נתניהו האחר

מאת ניתן להגדיר את נאומו המתוקשר של ראש הממשלהבנימין נתניהו כאירוע מכונן, אשר יש לקוות שיהפוך לתהליך מתמשך, לתיקון ושיפור המותג "ישראל".

זו הפעם הראשונה מאז נבחר נתניהו לראשות הממשלה, שנאמרים דברים ברורים, במקום חצאי רמיזות ושימוש בטכניקות של ערפול וטשטוש, אשר סייעו לפלשתינאים ותומכיהם להמשיך לתקוף את ישראל ולשחוק את תדמיתה.

זו גם הפעם הראשונה מזה חמש שנים, מאז ירד מהבמה אריאל שרון, לא עוד גמגומים וטיוחים של ממשלה שאיבדה את הדרך, אלא ראש ממשלה שכל מילה וכל משפט היוצאים מפיו הם כמנגינה ערבה לאוזניו של הישראלי הפטריוט.

אך מייד לאחר שנעכל את עוצמתו של האירוע בקונגרס האמריקני, תעלה ותצוף שאלה קשה: מדוע רק עכשיו, מדוע שתקתם, ובמקרה הטוב גמגמתם כאשר אבו מאזן ושות' תקפו את ישראל ללא רחם, וגרמו לנו נזק תדמיתי חסר תקדים?

כיום ברור לכל, כי התרגיל הפלשתינאי שהניע את ממשל אובמה ללחוץ על ישראל להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון, הפך אותנו בעיני העולם לסרבן שלום אכזר המדכא את הפלשתינאים ביהודה, שומרון, עזה וגם בישראל. התוצאה הקשה של השתיקה בת השנתיים היא החזית המדינית המסוכנת שהצטרפו אליה גם מדינות ידידותיות לישראל.

קשה להבין מדוע השאירה ממשלת ישראל את מגרש ההסברה לרשות הפלשתינית, שהשתמשה בהקפאת הבנייה כדי להציג את ישראל כמחבלת בשלום בגלל שאינה נענית 'רק לעוד שלושה חודשי הקפאה'.

קשה להסביר גם את ההתנהלות המוזרה של ממשלת ישראל שגם באמתחתה היו לא מעט אופציות נגדיות, כמו ניתוק הקשר עם כל גורם פלשתינאי עד שלא תיפסק ההסתה בבתי ספר שהיא חלק מהותי מהשלב הראשון של מפת הדרכים; וכמו גם היעדר מחאות חריפות וצעדי "ברוגז" כאלה ואחרים על הזדהותו של אבו מאזן עם גורמי טרור מובהקים.

החשיבות העיקרית של נאום ראש הממשלה, אינה בהכרח במסרים שהועברו לאמריקנים, אף לא לפלשתינים, אלא בכך שהוא החזיר לישראלי המצוי את כבודו האבוד המהווה את הדבק החיוני המאחד והמגבש של עם שאינו מבין מדוע יורקים לעברו ומכפישים אותו בלי שממשלתו מגיבה באופן מוחץ. זו הסיבה שניתן לראות בנאום זה אירוע מכונן.

אם אכן תהפוך גישה חדשה זו לשינוי המקווה בעמדותיה המוצהרות של ישראל, תגבר ההזדהות של העם עם מדיניות הממשלה, החיונית להסברה של ישראל בבית כמו גם בחוץ. רק כאשר קיימת הזדהות של העם עם מדיניות הממשלה, ניתן לבצע הסברה יעילה גם בחוץ.

אז למה באמת הסיר נתניהו את הכפפות דווקא עכשיו? קשה היה שלא לשים לב להופעתו המדוכדכת של נתניהו בחודשים האחרונים, כאילו חסר היה שמחת חיים, ושפת הגוף שלו שידרה כי אכן הוא מתמודד עם בעיות קשות.

והנה, הפלא ופלא, בהופעותיו בארה"ב רה"מ כאילו נולד מחדש: עיניים בורקות, קול צלול ובוטח ותשובות ספונטאניות של מנהיג שיודע להשיב מלחמה שערה. שפת הגוף שלו הייתה שונה לחלוטין. האם ייתכן כי כל הופעותיו בארה"ב היו מסונכרנות קודם לכן עם הממשל האמריקני, שראה כיצד המרצע יוצא מן השק בדמותו של ההסכם עם החמאס והרים לנתניהו כדור להנחתה? אולי כן, אולי לא. מכל מקום, חומר למחשבה.