האמן אורי ליפשיץ נפטר אתמול (שבת) ממחלת הסרטן. ליפשיץ, 75, לא למד מעולם אמנות באופן רשמי, אך היה כבר מצעירותו אמן בולט ומוערך בנוף הישראלי. הוא היה צייר, פסל והרבה לעסוק בתחריט.
בציוריו ובפסליו ליפשיץ התייחס לעצמו - לגופו ולדיוקנו, אך עשה זאת בדרכו הייחודית. מצד אחד כמתבונן מרוחק, ומצד שני כחושף קרביים. כאילו שם עצמו לדמות מייצגת, כבן הארץ, כמי שראה אותה מוקמת ונבנית וחווה עימה את משבריה והשתנות ערכיה ליפשיץ היה אמן עז יצרים ובוטה לעתים, אסתטיקן של ברזל וצבעוניות קודרת.
כאמן צעיר ליפשיץ הושפע מאנשי אופקים חדשים, בהנהגתו של זריצקי, והיה בעצמו ממייסדי קבוצת 10 פלוס המיתולוגית של שנות ה-60. יחד עם בני דורו, רפי לביא, תומרקין וגרשוני מגדיר אותו האוצר יונה פישר כאחד "האריות שבחבורה", שהובילו זרמים ותנועות באמנות ובחברה הישראלית.
פישר, שאצר את תערוכת היחיד הראשונה של ליפשיץ במוזיאון ישראל, ב-1969, אמר היום ל"גלובס": "כבר אז חשבתי שהוא אחד האמנים הבכירים באמנות הישראלית. הוא היה הראשון שחזר מציור מופשט לפיגורטיבי ותיבל את אמנותו בסרקאזם ובאמירה מאוד נוקבת, לעתים בדרך מאוד עקיפה. הוא לא למד ציור מעולם, אבל העז להשתמש במגוון גדול של טכניקות וחומרים מבד מזרון ישן ועד פסלי ברונזה מורכבים. הוא היה רשם מחונן והצטיין בתחריטים".
שיחק עם החומרים באהבה
על דרכו של ליפשיץ ללמוד מכל מראה עיניו ולדייק בתוצר האמנותי שלו, בלהט ובווירטואוזיות, מוסיף פישר: "הקשר שלו עם אנשי אופקים חדשים היה משמעותי עבורו אבל עוד קודם, כשהיה צעיר נסע לזמן מה לספרד ונשבה בקסמו של הציור הספרדי הקלאסי והרומנטי - הרישומים של גויה והצבעים של אל גרקו מכל אלה למד ויצר את אמנותו.
"הוא היה מאוד מפוכח כצייר וידע היטב מה הוא עושה. הייתה לו מן קלילות כזו - שהיו כאלה שזקפו אותה לחובתו, והייתה לו דרך לשחק עם החומרים באהבה. הוא עסק גם בסוג של התבוננות בחברה, סדרת עבודותיו 'מר רבינוביץ', למשל, הייתה מבט מלגלג על דמותו של ראש עיר".
בשנותיו האחרונות הציג ליפשיץ בעיקר תערוכות גלריה. ב-2009 הציג בשתי גלריות במקביל, בגלריה זיסמן ובגלריה אופל, כ-70 עבודות אקטואליות ופוליטיות, כאשר אהב. הייתה זו התערוכה האחרונה מיצירותיו בשנים האחרונות. תערוכתו האחרונה, רק בחודש שעבר, הוקדשה לדמויות תיאטרליות במסגרת חגיגות 20 שנה לתיאטרון גשר.
ליפשיץ זכה בפרסי אמנות והציג בארץ ובחו"ל, עבודותיו נמצאות באוספי המוזיאונים החשובים, בתצוגת הקבע של אמנות ישראלית במוזיאון ישראל ובאוספים פרטיים רבים. רישומיו ותחריטיו, כמו גם המגוון הרב של נושאי ציור, ממלחמות השוורים הספרדיות ועד לנופים מופשטים, סוערים וכאובים, הפכו אותו לאמן פופולרי, וניתן למצוא את עבודותיו גם בבתים שאינם "אספנים" במובהק.
על הניתוק של ליפשיץ בשנים האחרונות מתערוכות גדולות במוזיאונים אומר פישר: "הממסד כפי שהוא מתנהל היום פחות אהב אותו והעריך הרבה יותר את התקופה ההירואית שלו, את העבודות הפיגורטיביות הנועזות שלו, שהיו גילום של חזרה לציור והתייחסות למציאות. הוא עצמו העדיף להסתגר ועסק גם הרבה מאוד בכתיבה בשנים האחרונות. הוא הרבה להרהר על אמנות ועל מעשה האמנות - לאו דווקא זה שלו. הוא היה אדם מאוד יצרי ולצד זאת גם אינטלקטואל".
ליפשיץ, בן קיבוץ גבעת השלושה, נטמן היום בבית הקברות בקיבוץ.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.