בצל נפילת המניה: ריח של הסדר חוב באלביט הדמיה

אנשי ה-IR של אלביט הדמיה עבדו בשבוע שעבר שעות נוספות בניסיון, נואש למדי יש לציין, לשכנע שהכול בסדר בחברת ההחזקות של מוטי זיסר. אלביט הדמיה במצב מצוין, אלביט הדמיה משגשגת, מה שקורה כעת הן בסך הכול מהמורות קלות. ומעל הכול - לשכנע שאין שום קשר בין מצבה, המצוין כאמור, של אלביט הדמיה, לחובות הכבדים של אחד, מוטי זיסר, במקרה בעל השליטה בחברה.

גם זיסר עצמו הצטרף לניסיונות השכנוע: "איני מבין את תגובת המשקיעים. אירופה ישראל (החברה שבאמצעותה מחזיק זיסר את השליטה באלביט הדמיה, ע' פ') היא חברה פרטית, ואין לה קשר לאלביט הדמיה, שעומדת בפני עצמה. מה הקשר בין החברה הפרטית שלי לאלביט?", תמה זיסר, בראיון שהעניק ל"כלכליסט".

מרבית כלי התקשורת הכלכליים לא קנו את זה. אבל מילא התקשורת העוינת, גם השוק, המשקיעים ומחזיקי האג*ח לא קנו את המצג שניסו אנשי קשרי המשקיעים של אלביט הדמיה למכור. נכון להבוקר מניית החברה צנחה תוך שבוע ב-24% והשלימה מחיקת שליש משוויה בתוך פחות מחודש (היום איבדה המניה 5.6% נוספים). איגרות החוב צנחו אף הן בשיעור דו-ספרתי, והן מגלמות כעת תשואת אג*ח זבל של עד 20%. אפילו חברות הדירוג , שידועות בתגובתן האיטית, גילו שיש בעיה והעבירו את האג"ח ל"רשימת מעקב". אי אפשר לפספס - ריח חזק של הסדר חוב נישא באוויר.

הסיפור שמנסים לספר לנו אנשי קשרי המשקיעים של אלביט הדמיה, כאילו אין קשר בין אירופה ישראל הפרטית של זיסר לבין אלביט הדמיה, שלפיו חובותיה של הראשונה לא משליכים על האחרונה, אכן בעייתי בלשון המעטה.

עשוי לממש את הבטוחות

בנק הפועלים, הנושה הגדול של זיסר, אינו פראייר, וחוב של מיליארד שקל של האחרון לא ייעלם בן לילה. זיסר מפגר בתשלום הקרן, ואם הפועלים לא יקבל בטוחות מתאימות או כסף מזומן, הבנק, ללא סנטימנט מיותר, עשוי לקחת את הבטוחות שבידו - קרי מניות השליטה באלביט הדמיה - ולממש אותן.

במילים אחרות, ייתכן שלפנינו שידור חוזר של מקרה אזורים, כשבתפקיד חברת הנדל"ן מככבת אלביט הדמיה, זיסר משמש בתפקידו שעיה בוימלגרין וציון קינן, מנכ"ל הפועלים, מחליף את אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות.

היחצ"נים של זיסר עושים את תפקידם, למכור לנו סיפור, אבל המספרים פשוט לא נראים טוב. לאלביט הדמיה קופת מזומנים שנראית מרשימה, בסך 1.8 מיליארד שקל. אבל מולה עומד פירעון חובות למחזיקי האג"ח בהיקף של 730 מיליון שקל תוך שנה וחצי, ועוד 990 מיליון שקל עד סוף 2014. כשמעבר לכך החברה זקוקה להון שישמש אותה לצמיחה ולפיתוח עסקיה, וכמובן לשרת את חוב הבעלים לבנק.

מה יהיה כעת? הישרדותם של אלביט הדמיה ושל זיסר עצמו תלויות ביכולתו לשכנע את בנק הפועלים ואת מחזיקי האג"ח שיש לו מקורות לשרת את החוב, ושהפועלים ייתן לו את מרווח הנשימה שלו הוא זקוק.

אבל לא בטוח שההחלטה נמצאת בידיים של זיסר. בשורה התחתונה, הכול מתנקז לשאלה אחת - מהי הדרך שבה יוכל בנק הפועלים להגיע לרקוברי המרבי? כלומר, האם כדאי לפועלים שאלביט תמשיך להתנהל כפי שהתנהלה עד כה, גם במחיר פשרה לגבי החוב האישי של זיסר - קרוב למיליארד שקל - או שכלכלית נכון יותר עבור הבנק למכור את השליטה באלביט או לפרק אותה כדי למקסם את החזר החוב.