שבהם נכחו השניים. טביב היה אז הבעלים של הפועל כפר סבא, וסגן ראש ההתאחדות דאז שטרן חלובה שידך ביניהם והגה את הרעיון שיהיו שותפים. למה לא, חשב הראל. לא לקח הרבה זמן עד שההמחלוקות הגיעו: על רצונו של הראל למנות את אחיו משה למנכ"ל הקבוצה, על מחירי הכרטיסים למשחקי הקבוצה, על האופן שבו יש להתייחס לשחקנים, ועל מה לא. העובדה שמדובר בענף מאוד אמוציונלי גם הביאה את השניים להפיק מרגליות זה על זה באמצעות העיתונות. למשל, בראיון שנתן בשנה שעברה התבטא הראל ביחס לטביב באומרו כי "המועדון מתנהל כמו בית שימוש, כמו גנון".

התפיסה בקרב האוהדים ובקבוצה עצמה הייתה שהראל מתייחס להפועל באופן אמוציונלי יותר, בעוד שטביב מסתכל יותר על הצד העסקי של הדברים. לכאורה, השניים השלימו זה את זה; בפועל, בין אם בגלל ההבדל הזה ובין אם בגלל מחלוקות אחרות, מדובר באחד הקרבות המכוערים בעולם הכדורגל, קרב שטביב יצא בו עם ידו על העליונה, אבל גם כזה שהראל מתעקש כי עדיין לא נאמרה בו המילה האחרונה.

אחת הפשרות הנפוצות לפתרון מחלוקת בלתי ניתנת לגישור בין שני שותפים היא עסקת במב"י (Buy Me Buy You). מדובר במעין מכירה פומבית משודרגת, עם מוטיבים מתורת המשחקים, כשכל צד מכניס למעטפה הצעת מחיר לרכישת החברה עם הסכום המקסימלי שאותו הוא מוכן לשלם. ההנחה בעסקות מסוג זה היא שלגבי עסק השווה סכום מסוים, נניח מיליון שקלים, אף אחד מהצדדים לא יכניס למעטפה סכומים נמוכים בהרבה, כמו למשל 100 שקל, כי שניהם יודעים שבמצב כזה הם יפסידו. ההערכה הייתה שבעסקת הבמב"י בהפועל, שאותה הראל יזם בעצמו, הסכום המינימלי יהיה 20 מיליון שקל, בהתאם לשווייה המוערך של הפועל, שנאמד בכמה עשרות מיליונים. הראל שם 6 מיליון.

גורמים המקורבים לנושא טוענים עד היום כי הסכום המגוחך הוצע על-ידיו לאחר שטביב "הרדים" אותו באמצעות ספינים תקשורתיים, וגרם לו להאמין שהוא רוצה לעזוב. המחשבה הזו, יחד עם התמיכה מהאוהדים והתחושה בקבוצה שאך טבעי שהראל יהיה הבעלים, הובילה אותו להעביר את ההצעה הנמוכה בביטחון. ואז הגיעה המכה: טביב ניצל סעיף בהסכם והודיע שהוא קונה את הראל החוצה במחיר הזעום שהציע הראל עצמו. "לקחו לו את הקבוצה מתחת לאף", אומר הגורם. "הוא היה משוכנע שזה שלו".

לדברי גורמים אחרים, הראל דווקא היה מודע לגמרי לתרגיל של טביב. "טביב עשה את זה בצורה כל-כך מוחצנת, כך שמוני הבין שזה ניסיון לתעתע, ושטביב מעוניין בקבוצה. אם היה לו יותר זמן, הוא היה מביא משקיע רציני ומציע הצעה גבוהה יותר".

על-פי כמה דיווחים, הוא ניסה לגייס לטובת הרכישה את בבו קובו, איש העסקים הישראלי שחי בלונדון. מקורבים להפועל צוחקים בקול רם למשמע השמועה הזו: "אם יש מישהו שאומר למוני להתרחק מהכדורגל, זה בבו. כך שבחיים בבו לא היה נכנס לזה". לדברי אותם גורמים, הרקע לשמועה הוא העובדה שראו את הראל ואת קובו יחד לאחרונה. מה שכן, אומרים גורמים מקורבים לנושא, היו מגעים עם אסי טוכמאייר, מבעלי השליטה בקנדה ישראל; עם פיני זהבי, שנחשב לאחד מסוכני השחקנים הגדולים בעולם; וגם עם חיים רמון, לשעבר המשנה לראש הממשלה ואוהד שרוף של הפועל תל אביב, שניסה לגייס משקיעים. בכל אופן, מהלך כזה הצריך זמן - שלא היה להראל.

