הירושה של מוחמד בין-חמאם

פיפ"א ניצבת לפני המהפכה הגדולה ביותר בתולדותיה, ואין מדובר בשינוי חוקי המשחק הפופולארי בעולם. ביום רביעי ייבחר ג'וזף ספ בלאטר לכהונת נוספת בתפקיד נשיא הארגון, לאחר שמוחמד בין-חמאם, היריב שקרא עליו תגר והרים את נס המרד הודיע על פרישתו מההתמודדות. בנוסף, ועדת האתיקה של פיפ"א החליטה להשעות זמנית את בין-חמאם, יו"ר התאחדות הכדורגל של אסיה, מכל פעילות בכדורגל העולמי בשל חשד שניסה לרכוש קולות של ראשי התאחדויות כדורגל בקריביים בהצבעה על הנשיאות.

בין-חמאם, איש עסקים ומראשי הצעת המכרז של קטאר לאירוח טורניר גביע העולם ב-2022, הבין כבר בשבוע שעבר, לאחר שלא שעה לניסיונות להסיר המועמדות שלו, כי מצבו הפוליטי קשה. 208 מדינות ישתתפו בהצבעה מחרתיים (יום רביעי) על בחירת הנשיא הבא, ורבות מהן הצהירו באופן עצמאי או באמצעות הפדרציות האזוריות שאליהן הן שייכות כי יצביעו לבלאטר. העסקן הקטארי האמין, כי חלק מהקולות שמובטחים כביכול לבלאטר יגיעו אליו וכי התחרות על הבכורה צמודה. נשק יום הדין נחשף בשבוע שעבר בדמות זימון לדיון בוועדת האתיקה של פיפ"א על החשדות נגדו לכאורה. הוא הבין את הרמז ופרש.

אלא שיש להפריד את המאבק סביב הבחירה לנשיאות ואת הקרב בין בלאטר לבין-חמאם, לבין ההשלכות של הסיפור הזה לעתיד. קודם כל זהו הלחץ מבחוץ שעשה את שלו, ואפילו בלאטר הגדול, האיש הכל-יכול, נאלץ לעמוד בפני ועדת האתיקה של הארגון שלו עצמו עקב חשדות לשחיתות ופגיעה בטוהר המידות של הארגון (ונוקה בסופו של דבר מכל חשד, כמובן). גם אם בין-חמאם ייעלם מהמפה של הכדורגל העולמי תוך חודשים ספורים, סיכוי סביר שבעוד כמה שנים דווקא העסקן הקטארי יוזכר כאחד האנשים שאחראים על השינוי הארגוני והאתי הכי משמעותי שעברה פיפ"א אי פעם.

פיפ"א, שפועלת זה 107 שנים, הגיעה בשנה האחרונה לשפל הגדול ביותר אליו הגיע ארגון ספורט כלשהו מעולם. רבים מחברי הוועד המנהל חשודים בעיני הציבור וחלק בעיני הרשויות החוקרות במקומות שונים בעולם במעשים לא כשרים. כאשר עננה כה כבדה וסמיכה מלווה את ראשי הארגון, אין מנוס מלערוך שינוי רדיקלי שיביא לשקיפות מלאה של פעולותיו.

מאז תחילת המילניום מלוות את פיפ"א פרשיות, שבהן כסף רב הועבר למקבלי ההחלטות בתמורה למכירת זכויות השידור של הטורנירים הגדולים. הדבר אולי היה טוב לגופים המשדרים ולמקבלי ההחלטות, אבל לא בהכרח לחובבי המשחק ולאוהדים ברחבי העולם. לקראת ההצבעה הכפולה על אירוח המונדיאלים ב-2018 ו-2022 בדצמבר האחרון התברר, כי חלק מחברי הוועד המנהל הסכימו להצביע לפי כיבודים של כסף, שווי כסף או אותות אצולה.

הבחירה ברוסיה (2018) ובקטאר (2022) פתחה תיבת פנדורה של מלחמת הכל בכל. לפתע מה שהיה מאחורי הקלעים יצא לאור, והכביסה המלוכלכת הפכה גלויה. קו ההגנה של חלק מחברי הוועד המנהל היה - אולי אני חוטא, אבל גם האחרים היו שותפים. באופן הזה, אי אפשר לקדם את הכדורגל, ויוקרתו הולכת ודועכת. אולי לראשי פיפ"א לא כל כך אכפת ממיליארדי האוהדים, אבל פרישה של נותן חסות אסטרטגי תאותת להם כי הם חצו את הגבול. ואכן, בסוף השבוע היתה זו חברת אדידס, אחת הספונסריות הגדולות של פיפ"א שהעבירה איום הרבה יותר ממרומז, על כך שהיא אינה אוהבת את ההתנהלות הנוכחית סביב החשדות של הארגון לשחיתות.

לפני 12 שנים ניצב הוועד האולימפי הבינלאומי לפני פרשה דומה. אז התברר כי חלק מצומצם מחברי הוועד האולימפי הבינלאומי קיבלו שוחד בעבור קולם בהצבעה על זהות מארחת משחקי החורף ב-2002 (ההצבעה נערכה ב-1995 וסולט לייק סיטי זכתה). הוועד האולימפי שינס מותניים, לאחר ביקורת חריפה של גופי חקירה והממשל האמריקני וקולות של חלק מנותנות החסות הגלובאליות, והחליט על רפורמה מרחיקת לכת בנוגע לאופן הבחירה של ערים מתמודדות, על בחירת החברים לוועד ועל משך כהונתם. הארגון הפך שקוף יותר והליך קבלת ההחלטות ברור ופשוט.

חואן אנטוניו סמארנש, שהעביר את הספורט העולמי מעידן של חובבנות למקצוענות וכסף ממקורות חיצוניים, הוליך את הרפורמה הזו למרות שעמד לפרוש. ניסיונו של בין-חמאם להתמודד אל מול בלאטר והשיטה הקיימת היה בבחינת הצגת מראה המשקפת את כל הבעייתיות שבהתנהלות של פיפ"א. הוא לא יצליח באופן אישי להוביל את המהפכה והדמוקרטיזציה של הכדורגל בעולם, אבל מאבקו יזכה להצלחה. אחרת, כפי שהסביר ריצ'ארד פאונד, מי שהיה יד ימינו של סמארנש בוועד האולימפי הבינלאומי וסגנו במשך שנים רבות, מדינות החברות בפיפ"א יחליטו להקים ארגון חיצוני לפיפ"א שיוביל את הכדורגל בעולם.

מעולם לא היו קולות כה ברורים למרי בארגון ספורט בינלאומי, כפי שמתרחש בימים אלה בנוגע לפיפ"א. אנגליה, מולדת הכדורגל המודרני שלא היתה בין המדינות המייסדות של פיפ"א וכעת מובילה חקירה פרלמנטרית על השחיתות לכאורה בארגון, עשויה להיות בין הראשונות לצעד כזה אם פיפ"א לא תשנה דרכיה. המהפכה, אם כן, התחילה.