עם כל הכבוד לכולם - לכל מי שחוגג או מתאבל על פרשת עופר הנוכחית, לראש הממשלה, שר הביטחון, ראש המוסד היוצא, אולי גם זה שנכנס, היועץ המשפטי לממשלה ש"שוקל" אם לבדוק את הפרשה, לנגיד בנק ישראל שמצדו משיבים ב"אין תגובה" לשאלה אם ייכנס הבנק המרכזי לבדיקת העניין בגלל ההחזקה בבנק מזרחי, וכמובן, מלוא הוד והדר לחברי הכנסת שהתכנסו ועוד יתכנסו, ובפנים חתומות יתראיינו ויביעו אומר, גם לצנזורה הצבאית ולכלל העיתונות העברית החופשית והצודקת. אחרי כל הכיבודים האלה הגיעה העת לומר: די להבערת הלהבות.
האמריקנים זרקו אבן והישראלים פתחו כולם בשחיית חתירה אולימפית, והם לא מפסיקים. אפשר שכבר היום אחה"צ החלו ניצני מתינות לחדור לראשים. הדיון בוועדת הכלכלה שצפוי היה לספק את הכותרות של הלילה ומחר, הופסק מיד לאחר שהחל.
השלב הבא ראוי שיהיה לשתוק קצת ולחשוב הרבה. זה אומר משהו כמו הודעה רשמית של המדינה: נוכח עמדת מחלקת המדינה האמריקנית והאינטרס המדיני-ביטחוני הישראלי, אנחנו הולכים לבדוק את העניין לעומק. בפועל, היועץ המשפטי לממשלה יתבקש על ידי הממשלה לבדוק את העניין, לצד אנשים ממשרדי הביטחון, החוץ ועוד. וגם הודעה מקבילה של משפחת עופר: אנחנו נשתף פעולה ונמציא ליועץ את מלוא המסמכים והנתונים. אם אכן נפלנו - נודה, נתוודה, נשלם קנסות כבדים ונתקן את דרכינו.
אין מה לעשות, סמי ועידן עופר אינם מוערכים כצדיקי הדור. לא אוהבים אותם פה, והאמת? בצדק - הם זכו בזה ביושר, האב הבן וגדודי משרתיהם. אז הם "חטפו את המנה שלהם" כמו שמגחכים באתרי הרשת. מצד שני, ממשלת ישראל, מראש הממשלה ועד אחרון השרים והמשרדים - כל אלה ידועים כשלומיאלים לא קטנים. כן ידעו, לא ידעו, הודיעו שלא ידעו או רק הודיעו, היה או לא היה - בין כה לא ממש מאמינים להם.
כל הכחשה הופכת לפרק בספר הריגול הבא. ובכלל הרי לא בטוח שהם יודעים או לא יודעים מה הם אומרים. מה גם, ואולי זה העיקר, שהממשלה בינה ובינה יודעת היטב שלא עשתה את הדברים הנכונים בעניין הסנקציות נגד איראן. רק באמצע החודש שעבר התקבלה החלטת ממשלה ללכת לחקיקה מפורשת וחד-משמעית בעניין. בארה"ב ובאיחוד האירופי כבר עשו את זה לפני כמה שנים.
יצא מפרופורציה
ומאיר דגן, ראש המוסד היוצא, ה"כוכב" החדש של הפרשה, לא בטוח שידע לאן הוא נכנס כשהוציא מפיו את המשפט האלמותי "זה יצא מפרופורציה". כל כך פשוט וכל כך מורכב. כל אחד לקח את זה למקום שרצה לקחת. נגד ובעד.
חלק אמרו בציניות, נו, הוא חבר של סמי, או הוא בטח הולך לעבוד אצל עידן. הרוב אמרו, דגן, האיש רב המעללים הסמויים הזה חייב להם, כנציג המוסד, על שירותים כאלה ואחרים שנתנה המשפחה באמצעות החברות שבשליטתם הפרוסות ברחבי העולם.
אפשר להניח שמשפחת עופר אכן עזרה לפעילות הביטחון הישראלית, וקיבלה תמורות נאות עבור עזרתה, בין אם בעסקאות משתלמות בנכסי המדינה, ובין אם בקשרים והסדרים שהופעלו מול מדינות אחרות וסוגי עזרה עלומים שלעולם לא יסופרו.
הבעיה היא שהמשך המסע המתלהב והבוער הזה עומד לפגוע בצורה אנושה בנו, במדינה, באזרחיה ובאנשי העסקים שלה. כן, גם במשפחת עופר, בחברה לישראל שמחזיקה כאן בכמה תאגידים גדולים שמניותיהם מצויות ככל הנראה בתיקי הפנסיה של האזרחים. אבל זה, כרגע, פחות חשוב.
שטף ההתלהמות שיוצא מכאן מציג את ישראל כמדינה צינית שמצד אחד מאוימת על ידי הגרעין האיראני ומצד שני אדישה לו ובוחרת להרוויח ממנו. עם רודף בצע. עופר עצמו, על כלל עסקיו חובקי העולם, הרבה פחות מעניין את התקשורת העולמית.
אם תהיה ברירה בין תמונה של סמי-עידן או לתמונה של ביבי, זה יהיה כנראה ביבי. ככה זה בעולם. כך קורה שמחשיפה לחשיפה, שכל מטרתה להראות איך בדיוק עושים העופרים ואנשיהם עסקים, נפגעת התדמית של כל אזרחי המדינה בעולם, תדמית פגועה ממילא.
כל מי שיש לו או רוצה ליצור קשר עם אזרחי מדינות אחרות - בעסקים, באקדמיה, באמנות - נחשד אוטומטית בפגיעה באינטרס העולמי למנוע איראן גרעינית וברדיפת בצע, גם אם היא על חשבון אימת האטום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