השבוע הגיש הראל נגד טביב תביעה בטענה כי לא קיים את ההסכם ביניהם כשהעניק צ'ק עם התניות, בעוד שההסכם דורש כי הצ'ק יהיה מיידי ובמזומן.

נישואין, חברים, אמוציות

יש כאלה מבין המקורבים שאומרים כי עם כל הצער הייתה בהראל גם תחושה קטנה של הקלה כשטביב נתן את הצ'ק. "הוא הבין", אומר חבר קרוב, "שהעובדה שהוא בכדורגל יוצרת לו חשיפה שרק משרתת את פרודתו במלחמות שלה".

ה"מלחמות" עם פרודתו, נטלי לזר, ראויות לפרק משל עצמו ב"סדרה של צרות" נוסח הראל. השניים נישאו לפני 3 שנים כשלזר, 33, הייתה גרושה פלוס בת, ובמהלך תקופת הנישואין נולדו להם שתי בנות. עד פרידתם התגוררו בשכירות במגדלי יו היוקרתיים בתל אביב, עד שהדירה שרכש הראל במגדל הסמוך, מגדל מנהטן, תהיה מוכנה. באחד הראיונות סיפרה לזר כי בדירה במנהטן הושקעו 2 מיליון דולרים. במטבח לבדו, סיפרה, הושקעו 700 אלף דולרים. "כל אריח עלה 2,000 דולר", אמרה.

נישואיהם החזיקו מעמד שנה וחצי בלבד, והם נפרדו ברעש ובצלצולים מיד אחרי שנולדה הבת הקטנה. לזר דרשה מזונות בגובה רמת החיים שלה הורגלה, לטענתה: גיהוץ של כ-120 אלף שקלים בחודש בכרטיסי אשראי והוצאות נוספות - סך-הכול כ-200 אלף שקל.

אף שהיו נשואים רק תקופה קצרה, לזר, כך נראה, לא מתכוונת לעשות לבעלה לשעבר חיים קלים: היא כבר החליפה שלושה עורכי דין ומתכננת להילחם על כל אגורה. בין היתר טענה לזר לאי-תקפותו של הסכם הממון בינה לבין בעלה, ומכוח זה לזכויותיה בהפועל תל אביב; היא גם הטילה עיקול זמני על הקבוצה, אולם בהמשך הצליח הראל לבטל אותו. בנוסף, היא התלוננה נגדו במשטרה והצליחה להטיל עליו הגבלות שונות. כעת היא מתגוררת בדירה החדשה בפרויקט מנהטן.

בא כוחה הקודם, עו"ד מאיר בר-מוחא, התפטר מייצוגה בתזמון של ימים ספורים לאחר אירוע דקירה שעבר. בינואר השנה, חודשיים בלבד לאחר אותו אירוע, הוטמן מטען חבלה במכוניתו, אך הוא אותר מבעוד מועד. לרמזים שניסו לקשור אותו לפרשה ההיא הראל התייחס כאל דבר הזוי, פרובוקציה מרושעת. הוא אף הביע את הסכמתו להיבדק בפוליגרף ונמצא דובר אמת. "בר-מוחא ייצג את אשתי ולא ידעתי שהוא נדקר", אמר הראל בשעתו. "קיבלתי מכתב שהוא עזב את התיק, אבל אין לי מושג למה. לא אני ולא עורך הדין שלי איימנו עליו. צר לי שהשם שלי נקשר לגועל נפש הזה, כי הוא לא עשה לי שום דבר רע".

כמו הקרב על הפועל, כמו מלחמת ההישרדות של פטרוגרופ, גם כאן - ובאופן טבעי ביתר שאת - האמוציות עושות את שלהן. "הבנות שלו הן הדבר הכי חשוב לו בעולם", אומר חבר קרוב של הראל. "מכל הדברים שאיתם הוא מתמודד היום, זה הדבר שהכי מטריד איתו, מה שמכאיב לו ומדיר שינה מעיניו".

