עכשיו כ-ו-ל-ם אוהבים את ביבי

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, סוגר את השבוע המוצלח ביותר שלו מאז הבחירות. מפברואר 2009 הוא לא זכה לכזאת אהדה ציבורית. בעצם, אפילו אז הוא לא זכה לתמיכה כזו. לפני שנתיים לימדה אותו ציפי לבני ש-28 זה יותר מ-27, היום הוא עוקף אותה בסיבוב ומראה לה למי יש יותר גדול.

על-פי כל הסקרים שנעשו לאחר נאומו בקונגרס, הליכוד זוכה ליותר מ-30 מנדטים והתמיכה בו נוסקת לגבהים שלא ידע כמוהם שנים. ראש הממשלה מצא את הנוסחה המנצחת: ככל שגרף הפופולריות האישית שלו עולה, גרף המנדטים של הליכוד מטפס בעקבותיו.

בעוד נתניהו מלקק את השפתיים בהנאה מהמספרים, האחוזים והתומכים, כדאי שיזכירו לו את המשפט שנשיא המדינה, שמעון פרס, נוהג לומר: סקרים הם כמו בושם. טוב להריח, לא טוב לשתות.

דבר אחד נתניהו ודאי זוכר, עוד מהימים שבהם היה חייל בסיירת: לכל שבת יש מוצאי שבת. לצערו, את הנאומים הבאים שלו הוא ייאלץ לשאת בכנסת, ובעברית. מה שבטוח זה ששם לא יהיו תשואות. בקרוב מאוד הוא יצטרך להשתחרר מהחיבוקים של ג'ו ליברמן ולחזור לקרקע המציאות ולקריאות הביניים של יואל חסון ויוחנן פלסנר.

בקושי יממה מאז חזר מוושינגטון, נתניהו עדיין מתבשם מארוחת החמין בקונגרס ונראה מדושן עונג, אבל יש בסביבתו מי שכבר כוססים את הציפורניים. ההיסטוריה האישית שלו מלמדת שדווקא כשהוא זחוח, נוהג ראש הממשלה לעשות את הטעויות הכי מטופשות שלו. השאלה היא איזו טעות הוא יעשה ומתי.

המציאות במזרח התיכון היא דינמית. קשה לדעת מה יקרה פה בעוד חודש, שלא לדבר על מה יקרה פה בספטמבר, כשבאו"ם תעלה להצבעה הקמת מדינה פלסטינית. התנהלות לא נכונה יכולה ברגע אחד להחזיר את ראש הממשלה למצבו לפני הטיול הזה.

הימין מריע

התפנית הדרמטית במעמדו של נתניהו החלה כשהציבור בישראל למד על העימות הקשה בין הנשיא אובמה לנתניהו בבית הלבן. ראש ממשלה, שבמהלך שנתיים וחצי של כהונה, לא הפגין אומץ מנהיגותי, לא הביא תוכנית מדינית ולא עשה מהפכות כלכליות או חברתיות גדולות, אזר אומץ והתייצב בגאון דווקא אל מול הנשיא אובמה.

חילופי הדברים הקשים בין השניים הביאו לחיזוק מעמדו של ראש הממשלה קודם כול בימין, שהריע לו על האומץ לומר לנשיא האמריקני "עד כאן". זה כנראה נגע ברגש, בגאווה הישראלית, וזה בא לידי ביטוי במספרים. בציבור הישראלי, ובעיקר בימין, אוהבים שראש הממשלה שלהם יוצא גבר. גם אם הוא הולך מכות עם הבוס שלו. עם הספונסר הראשי.

מסקר דעת קהל שבוצע על ידי מכון המחקר של רפי סמית עבור "גלובס", עולה שמחצית מהציבור חושב שנתניהו לא פגע באינטרסים של מדינת ישראל. בקרב מצביעי הליכוד הנתון הזה ממריא: 80% מהם סבורים כך, וכך גם בציבור המסורתי והדתי ובעלי השקפת עולם ימנית. רק 29% מהנשאלים סבור כי האופן שבו ראש הממשלה התנהל מול נשיא ארצות הברית פגע באינטרסים של מדינת ישראל. 21% לא הביעו דעה.

