יש עוד קבוצה בגמר

1. בשבוע האחרון, בשוך גמר המערב מול אוקלהומה סיטי ולקראת סדרת הגמר נגד מיאמי, האנלוגיה המוכרת בין דירק נוביצקי ללארי בירד שוב נשלפה בניסיון להמחיש את גדולתו של נוביצקי. האנלוגיה הזו היא לא רק סטריאוטיפית ופשטנית - שניהם לבנים גבוהים ובלונדינים, קלעים נדירים ואתלטים חלשים במונחים של מהירות וניתור ב-NBA - אלא גם, טוען מאמן דאלאס ריק קרלייל ששיחק עם בירד בבוסטון בשנות ה-80, לא עושה צדק עם נוביצקי. "לארי היה סמול פורוורד בגובה 2.06 מ'", אומר קרלייל, "דירק קרוב ל-2.15 מ', הוא פאוור פורוורד, מעולם לא היה שחקן בגובה הזה שפיתח סגנון כזה. דירק לגמרי אוריגינלי בכל מובן של המילה, וזה אחד הדברים שעושים אותו טוב מבחינה היסטורית ומיוחד באופן בלתי יאמן".

לאיש שזיהה ראשון את הפוטנציאל ההיסטורי של נוביצקי קוראים הולגר גשווינדר. גשווינדר, 65, לשעבר שחקן בנבחרת גרמניה והיום פיזיקאי שמנהל חברת ניהול פרויקטים, התחיל לעבוד עם נוביצקי כשהיה בן 16 ולא מפסיק לשכלל אותו. כל קיץ בגרמניה, וכמה פעמים בשנה בדאלאס, גשווינדר מכריח את נוביצקי לתרגל את הזריקה הקשתית על רגל אחת תוך כדי נפילה לאחור אלפי פעמים, ללכת על הידיים לאורך חצי מגרש ועוד מיני תרגילים שונים ומשונים - הכל כדי לשדרג את שיווי המשקל הגם כך פנומנלי של נוביצקי. בתחילת הקריירה שלו ב-NBA, כשנוביצקי היה חור הגנתי, גשווינדר דאג שיתפרו בשבילו חליפת סייף וארגן לו אימונים עם אלוף גרמני כי "סייפים תמיד צריכים להיות 100 אחוז בהגנה לפני שהם יכולים לעבור להתקפה".

ההתקפה תמיד היתה הצד היותר חזק של נוביצקי, אבל רק בשנים האחרונות הוא הפסיק להתפשר על זריקות מבחוץ וכבש את העמדה שממנה הוא מתחיל 90 אחוז מהמהלכים שלו: 45 מעלות מהסל בצד ימין של המגרש. זה קרה לאחר שגשווינדר, שמאמין שהאובססיה של ה-NBA עם שרירים אחראית להרבה פציעות, הלביש את נוביצקי באימונים בווסט שחור במשקל 10 ק"ג כדי להכין את הקרסוליים והברכיים והשרירים שלו למשקל שהוא נדרש להוסיף על מנת לתפוס עמדה עם הגב לסל בעקביות בליגה. "קודם הוא מפתח את הטכניקה שהוא צריך כדי לסחוב את המשקל, ואז הוא מוסיף את המשקל", אמר גשווינדר, "בארה"ב עושים את זה הפוך: הם מוסיפים כוח בלי טכניקה".

השילוב בין הטכניקה הייחודית למסה של נוביצקי (שוקל 111 ק"ג) יצר את הסקורר הכי אקונומי בעולם. הנה המספרים של 4 הסקוררים המובילים בגמרים האזוריים בפלייאוף 2011:

נוביצקי: 140 מ-271 מהשדה (18 זריקות למשחק, 51.7%), 16 מ-31 לשלוש (2 שלשות למשחק, 51.6%), 130 מ-140 מהעונשין (9.3 זריקות למשחק, 92.9%). סה"כ: 28.4 נקודות למשחק.

קווין דוראנט (אוקלהומה סיטי): 155 מ-345 מהשדה (20.3 זריקות למשחק, 44.9%), 37 מ-109 לשלוש (8.5 שלשות למשחק, 33.9%), 9.8 זריקות עונשין. סה"כ: 28 נקודות.

דריק רוז (שיקגו): 149 מ-376 מהשדה (23.5 זריקות, 39.6%), 6.3 שלשות למשחק ב-24.8%, 8.3 זריקות עונשין. סה"כ: 27.1 נקודות.

לברון ג'יימס (מיאמי): 131 מ-283 מהשדה (18.8 זריקות, 46.3%), 21 מ-57 לשלוש (3.8 למשחק, 36.8%), 9 זריקות עונשין למשחק. סה"כ: 26 נקודות.

במילים אחרות: נוביצקי זורק פחות וקולע יותר מכולם. והוא יכול לעשות את זה, אומר קני סמית', פעמיים אלוף עם יוסטון בשנות ה-90 והיום פרשן נהדר ב-TNT, כי "דאלאס היא חיה שונה. הצוות המסייע שלה מורכב מסקוררים. ברוב הקבוצות השחקנים מסביב לכוכב מצטיינים בהגנה או בלשנות את הקצב של המשחק. הצוות המסייע של דאלאס מורכב משחקנים שביום טוב כל אחד מהם קולע 20 נקודות, ואין עוד קבוצה בליגה שיש לה ארבעה-חמישה שחקנים שיכולים להשיג 20 נקודות. כך שיש לך שחקן אחד על אחד מעולה שבאמת יכול לשחק אחד על אחד, כי קבוצות מפחדות להביא עליו שמירה כפולה. וכמה פעמים זה קורה ב-NBA? כמעט אף פעם".

2. עוד דבר שכמעט לא קורה ב-NBA וקורה בדאלאס הוא הרנסאנס של שחקן היכל תהילה עתידי בגיל 38. ג'ייסון קיד היה בכל רשימה רצינית של גדולי הפוינט-גארדים בהיסטוריה גם לפני פלייאוף 2011, אבל רמת הכדורסל שלו בחודש האחרון היא לא פחות מתופעה. קיד קולע 9.9 נקודות, מוסר 7.7 אסיסטים ומוריד 4.5 ריבאונדים למשחק, הוא נהיה קלעי סולידי (35.6% מהשלוש) וסולידי פלוס בקלאץ' (במשחק 4 נגד אוקלהומה סיטי הוא קלע שלשה מכריעה בהארכה), ובדקות החשובות בסדרות נגד הלייקרס ואוקלהומה סיטי הוא שמר בהצלחה - שוב, בגיל 38 - על השחקן הכי טוב של היריבה: קובי בראיינט וקווין דוראנט בהתאמה. במדד ה"מגיע" של גמר 2011, אין ספק שקיד מדורג ראשון.