לאורך השנים רכש הראל לא מעט חברים קרובים. אחד מהם, למשל, הוא מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן; היכרות שהולכת שלושים שנה אחורה. הראל היה אז יו"ר ועד העובדים של הקו-אופ וקינן היה טלר וחבר בוועד העובדים של בנק הפועלים. השניים נפגשו בטיול משותף לגרמניה מטעם התנועה הירוקה, והתחבבו מיד זה על זה. גורמים המכירים היטב את הראל מספרים שהשניים הם ממש "חברים אחים": נפגשים, מתארחים זה אצל זה, מבלים יחד, אף על פי - כפי שאומר חבר אחר - שהם מאוד שונים: "ציון הוא טיפוס של בנקאי, מאוד שכלתן; מוני הוא אדם אחר לגמרי, לא חושב על מה שהוא עושה, ולפעמים עושה שטויות".

חבר נוסף בחבורה היה יו"ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר, אבל ככל הנראה הקשר הזה נחלש במהלך השנים. חבר טוב אחר הוא יו"ר הפועל אמיר לובין, ובין ידידיו הנוספים של הראל מציינים המקורבים גם את חיים רמון ואת יצחק בוז'י הרצוג. עוד חבר ברשימה הוא נתן פורטמן, בעל מוסך בראשון לציון ובן זוגה של מיכל פורטמן, מנכ"לית חברת סילון שבבעלותו של הראל. פורטמן הואשם פעם אחת בעבירות סמים וזוכה מחמת הספק. ב-2007 התוצאה הייתה פחות טובה: הוא והראל הואשמו בתקיפת אוהד הקבוצה המפורסם עו"ד ארי שמאי; פורטמן הורשע ונידון למאסר על תנאי ולקנס, הראל התנצל בפני שמאי וכתב האישום נגדו נמחק. כיום היחסים בין הראל לשמאי תקינים.

הבור העמוק של מטיס

בחזרה לפרק הפיננסי. הראל נכנס לשוק ההון בשנת 2008 ורכש 42% ממטיס קפיטל יחד עם אמנון ברזילי - באמצעות הלוואה שנטלו מבנק מזרחי טפחות ובמימון עצמי - תמורת 85 מיליון שקל.

זמן קצר לאחר שהחלה השותפות התעוררו מחלוקות. וגם כאן הדברים לא בדיוק התנהלו בצורה מכובדת מאוד: בנוסף לעימות משפטי, תלונה שהגיש הראל נגד ברזילי ברשות ניירות ערך גררה חקירה, שתוצאתה היא העמדתו לדין של האחרון בגין חשד שהוציא במרמה 3 מיליון שקלים מיפנאוטו שבשליטת מטיס. ברזילי, מצדו, טען בשעתו כי הפיצוץ בינו לבין הראל אירע לאחר שסירב לדרישתו של הראל לצקת את החברה הפרטית שלו, סילון, לתוך מטיס, בשווי מנופח.

החברה הלכה מדחי אל דחי: בינואר 2010 היא מכרה את אחזקותיה ביפנאוטו לגד זאבי תמורת 80 מיליון שקל ו-31% ממניות מטיס שהוחזקו בידי זאבי, ולפני כשנה רכש הראל את חלקו של ברזילי בחברה הפרטית המשותפת, המחזיקה במטיס, תמורת מיליון דולר ומחיקת הערבויות האישיות שלו. כיום הוא בעל השליטה היחיד במטיס, ומחזיק ב-68%.

את 2010 סיימה מטיס בהפסד של 37 מיליון שקל, בהמשך להפסד מצטבר של כ-130 מיליון שקלים בשנתיים הקודמות. לדוחות החברה מצורפת הערת "עסק חי", על רקע בור של 28 מיליון שקל בהון העצמי.

גם לפטרוגרופ יש הערת "עסק חי". את 2010 סיימה החברה בהפסד של 12 מיליון דולר. על האחרונה, כאמור, הוא נלחם בעור שיניו וטרפד עסקה לרכישתה על-ידי חברת ארקו של אריק קוטלר.

"על כל עסקה טובה אני הראשון שרץ וקופץ, אבל אין עומדים בתור", אמר לבעלי האג"ח. "אפשר לצאת מהבוץ הזה. לא הייתי מבטיח משהו שאני לא מאמין בו".

אמוציונלי כבר אמרנו?