לישראלים יש יחס אמביוולנטי לאובמה: ארה"ב היא הידידה הכי גדולה שלנו, אבל מצד שני, הנשיא הנוכחי לא תמיד נוח לישראל.

מצטרפים חדשים למקהלה

הנאום שנשא בקונגרס העצים את התמיכה בו עוד יותר. נתניהו הצליח לדבר אל כולם: הוא ליטף את הימין ואת הפלג הימני עוד יותר כשאמר שיהודה ושומרון היא שלנו בזכות אבות, שמוקירים לו תודה על שאמר משפט שלא נאמר מעולם על ידי ראש ממשלה בישראל, וגם ליטף את המרכז הפוליטי כשאמר שנייה אחר כך שהמציאות מחייבת אותו להתפשר על חלק מהמקומות הללו. ממש כמו בקמפיין הבחירות של 99', נתניהו הפך בן רגע ודווקא בקונגרס האמריקני לראש הממשלה של כ-ו-ל-ם.

אף שסטה מדרכו שלו ומדרך הליכוד, רק ציוצים מעטים נשמעו ממי שניסה להרים את נס המרד. הסקרים שהוכיחו שראש הממשלה יצא מנצח בסיבוב הזה והתמיכה הציבורית הגבוהה בו הצליחו להשתיק, או לפחות לעמעם, את מאגפיו ואת האופוזיציה שלו. אף אחד לא רוצה לתקוף ראש ממשלה פופולרי. ההיפך. למקהלה שיוצאת להגנתו של נתניהו באופן קבוע הצטרפו הפעם קולות נוספים. זה כבר לא רק אופיר אקוניס, יובל שטייניץ וגלעד ארדן, זה גם גדעון סער, ישראל כץ, יולי אדלשטיין ולימור לבנת. כולם התראיינו השבוע בכלי התקשורת, כבשו את האולפנים, הציפו את תוכניות הרדיו.

גם באופוזיציה הבינו שלא כדאי ללכת נגד הזרם, ורק גמגום קל נשמע מהכיוון. הבעיה העיקרית שניצבת בפני נתניהו כרגע היא כיצד לשמר את הרוח הגבית שהוא זוכה לה בציבור ואיך לשבור את מחסום התיעוב שרוכשים לו רבים ממצביעי קדימה. לא בטוח שהודעות לעיתונות על טיולים רומנטיים בפארק בוושינגטון הן הפתרון.

משחק בגפרורים

מתברר שצירוף המילים "לא ו"אלף לא ותשע מאות שישים ושבע" זה כל מה שנתניהו היה צריך להגיד כדי לקלוע לרוב מוחץ של דעת הקהל. על השאלה האם אתה מסכים שבהסכם שלום עם הפלסטינים הגבולות יתבססו על קווי 67 עם חילופי שטחים מוסכמים, המשקפת את עמדתו של אובמה, השיבו 66% כי הם אינם מסכימים. לו היה הסקר נערך רק בקרב יהודים, סביר להניח שאחוז המתנגדים היה גדול עוד יותר. עמדתו של נתניהו זכתה לתמיכה גבוהה במיוחד בקרב נשאלים מצביעי כל מפלגות הקואליציה: ליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי - התנגדות של לפחות 85% ואף יותר בקרב מצביעי כל אחת ממפלגות אלו.

מצד שני, נתניהו שיחק באש. לא סתם הוא פתח את נאומו בקונגרס באמירה שישראל היא ידידה טובה של ארה"ב וההיפך. ההדגשה הזאת למי שמגיע לקונגרס רפובליקני בלב עימות עם נשיא דמוקרטי, אולי מסבירה שנתניהו יודע שהוא משחק בגפרורים בבונקר מלא חומר הנפץ הזה.

 סקר רפי סמית